מאירי על גיטין קלב

ממה שכתבנו למדת שכל שאמר לשנים או לשלשה אמרו לסופר שיכתוב ולפלני ופלני ויחתומו או שאמר להם אמרו לפלני שיכתוב ואתם חתומו אינו כלום ואפי' כתבו וחתמו ונתנו לבעל עד שיכתוב הסופר במצות הבעל ויחתמו העדים במצותו גם כן ולא סוף דבר לכתחלה אלא אפי' בדיעבד אינו כלום ואם כן מה שנחלקו באמ' לשנים אמרו לסופר שיכתוב ואתם חתומו דמר אמר כשר ולא תעשה ומר אמר כשר ויעשה אליבא דר' מאיר הוא דפליגי ולית הלכתא כותיה ואין צריך לומר באמר להם אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתומו דהא דאמר רב כשר ולא תעשה אין הלכה כמותו ולטעמיה מיהא שאלו בגמרא מאחר דכשר אמאי לא יעשה ופירשו הטעם שמא תשכור האשה עדים שיאמרו כך לסופר ולעדים בשם הבעל ואע"פ ששנינו עדים החתומים על המקח ועל הגט לא חשו חכמים לדבר זה ר"ל שלא יהא כל אחד מהם רשאי ליקח השדה או לישא את האשה מצד שתחוש שמא בשעת חתימה נתנו עיניהם בכך ונוגעים בדבר הם ושמא שקר חתמו אלא אין חוששין לכך מ"מ הוא סובר מעשה לא עבדי ר"ל לחתום שקר אבל לומר לאחרים שקר בשם הבעל עבדי ואותם אחרים סבורים שהבעל צוה אבל באתם חתומו ליכא למיחש שהרי אין חותמין אלא אם כן שמעו מפי הבעל עצמו ומה שאמרו בגמרא ר' יוסי תרתי אמר פירושו אחת דמילי לא מימסרן לשליח והשניה דאפי' באומר אמרו כן ושמואל סבירא ליה כותיה בחדא פירושו דמילי לא מימסרן לשליח היכא דלא אמר אמרו אבל היכא דאמר אמרו פליג והלכה אף באומר אמרו ובפרק שלישי כתבנו בענין זה דברים שראוי לשלשלם בסוגיא זו דרך ביאור כמו שהתבאר שם:

זה שפסקנו שהלכה כר' יוסי אף באומר אמרו כך היא שיטתנו וכן כתבוה גדולי הפוסקים וראיה להם ממה שאמרו בפרק קורדיקוס אמר רב אשי כלה ר' יוסי היא ולא מיבעיא היכא דלא אמר אמרו אלא אפי' היכא דאמר אמרו ותניא כותיה וכו' ומ"מ לקצת גדולי הדורות ראיתי שחככו לפסוק כשמואל וכל דאמר אמרו כשר ורב אשי במאי דקאמר בפרק קורדיקוס לאו למיפסק הלכה אתא אלא לאוקומי מתני' כהכי וסוגיא דשמעתא דהכא מיהא כשמואל ואף בתוספות מכריעים בה כשמואל ומ"מ יש סומכין דברי גדולי הפוסקים ממה שאמרו שם תניא כותיה והוה ליה מחלקת ואחר כך סתם ובחדא מסכתא יש סדר ופרק התקבל קודם להם לפרק קורדיקוס ומשום דהניזקין אסמכוה להשולח מפני תקון העולם ואח"כ חזר לענין שליחות ותנא התקבל ואיידי דתנא ביה אמר לשנים כתבו כו' ומי שהיה מושלך בבור כו' תנא מי שאחזו קורדיקוס ואמר כתבו ומתוך בלבולין אלו יש לחוש באומר אמרו ולהחמיר להיות חולצת ולא מתיבמת ולא גט בטל כמו שכתבו גדולי הפוסקים ואף גדולי המחברים כתבו שהוא גט פסול אלא שמתישבין בדבר מפני שהוא קרוב להיות גט בטל ואיני מבין מה יועיל כשנתישב בדבר לשנותו מפסול לבטל או מבטל לפסול הואיל ומ"מ אתה מחמיר בו להיות חולצת:

המשנה השמינית והכונה בה בענין החלק הששי גם כן והוא שאמר אמר לעשרה תנו גט לאשתי אחד כותב ושנים מחתמין כולכון כתובו אחד כותב וכלן מחתמין לפיכך אם מת אחד מהן הרי הגט בטל אמר הר"ם ואמרו אחד כותב וכולן חותמין לתנאו בזה וראוי למגרש שיאמר כמו שסדרו שהוא כאשר אמר לקהל כתובו יבאר ויאמר כל שנים מכם אי זה פנים שיהיו וכאשר אמר לקהל הוליכו גט לאשתי יבאר ויאמר ואחד מכם אי זה שיהיה והוא אמרם כתובו וכל חד מנכון חתומו כל חד מנכון אובילו ומתי הנה לא ביאר שכלן חותמין כמו שזכרנו אבל שנים משום עדים והנשאר משום תנאי ולזה לא נרצה בנשארים מהם להיותם פסולים או קרובים או אם יתאחר עדותם זמן לפי שהם תנאי לא עדים ומזאת הסבה אמרנו עידי הגט אין חותמין לא זה בפני זה שאולי כלכם ויעידו הקצת ותחשוב האשה שהוא גט כשר כשהגיע לידה בשני עדים ומתנאו שיעידו כלם כמו שנזכר והלכה כר' יוסי:

אמר המאירי אמר לעשרה כתבו גט לאשתי אחד כותב ושנים חותמין שלא כיון להיות כלם חותמין אחר שלא אמר כלכם אלא להיות אי זה מהם כותב ושנים מהם חותמין אי זה שיהיו אם הכותב ואחר עמו אם שנים אחרים אבל אם אמר כלכם כתובו אחד כותב וכלם חותמין שכך היתה כונתו ולפיכך אם מת אחד מהם הרי זה בטל:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא: