מאירי על גיטין קמה

מכל מקום למדת ששכיב מרע שגירש בסתם אינו חוזר וגט מעליא הוא והתבאר במציעא באחד שנתן גט סתם ואיתנח ואמרה ליה איתתיה מאי אתנחת אי קיימת דידך אנא ואעפ"כ דנו שאינו כלום פטומי מילי בעלמא הוא אבל כל שנתנו על תנאי אם ימות ובתנאי המועיל לחזור מיהא אינו יכול שהרי אם מתי דקאמר תנאי הוא ולכשימות חל מהיום למפרע אבל כשעמד בטל הגט מאיליו אע"פ שמת לאחר כן הואיל ולא מחולי הראשון מת על הדרכים שביארנו ובמתנה יכול לחזור אע"פ שמסרה למקבל אע"פ שדבריו של רב הונא נדחו מקצתן מה שאמר שמתנתו כגיטו הלכה היא ובא ללמד שהמפרש והיוצא בשיירא והיוצא בקולר בדין זה ויש חולקין במפרש ויוצא בשיירא כמו שהתבאר במקומו:

כל שהצרכנו לאומד בין בגט בין במתנת שכיב מרע נראה דוקא כשפירט ואמר מחולי זה הא שכיב מרע שנותן סתם מחמת מיתה שניתק מחולי לחולי הואיל ומתנתו סתם ולא הלך בלא משענת אין צריך אומד ומתנתו קיימת וכן בגט אם אמר אם מתי לבד ולא אמר מחולי זה אינו צריך אומד אם בהלך בלא משענת לשיטה ראשונה ואם דוקא במשענת לשיטה שנייה שאם לא כן היה לו להקשות לרב הונא מתני' למה לי דקתני מחולי זה אפי' כל שכיב מרע דקאמר תנו גט לאשתו כך הוא לדעתו אלא שאין אומד אלא במחולי זה אבל אם מתי סתם לא ומכל מקום גדולי הפוסקים סוברים שכל שכיב מרע צריך אומד בין לענין מתנה בין לענין גט כשאמר אם מתי אע"פ שלא אמר מחולי זה אלא שקושיא זו חזקה ועוד דהא מתניתין קתני תלת [זה גיטיך אם מתי] זה גיטיך מחולי זה זה גיטיך לאחר מיתה ובשלשתם אמר לא אמר כלום ואח"כ פירש שתים מהן במהיום מהיום אם מתי הרי זה גט מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואח"כ פירש מהיום אם מתי מחולי זה ועליו הוא מפרש דין האומד אלמא שלא הוזכר דין אומד אלא במחולי זה וכן כתבוה חכמי הדורות:

הרי זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה וקודם שעמד נפל עליו בית או נשכו נחש או טרפו ארי וכיוצא באלו אינו גט שהרי מכל מקום לא מת מאותו חולי ולא עוד אלא אפי' אם לא אעמוד מחולי זה והרי לא עמד אינו גט שאין אדם מעלה על לבו בתנאיו אונס שאינו מצוי ולא היה דעתו עליו כלל זה היא שטת רוב פוסקים והם מפרשים אכל ארי אין לנו כלומר אין לנו בו כלום ר"ל שאינו גט דאונסא דלא שכיחא לא קביל עליה ומ"מ גדולי המחברים כתבו בה שהיא ספק מגורשת ויראה לי לשיטתם שזו שאמרו אכלו ארי אין לנו כלומר לא נתברר בידינו ולא עוד אלא שיש מפרשים אין לנו אף על הראשונה ואף באם מתי מחולי זה הם מסופקים בה ומה שיש לפקפק בה מצד מה שאמרו אין טענת אונס בגיטין כבר ביארנוהו בתחלת כתובות והפרשנו בה בין אונס מצוי לשאינו מצוי כמו שביארנו שם:

מעשה באחד שמכר קרקע לחברו וקבל עליו כל אונס המתחדש עליו לסוף צוה המלך והעבירו הנהר דרך אותה שדה והיה לוקח סבור לחזור על המוכר ופטרוהו דאנסא דלא שכיחא לא קביל עליה כן מעשה באחד שלקח שומשמין בנמל וקבל המוכר כל אונס המתחדש להם בדרך ושכר הלוקח ספנים להוליכם דרך הנהר ונסתם הנהר ולא יכלו לעבור והיה הלוקח סבור לכוף את המוכר לשכור לו בהמות להוליכם עליהם הואיל וקבל עליו כל אונס הדרך ופטרוהו מצד שאין דעתו של אדם מתנה באונס שאינו מצוי וכן כל כיוצא בזה וכבר כתבנו בענין שמועות אלו בדין טענת אונס בגיטין דברים הנראים ושראוי להביאם בכאן בתחלת מסכת כתובות:

כל שכתבנו לפטור באונס שאינו מצוי פירושו כשהוא מתחייב על ידי תנאי שהוא מתנה על עצמו אבל שואל שחייב באונסין אף בלא תנאי חייב אף באונס שאינו מצוי:

המשנה החמישית והכונה בה כשלפניו והוא שאמר לא תתיחד עמו אלא בפני עדים אפי' עבד אפי' שפחה חוץ משפחתה מפני שלבה גס בשפחתה ומה היא באותן הימים ר' יודה אומר כאשת איש לכל דבר ר' יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת אמר הר"ם כאשר התפרסם בעדים שהוא נתיחד עמה בטל הגט והיא מגורשת ואינה מגורשת רבים מהם שהוא חייב במזונותיה ואינו מתיר נדריה ואינו מטמא לה כמו המגורשת ופסק ההלכה בזה שהיא מגורשת לכל דבר ובלבד שימות ולזה אם בא עליה באותן הימים הנה בעילתו תלויה אם מת אחר הפעל יבטל ואם עמד יבטל הגט ויהיה כבר בעל אשת איש ואם בא עליה בשגגה חייב חטאת:

אמר המאירי לא תתיחד עמו ר"ל שכיב מרע זה שגירש מהיום לכשימות שנמצא לכשימות מגורשת למפרע משעת נתינה וכן בכל גט הנתון מעכשו על תנאי כך וכך שנמצא לכשיתקיים התנאי מגורשת למפרע משעת נתינה לא תתיחד עמו משעת נתינה עד שעה שימות או שיתקיים אלא אם כן יש עמה אחר שתזהר בסבתו שלא ליזקק עמו שאם נתיחד אם יש שם עידי יחוד הרי הן כעידי ביאה והרי הוא כקדשה מתחלה ולכשיתקיים התנאי נמצאת מקדשת לו ואם ימות נמצאת זקוקה ואם תתיחד בלא עידי יחוד מכל מקום יש בה למפרע איסור יחוד של פנויה ומכל מקום בנתגרשה על תנאי אם נתיחד לאחר שנתקיים התנאי לא דברו במשנה זו אלא שאף זו אם בעידי יחוד צריכה גט אחר מספק קדושין ואם בלא עדים יש כאן איסור יחוד של פנויה:

וגדולי המחברים כתבו שכל שנתיחדה בפני שנים אף לאחר שנתקיים התנאי הרי זו ספק מגורשת לא מספק קדושין שניים אחר שלא נתגרשה במוחלט אלא מספק הגט שמא בעלה ובטל הגט ואין דבריהם נראין שמאחר שנתקיים התנאי אין הגט בטל אלא שיש לחוש לקדושין אחרים ולא עוד אלא שאף קודם שנתקיים אין העקר אלא שהוא כקדשה מתחלה ולא שיהא הגט בטל ואע"פ שבזו יש שפירשוה מטעם גט ישן אינו כן שהרי מכיון שמתגרשת למפרע אין זה אלא כמי שגירש את אשתו ואחר זמן נתיחד עמה שאין בו דין גט ישן כלל שכל שנתגרשה ובא הגט לידה אין יחודה גורם שום פסול באותו הגט וגט ישן הוא שנתיחד בין כתיבה לנתינה ואף זה אם גירשה בו תנשא לכתחלה ושמא תאמר והלא בהרי זה גיטיך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום והיה הולך ובא כו' אמרו למטה ולגט ישן אין חוששין הואיל ולא נתיחד עמה אלמא כל שנתיחד עמה גט ישן הוא התם מדלא אמר מעכשיו הרי הוא כמו שלא נתנו ונמצא היחוד בין כתיבה לנתינה אבל זו נתגרשה למפרע ומגדולי קדמונינו העמידו זו של כל זמן שאעבור וכו' במסרו ליד שליש הא כל זמן שבא לידה אין לחוש לגט ישן אלא שלשון הרי זה גיטיך אינו מוכיח כן וכבר תירצנוה בדרך אחרת בפרק שני ומכל מקום עיקר הדברים כמו שפירשנו ופירש ביחוד זה שכל שיש עמה צוות שהיא נזהרת בסבתו שלא ליזקק עמו מותרת להתיחד ואין כאן איסור יחוד ולא חשש קדושין בעידי יחוד ופירש על צוות זה אפי' עבד אפי' שפחה חוץ משפחתה שלה מפני שלבה גס בה ואינה נמנעת בשבילה וכן פירשו בתוספתא שבנה קטן אין נעשה לה צוות שאינה בושה לשמש כנגדו ואף בשפחתה אם העידה מכל מקום שלא ניזקק עמה נאמנת כמו שביארנו בשני של כתבות:

וחזר לפרש בשכיב מרע שגירש מהיום אם ימות מה היא בימים שמשעת נתינה עד שימות והיא השאלה בכל תנאי שבמעכשו מיום הנתינה עד שעה שיתקיים התנאי ואמר ר' יהודה הרי היא כאשת איש לכל דבריה כלומר ובעלה זכאי במציאתה ובמעשי ידיה ובהפר נדריה ויורשה ומיטמא לה ור' יוסי אומר מגורשת מספק ופירשו בה בגמרא ובלבד שימות שאם לא מת איגלאי מילתא דלאו גיטא הוא ומ"מ לשניהם נראה שהגט אינו גט משעת נתינה ומתוך כך הקשו על שניהם ולכי מיית הוי גיטא והא אין גט לאחר מיתה ותירצוה לדבריהם באומר מעת שאני בעולם ופירשו גדולי הרבנים לא באומר מהיום אם מתי דההוא ודאי משעת נתינה אלא באומר כו' ואין הדברים נראין שהרי דבריהם באם מתי קיימי אלא שעיקר הדברים כגירסת גאוני הראשונים שגורסין בה נעשה כאומר מעת שאני בעולם ואף לגירסת הספרים איפשר לפרשה כן וכמו שאמרו בראשון של נדרים י"ג ב' באומר יאסר פי לדבור שפירושו נעשה כאומר ופירוש הדברים שר' יהודה סובר במהיום אם מתי מהיום שמתי בו ר"ל שעה אחת לפני מיתתו ור' יוסי מספקא ליה ומ"מ בגמרא הביאו על זו בריתא ואמרו בה וחכמים אומרים מגורשת לכל דבר ובלבד שימות וכן בלבד שלא תתיחד בעידי יחוד כמו שביארנו וכן הלכה ואף גדולי המחברים וגדולי הפוסקים כתבוה כן אלא שיש גורסין בה מגורשת ואינה מגורשת כמו שיתבאר:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שביארנו לשיטתנו ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא: