מאירי על גיטין קלד

כל שאמר כלכם כתובו אף הכותב צריך שיכתבנו במעמד כלם וכן אם אמר לעשרה הוליכו גט זה לאשתי אחד מוליך על ידי כלם אי זה שירצו כלכם הוליכו אחד מוליך במעמד כלם ר"ל שכלם ילכו עמו לא אמר כלכם אבל מנה אותם ואחר כך אמר להם כתבו גט לאשתי או הוליכו גט זה לאשתי הן מנה כלם הן מנה מקצתם הדבר ספק ומחמירין בו ודנין אותו ככלכם להחמיר שבמנה מקצתם אומדין שמא היה המנין עליו טורח ופסקה דעתו שלא להתכוין לכלם או שמא מאחר שלא מנה אלא מקצתם אמנויים מיהא קפיד ובמנה כלם שמא מתוך שמנה כלם לכלם נתכון או שמא מאחר שמנה כלם לא כיון אלא לומר בפני מנין פלני היה ומ"מ תקנו חכמים בכל שמצוה לכתוב גט במעמד רבים שיאמר כתובו אחד מכם חתומו שנים מכם הוליכו אחד מכם כדי שאם יתירו לומר כתובו שמא יאמר כלכם וכל שאמר כלכם צריך שיחתמו כלם אלא ששנים משום עדים והשאר משום תנאי כמו שהתבאר בפרק שני וכבר ביארנו מענין זה בפרק ראשון:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

פרק שביעי בע"ה:

מי שאחזו קורדיקוס וכו' זה הפרק יסוד ענינו לבאר שני ענינים נכללים בחלק החמשי הראשון ענין נתינת הגט של שכיב מרע והשני ענין נתינת הגט בתנאי על איזה צד התנאי מתקיים ועל איזה צד בטל התנאי או בטל הגט ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון בגט של שכיב מרע איזה שכיב מרע ראוי ליתן גט על פיו ואיזה אינו ראוי לכך והשני מצד הלשון ר"ל איזה לשון מועיל ליתן גט שיועיל הגט ועל איזה לשון דנין בו שאינו מועיל והשלישי בענין דיני תנאים שבגט שהוא תולה אותם בה כגון על מנת שתתני על מנת שתשמשי כו' והרביעי בתנאים שתולה אותם בעצמו כגון אם לא באתי וכו' והחמישי בתנאי שהוא מתנה עם העדים זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים אחרים הן מענין גט הן מענינים אחרים כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר מי שאחזו קורדייקוס ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדיקוס חזר ואמר אל תכתובו אין דבריו האחרונים כלום נשתתק אמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותה שלשה פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יכתבו ויתנו אמר הר"ם פי' קורקדיקוס חולי יתחדש ממלא בטני המוח ויתבלבל השכל והוא מין ממיני חולי הנופל ואמרו אין דבריו האחרונים כלום ירצה בו שהוא לא יצטרך שנשאלהו פעם שנית אחר הסכמתו אם הוא עומד על דבריו אם לא ולכן יכתוב הגט עד שקל מחליו זה והרכין בראשו ירצה בו שירמוז בראשו רמז יהיה תשובה מסכמת לשאלה ויפליגו בזה בפנים מן הבחירה מה שאפשר:

אמר המאירי קורדיקוס והוא חולי מבלבל הדעת ומשבשו ואחת מסבותיו שתיית היין החדש כמו שיתבאר בגמרא ומכל מקום הוא הדין לכל שנשתבש דעתו לאיזו סיבה ואמר שאם מתוך אותו השבוש אמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום ואם עד שלא נתבלבל דעתו אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדיקוס ובעת שבושו חזר ואמר אל תכתובו אין דבריו האחרונים כלום וכותבין ומ"מ פירשו בגמרא לדעת ר' יוחנן שהלכה כמותו שמכל מקום אין כותבין ונותנין עד שישתפה אלא שדבורו הראשון מועיל שלאחר שישתפה כותבין ונותנין בלא המלכה שלו ולא סוף דבר בשאמר לאחר שנשתבש דעתו אל תכתובו אלא אפי' לא אמר כלום לאחר שנשתבש אין כותבין עד שישתפה מפני שדנין אותו כשוטה ואין דנין אותו כישן שאם צוה כשהוא ניעור כותבין ונותנין כשהוא ישן אלא הרי הוא כשוטה ולכשישתפה מיהא כותבין ונותנין ואע"פ שלא אמר תנו הואיל ובשעת צוויו שכיב מרע היה הרי כתבו שלו ככתבו ותנו נשתתק כלומר לא על זה שאחזו קורדיקוס לבד הוא אומר כן אלא איזה שנשתתק לאיזו סיבה והרי הוא בכלל שכיב מרע ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו תנועה נרמז ממנה כמשיב הן הרי הוא כאלו השיב הן וכל שהשיב הן אין צורך לשאול לו גם כן על הנתינה שכל כתיבת שכיב מרע הן על ידי עצמו הן על ידי שאלת אחרים ככתבו ותנו הוא ואמר על זה שמתוך שראוי לחוש שמא נתבלבל דעתו בודקין אותו שלשה פעמים ואם מצאנוהו בדעת מכוונת להשיב על הן הן או על לאו לאו הרי אלו יכתבו ויתנו והיו סבורים בגמ' לפרש שאם שאלנוהו שלשה פעמים בדבר הראוי להשיב עליו הן והשיב כהוגן שדיינו בכך וכן בלאו ומתוך כך שאלו ודילמא שיחה דהן הן נקטיה או שיחה דלאו לאו נקטיה ותירץ דאמרינן ליה בסירוגין ר"ל על אחת בראויה להן ועל אחת בראויה ללאו ואחת בראויה להן ואף בזו שאלו דילמא שיחה דסירוגין נקטיה כלומר אחת הן ואחת לאו ואין זו עדות לדעת מכוונת ופירש בה בחד לאו ותרין הן או תרי הן וחד לאו ופירשו בתלמוד המערב ששואלין לו כותבין גט לאשתך והוא אומר הן כותבין גט לאמך והוא אומר לאו לאחותך והוא אומר לאו וכן כל כיוצא בזה וכן הדין בכל מי שנסתפק לנו אם דעתו מבולבלת אם לאו אף בלא נשתתק וכן פירשוה בגמרא בדרך בדיקה אחרת והוא שאומרין לו דברים של ימות החמה בימות הגשמים ושל ימות הגשמים בימות החמה ושאלו בה במאי אילימא גלופקרי וסדיני דילמא קורא אחדיה או חמה אחדיה ופירשו בו גדולי הרבנים שאם נשאלהו בימות הגשמים אם רוצה בסדינין להציע עליו כדרך ימות החמה והוא אומר הן אין זו הוראה לשבוש דילמא חומא אחדיה וכן אם נשאלהו בימות החמה אם הוא רוצה בגלופקרי והוא אומר הן אין זה הוראה לשבוש דילמא צינא אחדיה ואין הפירוש נכון שאין המקשה מחזר להקל ומתוך כך פירשו שאם נשאלהו בימות הגשמים בגלופקרי והוא אומר הן אין זה הוראה לכוון הדעת דילמא קורא יתירא אחדיה ולא מכוון הדעת הוא שואל אלא בפירי שבימות הגשמים שואלין לו אם רוצה אפרסקין ובימות החמה על חומשניות ואם יאמר הן זהו שבוש הדעת וכן מפליגין בבדיקה כפי כח השואל וראוי להזהר שלא לעשות אלא על ידי בקי וחכם:

זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם: