מאירי על גיטין קמח

הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר הרי הם מחולים לך אינה מגורשת שהרי לצערה קא מיכוין ולא ציערה ובתוספתא אמרו כיצד יעשה יטלם הימנה ויחזור ויקנם לה ומ"מ בעל מנת שתתן לי איצטליתי ואבדה והבעל מוחל בדמיה יש מי שאומר שאף לרבנן תתן את דמיה דהא מכל מקום איכא צערא וכן הביאוה ממה שאמרו בסוגיא זו עד כאן לא קאמרי רבנן התם איצטלית דוקא אלא משום דלצעורה קא מיכוין אלמא דבנתינת דמיה ליכא צערא הואיל והתנה באיצטלית והילכך אינו יכול למחול אף בדמים וכן כתבו שאם אמר על מנת שתתני לי מאתים זוז ונתנה משכון עליהם שאינו כלום זוזי דוקא קאמר וכן שאם נתנו לו אחרים בשבילה לא כלום הוא שהרי אמרו למטה הא לא דלה וכבר דלו מן השמים ולא הועיל לו וכן נראה לדעתם שאם מכרה לו במאתים ושיעכבם לקיום התנאי אינה קרויה נתינה:

המגרש על מנת שתתן לו אשתו מאתים זוז ורצה למחול יש אומרין שנוטל הימנה את הגט וחוזר ונותן בלא תנאי כדרך שאמרו בפרק אחרון פ"ב א' בחוץ מפלני ויש אומרין שלא נאמר כן אלא בשייר אבל בתנאי לא:

זה שכתבנו שכל שהתנה בנתינה אין המחילה בו קיום תנאי דוקא בענין גט ומשום דלצעורה איכון ולא להרוחה דידיה ואפי' בדבר שנתברר לכל שמשום הרוחה דידיה התנה ועכשו לא הוצרך ומחל מ"מ כשאמרו לצעורה איכון לא שיהא עיקר התנאי לצעורה אלא עיקר התנאי לצורך הוא ומ"מ מרוב האיבה שביניהם דעתו בשעת התנאי על כל צער שלה המתגלגל בסבת קיום התנאי אבל דיני ממונות שהתנאי שהוא מתנה בנתינה להרוחה דידיה מיכון המחילה בו כנתינה ומכאן אמרו קונם שאי אתה נהנה לי אם אין אתה נותן לבני כור של חטים מתיר נדרו שלא על פי חכם כיצד אומר הריני כאלו התקבלתי ר"ל לצורך בני ואין צורך שיאמרו הבנים הרי אנו כאלו התקבלנו שההרוחה שלו הוא שאם אין זה נותן הרי מחסורם על האב ומ"מ אם אין הבנים מוטלים על האב יראה שהם צריכים למחול ואם מתו הבנים יש מפקפקים בה אם נתר הנדר מאליו אם לאו ומ"מ נראה שבמחילה הוא דכל שהוא משום הרוחה ולא איצטריך במחילה הוא אלא שיש לומר שלא נאמר כן אלא במחילה דוקא:

מי שאמר לאריסו הרי מנהג המקום להיות האריס משקה את השדה שלשה פעמים ונוטל רביע והריני מתנה עמך שתשקהו ארבע ותטול שליש וכשבא להשקותו פעם רביעית ירדו גשמים ולא הוצרך להשקות נוטל שליש שלא נתכון זה בתנאו אלא להרוחה דידיה ולא איצטריך ושמא תאמר והלא אמרו במציעא פרק האומנין האי מאן דאגר אגירי לדולא ואתא מיטרא פסידא דפועלים תירצו גדולי הפוסקים דשאני אריס מפועל שהאריס שותף הוא ואם נאנס הקרקע אין לו כלום והילכך כל שקבל עליו להשקות ארבעה ולא הוצרך קנה שליש אבל פועל שאף אם נאנס הקרקע לא פקע שכרו כל שלא הוצרך הפסיד וגדולי המפרשים כתבו ששניהם בדין אחד הם שאם שכרו להשקות כל היום ובא המטר בחצי היום או משהתחיל במלאכה פסידא דבעל הבית ויהיב ליה כפועל בטל וכמו שאמרו שם האי מאן דאגר אגירי לעבידתא ושלים עבידתיה בפלגו דיומא אי איכא עבידתא דכותה עבדי דקשיא מינה לא עבדי ויהבי להו כפועל בטל ואריס הרי הוא כקבלן ומשנשלמה מלאכתו נוטל שכרו משלם ואינו עושה בדבר אחר וא"כ מה שאמרו שם פסידא דפועלים בשלא התחילו במלאכה וכן גורסין שם בקצת ספרים אתא מיטרא בפלגו ליליא:

הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז והיא נותנת ואינו רוצה לקבל אלא שמטמין עצמו הרי לא נתקיים התנאי מצאתהו ונתנה לו בעל כרחו הרי זו מגורשת שנתינה על כרחו במקום שיש טענה לנתינה כגון זה שהתנה ליתן נתינה היא מפני שהוא דומה כעין פירעון חוב ומ"מ כל שלא מצאתהו אפי' הניחם בבית דין שיטלם כל זמן שירצה אינו כלום שהרי הקונה בית בבתי ערי חומה שאם לא גאלו לסוף שנה חלוט לו ופירשו בו שבראשונה היו מטמינים עצמם יום אחרון של שנים עשר חדש כדי שיהא חולט לו והתקין הלל שיהא בעל הבית מטיל מעותיו ללשכה שהיתה מיוחדת לכך ויהא שובר את הדלת ונכנס ואימתי שירצה הלה ליטול יטול אלמא שאלמלא מצד תקנתו לא היה דבר זה מועיל כלל ובמה שהתקין התקין הא לענין גט אינו כלום:

ולפי דרכך אתה למד שכל שהוא מתנה איזה תנאי עם אחר במעכשו או בעל מנת אם רצה המתנה לחזור אינו חוזר אלא אם רצה המקבלו לקיים יקיים על כרחו של זה שהתנה וחזר ואם אינו מקיים לא יתקיים המעשה שאם כן אינו צריך לנתינה על כרחו אלא יחזור בו מן התנאי וכבר ביארנו ענין זה בכדי צרכו בראשון של קדושין בשמועת הרי את מקדשת לי במנה ונתן לה דינר: