מאירי על גיטין קמו

בפרק הזורק יתבאר שהמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי לדעת בית שמאי אינה צריכה גט שני אבל לדעת בית הלל צריכה הימנו גט שני ודוקא שנתגרשה מן הנשואין שלבו גס בה אבל נתגרשה מן האירוסין אף לדעת בית הלל אינה צריכה ממנו גט שני ופירשו מחלוקתם בשלא ראוה שנבעלה אלא שיש שם עידי יחוד ולדעת בית הלל שהלכה כדבריהם אומרין הן הן עידי יחוד כו' הואיל ולבו גס בה ומ"מ אם ראוה שנבעלה אף בנתגרשה מן האירוסין כן חזקה שאין אדם עושה בעילתו זנות אבל לא ראוה שנבעלה אלא שיש שם עידי יחוד בנתגרשה מן הנשואין מיהא חוששין לו וכן הלכה וזהו דעת ר' יוסי בר' יהודה בסוגיא זו לפי המסקנא ומכל מקום אם ראוה שנבעלה ושנתן לה כספים יראה מסוגיא זו שאין חוששין לה לקדושין כלל אזורה מוכיח עליה וכן ראיתי לקצת מפרשים:

זה שביארנו שחזקה אין אדם עושה בעילתו זנות דוקא בזו ר"ל בגירש ונתיחד או בעל או במקדש על תנאי ובעל סתם שמן הסתם על כונת אישות הוא בועל אלא אם כן פירש שהוא בועל שלא לשם אישות או על סמך תנאו אבל בשאר הנשים כל זונה סתמא לשם זנות וכל שכן בשפחה או גויה שאינן בנות קדושין ואין אומרין ודאי שחרר ובעל והרי הבן בחזקת גוי ועבד עד שיודע שנתגירה אמו או נשתחררה וכן כתבוה גדולי המחברים והוא עיקר אבל מקצת הגאונים כתבו שכל שבועל בפני עדים על חזקת אישות בועל והורו מתוך כך שכל מי שיש לו בן משפחתו אין אשתו מתיבמת שמא שחרר ובעל ולא עוד אלא ודאי שחרר ודברים אלו יראה לי שלא אמרום אלא כשבעל בפני עדים שאין ביאת זנות מצויה בפני עדים הא שלא נודע כן אין אומרין כן אלא שלא ראיתיה מבוארת בדבריהם אלא שכתבוה סתם כאלו דעתם בה שיש לחוש שמא בעל בעדים לשם אישות ואף גדולי המפרשים נסכמים לדבריהם הואיל ושפחה מיהא בידו לשחררה ומטעם דלא שביק היתירא כו' אלא אם כן הוא מוחזק בפריצות עריות: