מאירי על גיטין קכט

וכן מה שאמרו שמערימין על מעשר שני לפדותו בלא חומש והוא שאמר לבנו ובתו הגדולים או לעבדו ושפחתו העברים הא לכם מעות הללו ופדו בהם מעשר שני ונמצאו פודים מעשר שאינו שלהם ואיש ממעשרו אמר רחמנא ולא ממעשר חברו ושפחה זו על כל פנים קטנה היא והרי זה כזוכה לאחרים שהרי הם חוזרים ונותנים לו פירשוה דוקא במעשר שני דרבנן כגון עציץ שאינו נקוב שאף זה אין לו עקר מן התורה כלל אבל אי אפשר לפרשה במעשר בזמן הזה דאמה העבריה בזמן הזה ליכא וכמו שאמרו אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג:

שלש מדות בקטן והוא הדין לקטנה אלא שמתוך שרצה לשנות בכל המדות בקטנה דברים שאינן בקטן כגון מתגרשת בקדושי אביה ומתקדשת למיאון וחולצת נקט קטן לחוד בשלש מדות ואמר עליהן בכל אחת מהן וכנגדן בקטנה ונסחא המיושרת בשמועה זו היא גרסת גאוני הראשונים וכתבוה גדולי הפוסקים והוא שאמר צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ולא לאחרים וכנגדן בקטנה מתגרשת אף בקדושי אביה ר"ל שאע"פ שנתקדשה קדושין גמורין ר"ל על ידי אביה מתגרשת על ידי עצמה אע"פ שלא הגיעה לזמן פעוטות אם אין לה אב ולדעת גדולי הרבנים אף ביש לה אב כמו שכתבנו שכל שבצרור וזורקו אגוז ונוטלו מבחנת היא בין גיטה לדבר אחר וזהו שסמכו למעלה ענין צרור וזורקו למבחנת בין גיטה לדבר אחר וגדולי הרבנים גורסין בזו מתקדשת למיאון ר"ל שאם קדשוה אמה ואחיה צריכה למאן הא בפחות מכן אף מיאון אינה צריכה אבל מכל מקום בקדושי אביה אינה מתגרשת עד זמן פעוטות ונראה מדבריהם שמדת צרור וזורקו אינו גדול כמבחנת בין גיטה לדבר אחר:

הפעוטות והוא מבן שש ולמעלה עד עשר לפום חורפיה שהוא זמן גדול על זמן הצרור והאגוז מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון ר"ל שבודקין אותה לפי אומד דעתה אם תדע לשמור קדושיה שצריכים שמירה מעולה ואם יודעת לשמור צריכה למאן הא בפחות מכן אע"פ שהגיעה לזמן בחינת צרור ואגוז שקראנוה יודעת לשמור גיטה אינה צריכה מיאון אלא הולכת לבית אמה כאלו לא נתקדשה מעולם ואם מתה אינו יורשה כמו שביארנו ביבמות פרק בית שמאי ואע"פ שבגט מתגרשת בקדושי אביה אף בפחות מכן כמו שביארנו לגירסתינו התם הוא דלא בעינן דעתה אבל בקדושין דבעינן דעתה דוקא מבת שש ולמעלה ושתדע לשמור וגדולי הרבנים גורסין בזו מתגרשת בקדושי אביה ומה שכתוב בפירושיהם במת אביה טעות סופר הוא שהרי לדעתם אף בחיי אביה וכן נמצא בפירוש צרפתי מדוייק ר"ל בחיי אביה:

ולמדת מ"מ שיודעת לשמור את גיטה ויודעת לשמור קדושיה אינו זמן אחד שאם כן אחר שאמרו כל שיודעת לשמור את גיטה יכולה להתגרש ואמרו ביבמות פרק בית שמאי ק"ז ב' כל שיודעת לשמור קדושיה צריכה למאן ושאינה יודעת לשמור קדושיה אינה צריכה למאן היה דין מתגרשת בקדושי אביה ודין מתקדשת למיאון דין אחד אלא שאינו זמן שוה ולשיטתנו שמירת קדושין צריך זמן גדול יותר מפני שיש בהם כסף או שוה כסף ונכלל בהם צורך ידיעת שומא ומשא ומתן ולפיכך הלכו בה לזמן פעוטות ולגדולי הרבנים שמירת הגט צריכה לזמן גדול מתוך שאינו דבר שתהא הקטנה חומדתו ואע"פ שקדושין יש מהם בשטר מ"מ סתם קדושין בכסף הם ועל הרוב אנו דנין או שמא כל שבקדושין חביב לה כך נראה לי ויש טורחים לתרץ בדברים אחרים כמו שכתבנו קצתם ביבמות פרק בית שמאי ואף גדולי הדורות האריכו בהם כאן ואינם מתישבים עלי ואין צורך לכתבם ומ"מ עיקר הדברים כנסחת הגאונים הן לענין פירוש הן לענין פסק:

הגיעו לעונת הנדרים ר"ל שנדריהם נבדקין וכל שיודעים לשם מי נדרו נדריהם נדר והקדשם הקדש וזהו שנה אחת לפני הפרק שזהו כל שנת י"ג עצמה לתינוק עד שיגיע לשלש עשרה ויום אחד שכל שנה זו אפי' הביא שתי שערות נדריו נבדקים וכל שהוא כן ר"ל שיודע לשם מי נדר נדרו נדר והקדשו הקדש וקודם זמן זה אפי' ידע אינו כלום ומשהגדיל אפי' לא ידע נדרו נדר וכנגדן בקטנה חולצת ר"ל משהגיעה שנת עונת הנדרים לקטן נעשית היא גדולה וחולצת אם הביאה סימנין שהרי היא גדולה וזה שאמר וכנגדן בקטנה והרי גדולה היא פירושה וכנגדן באשה וקטנה דנקט אשגר לישן הוא הא מ"מ בפחות מיכן אף בעונת הנדרים שלה שהיא שנת י"ב אינה חולצת כך צריך לפרש לענין פסק וכן מצאתיה לקצת גדולי הדורות ורוב מפרשים פירשוה בשעת עונת נדרים שלה שהיא שנת י"ב ובהביאה סימנין וא"כ על כל פנים זו מיהא שלא כהלכה נאמרה ועוד שאף לענין פירוש היאך אמרה רבא כן ואיהו גופיה אמר במסכת נדה פרק דופן תוך זמן כלפני זמן ומתוך כך הם מפרשים הגיעו לעונת הנדרים לאחר זמן ר"ל ששלמו שנת י"ב ויום אחד לתינוקת וי"ג ויום אחד לתינוק שאפי' אין יודעין למי נדרו נדריהן נדר ואמר כנגדן בקטנה חולצת ובא ללמד שאינה צריכה בדיקה שחזקה הביאה סימנין ומ"מ תירצת לענין פירוש אבל להלכה לא הועלת מפני שהלכה שאינה צריכה בדיקה למיאון לחומרא אבל צריכה בדיקה לחליצה כמו שיתבאר במקומו וכמו שביארנו בתשיעי של בתרא ולא עוד שאף לענין פירוש אינה שבפירוש אמרו בפרק יוצא דופן כי קאמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין דוקא למיאון אבל לחליצה לא אלא שעיקר הדברים לענין פירוש דעונת הנדרים פירושו תוך זמן וכנגדן בקטנה היינו עונת נדרים שלה ואפי' בלא סימנין וכר' ישמעאל דאמר משום אביו בפרק מצות חליצה איש כתוב בפרשה אבל אשה אפי' קטנה ואף לחליצה ולימד כאן דאפי' ר' יוסי לא אמרה אלא משהגיעה לעונת נדרים וזהו שאמרו שם אמר ר' אמי מדבריו של ברבי נלמוד קטנה חולצת בזמן פעוטות רבא אמר עד שתגיע לעונת הנדרים ר"ל לדעת ברבי דהיינו ר' יוסי ומ"מ לענין פסק קטנה מתיבמת אבל לא חולצת עד שתגדיל ותביא שתי שערות ונמצא שאין לך פירוש בזו לענין פסק אלא מה שפירשנו תחלה ונוח לנו לדחוק מעט בפירושה כדי להעמיד כל המדות בהלכה פסוקה:

ולמכור בנכסי אביו ר"ל קרקעות עד שיהא בן עשרים כמו שביארנו בארוכה במקומו בתשיעי של בתרא:

המשנה הרביעית והכונה בה בביאור החלק הרביעי והוא שאמר האומר לחברו תן גט זה לאשתי במקום פלני ונתנו לה במקום אחר פסול הרי היא במקום פלני ונתנו לה במקום אחר כשר מבואר לר"ם:

אמר המאירי נתנו לב המקום אחר פסול דקפידא הוי שאינו רוצה שילעיגו עליו במקום אחר הרי היא במקום פלני ונתנו לה במקום אחר כשר שלא אמר הרי היא במקום פלני אלא כמראה מקום כלומר שם תמצאנה וכן הלכה:

משנה האשה שאמרה התקבל לי גיטי במקום פלני וקבלו לה במקום אחר פסול ר' אלעזר מכשיר הבא לי גיטי ממקום פלני והביאו לה ממקום אחר כשר אמר הר"ם אין הלכה כר' אלעזר לפי שהוא לא תשימהו שליח אלא לקבל גיטה במקום פלני ואם ישנה המקום בטל השליחות וכבר התבאר לך שהכונה אם יהיה דעת בעל התנאי שהוא יתן אותו לה במקום פלני הנה אם לא יעשה התנאי בטל הגט ואם היה אמרו במקום פלני אמנם רצה שיודיעהו אנה הוא מקומה לבד ולא ייחד לו מקום ובכל מקום שיתנו לה כשר:

אמר המאירי האשה שאמרה התקבל לי גיטי ממקום פלני וקבלו זה במקום אחר פסול שאף היא יש לומר בה קפידא הוי ר' אלעזר מכשיר דליכא למימר קפידא אלא בדידיה דמדעתיה קא מגרש והדבר תלוי בו אבל איהי דעל כרחה מיגרשא אינה אלא כמראה מקום ואין הלכה כר' אלעזר אלא כתנא קמא:

הבא לי גיטי ממקום פלני והביא לה ממקום אחר כשר לדברי הכל שבודאי לא הקפידה היא בהולכה שכשמוסר הגט אינו מוסר לו בפני עדים ואין כאן זילותא ומתוך כך אינה אלא כמראה מקום או שמא הטעם מפני שאין לה למנות שליח להולכה אלא במקום שרוצה הבעל ליתנו ולהוליך לה יעשה וכן הלכה ואף כשאמרה היא התקבל לי גיטי במקום פלני אם עקר הוא השליחות ועשאו שליחות הולכה נותנו במקום שהבעל רוצה:

משנה הבא לי גיטי אוכלת בתרומה עד שיגיע גט על ידה התקבל לי גיטי אסורה מלאכול בתרומה מיד התקבל לי גיטי ממקום פלוני אוכלת בתרומות עד שיגיע לאותו המקום ר' אלעזר אוסר מיד אמר הר"ם אין הלכה כר' אליעזר:

אמר המאירי הבא לי גיטי והיא אשת כהן אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה שהרי אין כאן ספק גט עד שיגיע לידה התקבל לי גיטי אסורה לאכול בתרומה מיד שכל ספק גרושה אסורה ושמא קבלו לאלתר ונתגרשה ואם אמרה התקבל לי גיטי ממקום אינה אסורה אלא בכדי שיגיע לשם ומ"מ זה שאמר התקבל לי גיטי ממקום פלני וקבלו במקום אחר שאוכלת עד שיגיע הגט למקום שאמרה צריך פירוש שאף כשהגיע למקום שאמרה היכי הוי גיטא והא אמרת קפידא הוי ופירשוה בגמ' כגון דאמרה ליה התקבל לי גיטי במתא מחסיא וזימנין דמשכחת ליה בבבל ומדקא אמרה זימנין דמשכחת ליה בבבל לא קפידא היא אלא שמ"מ אף בזו אינה מתגרשת עד שיגיע הגט למקום שאמרה מפני שכונתה בענין זה כך היא מישקל כל היכא דמשכחת ליה שקליה גיטא לא ליהוי עד דמטי למתא מחסיא וכן הלכה ור' אלעזר אוסר מפני שנמשך לדעתו דקאמר דבדידה מיהא מראה מקום היא לו ושמא כשפירש מלפניה מצאו במקרה וקבלו ואין הלכה כמותו כמו שביארנו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא: