מאירי על גיטין קמד

תנאי זה של גיטא דשכיב מרע ר"ל מהיום אם מתי או אם מתי יהא גט מעכשו אין צריך לכתבו בתוך הגט אלא שיכתוב הגט כהלכתו ובשעת מסירה יאמר זה גיטיך מעכשו אם מתי וזהו שאמרו בסוגיא זו מספקא ליה אי אמר ר' יוסי בעל פה אם לאו כלומר דילמא לא אמר ר' יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו אלא במתנה שהתנאי והזמן כתוב בשטר אבל גט שאין התנאי כתוב בגט אלא שהגט כתוב כהלכתו בלא שום תנאי והתנאי הוא נאמר בשעת המסירה שמא חזר בו מזמן השטר ולפי דרכך למדת שאין צורך לכתוב את התנאי בגט כלל אלא שאם כתבו לאחר התורף כשר כמו שיתבאר ואף עכשו נוהגים כן כמו שנכתוב את הנוסח בפרק אחרון בסוגית המשנה השלישית ומ"מ בשאר תנאים יש שנוהגים שלא לכתבו בתוך הגט כלל כמו שנבאר בפרק אחרון גם כן בשמועת תנאים שבגט בסוגית המשנה הראשונה:

מאחר שביארנו שאין גט לאחר מיתה וכן שאין אומרין בגט זמנו של שטר מוכיח עליו מי שאמר לאשתו הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ומת בתוך שנים עשר חדש אינו גט כמו שיתבאר למטה וכן הרי זה גיטיך כשאני מת או כשאמות או לאחר מיתה או אם מתי אינו גט כלל כמו שהתבאר:

מי שאמר לעדים אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש כתבו גט ותנו לאשתי וכתבו בתוך שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש הואיל ושנו התנאי אינו גט ואפי' הקדים ואמר כתבו ותנו אם לא באתי שהדבר מוכיח כאלו אמר כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי כל שכתבו בתוך שנים עשר חדש אינו כלום כמו שיתבאר למטה:

המשנה הרביעית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה עמד והלך בשוק וחלה ומת עומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט ואם לאו אינו גט אמר הר"ם ממה שהתחייב שתדעהו שכל מי שיתן גט על תנאי או לזמן הנה אין מותר לו להתיחד עמה כל זה התנאי מעת כתיבת הגט:

אמר המאירי והכונה בה כשלפניה והוא שאמר הרי זה גיטיך מעכשו אם מתי מחולי זה ועמד לו מאותו חולי עד שראוהו הולך בשוק וחזר וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט בין שהלך בלא משענת שהדברים מוכיחים שלא מאותו חולי הראשון מת בין שהוא ניתק מחולי לחולי והלך במשענת כל שאמדוהו שמחמת חולי הראשון אירע לו הרי זה גט ואם אמדוהו שלא מחמת חולי ראשון מת אינו גט ואם לא עמד והלך בשוק אף על ידי משענת הרי זה גט ואין צריך אומד אפי' ניתק מחולי לחולי:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

שכיב מרע שצוה סתמו אינו נותן אלא על תנאי שימות וכל שעמד מחליו חוזר ולא שאם לא חזר תהא צואתו קיימת אלא כל שעמד מאותו חולי שצוה בו בטלו מתנותיו ואפי' חלה אחר כן ומת ומ"מ כל שלא עמד והלך בשוק אפי' על ידי משענת סתמו שמחמת חולי הראשון מת אפי' ניתק מחולי לחולי ואין צריך אומד על הדרך שביארנו בגט ואם הלך בלא משענת אע"פ שבגט צריך אומד בזו אין צריך אומד אלא בטלו מתנותיו מיד שסתמו מחמת חולי אחר מת הלך במשענת בזו צריך אומד ואם אמדוהו שמחמת חולי ראשון מת מתנתו קיימת ואם לאו בטלו מתנותיו:

ממה שכתבנו למדת לענין ביאור שהדברים האמורים לרב הונא בסוגיא זו בגט עומדים לנו לענין מתנה ולא לענין גט וזה שהוא ביאר משנתנו באם מתי מחולי זה ועמד שאומדין אותו דוקא בניתק מחולי לחולי והלך במשענת אבל הלך בלא משענת אין צריך אומד ואנו פסקנוה כן לענין מתנה ולא לענין גט שבגט אף בהלך בלא משענת אומדין אותו ולמדת שדברי רב הונא נדחו בשתים אחת במה שאמר גיטו כמתנתו על הדרך שיתבאר ואחת שאף באם מתי מחולי זה אם עמד חוזר שבגט אינו שוה עם עמד חוזר שבמתנה שבגט אף בהלך בלא משענת צריך אומד ובמתנה לא וכן נראה דעת גדולי המחברים שלא כתבו בגט הליכה במשענת כלל ובמתנת שכיב מרע כתבוה וכן פסקוה גדולי הדורות להדיא ומכל מקום לקצת מפרשים ראיתי שכתבו לפי תומם שאף בגט כל שהלך בלא משענת בטל וכל שכתוב בגט מחולי זה הרי הוא כמתנה לגמרי ונראה לי לשיטה זו שדברי רב הונא לא נדחו אלא במה שאמר גיטו כמתנתו כלומר שכל שכיב מרע שנתן גט סתם אף בלא אמר אם מתי אם עמד חוזר שסתמו לא נתנו אלא על דעת שימות כשאר מתנת שכיב מרע ומה מתנתו כו' ונדחו דבריו מגזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה כלומר שמאחר שלא אמר אם מתי וכי לא מיית חוזר אלמא לא חייל עד לאחר מיתה ואלמא יש גט לאחר מיתה ואתי לאכשורי בזה גיטיך לאחר מיתה ואינהו לא ידעי דסתמא עדיף מלאחר מיתה דסתמא אנן סהדי דמהיום אם ימות קאמר ומגזירה זו נדחו דבריו והרי היא מגורשת לגמרי מתקנת חכמים דאפקעינהו לקדושי הן קדושי כסף הן קדושי ביאה על הדרך שביארנו בתחלת כתבות אבל לענין כשנזכר בו אם מתי מחולי זה כל עמד חוזר שבו שוה לעמד חוזר שבמתנה וכל מה שתירץ לעמד חוזר שבמשנתנו שאומד שלו בניתק מחולי לחולי והלך במשענת אף במתנה כן הא כל שהלך בלא משענת כשם שבמתנה בטלו מתנותיו כך בגט והדברים נראין אלא שיצאתי בהם מדרך רוב מפרשים: