מאירי על גיטין קכח

יודעת לשמור את גיטה שהזכרנו פירושו שמבחנת בין גיטה לדבר אחר כלומר שאם גיטה בידה ומסרו לה שטר אחר בפקדון ומבקשים אותו ממנה היא נזהרת ומבחנת שלא ליתן את הגט במקום השטר אבל אם אינה מבחנת מצד פחזותה הרי זו אינה יודעת לשמור אם גדולה מצד שטותה אם קטנה מצד קטנותה והדין בה כמו שביארנו במשנתנו:

קטן כל שהגיע לבחינת צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו אם רצו להקנות לו אי זה דבר וקודם זמן זה אינו זוכה אף לעצמו אלא אם כן זיכו לו על ידי אחר הא משהגיע לזמן זה זוכה לעצמו אבל אינו זוכה לאחרים ואם זיכה אחד לאחרים על ידו אינו כלום ואם בא המזכה לחזור חוזר ואפי' הגיע לבחינה גדולה מזו עד שאם נתנו לו חפץ והניחו ולאחר שעה חוזר ונוטלו אעפ"כ אינו זוכה לאחרים שאין זוכה לאחרים עד שיגדל ויביא שתי שערות וזו שאמרו בשתף מבוי שמניח את החבית ואומר הרי זו לכל בני מבוי ומזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים והוינן בה האי שפחה היכי דמיא אי דאייתיא סימנין מאי בעיא גביה אלא לאו דלא אייתיא סימנין אלמא שהקטן זוכה לאחרים שאני שתופי מבואות דרבנן ואע"ג דכל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון הני מלי במילתא דאית ליה עיקר מן התורה אבל במילתא דלית ליה עקר מן התורה לא ושמא תאמר א"כ למה אמרו אבל לא על ידי בנו ובתו הקטנים עד שפירשו אחרוני הרבנים שלא גדולים גדולים ממש ולא קטנים קטנים ממש אלא כל שסמוכים על שולחן אביהם קטנים קרי להו וגדולים שאינם סמוכים ועבד ושפחה אין נקראין סמוכים הואיל ובשכרם הם אוכלים כמו שביארנו שם ואין הדברים נראין שלא אמרו כן אלא במציאה ומשום איבה אלא שיש מפרשי' בנו ובתו הגדולים שפירושו בקטנים אלא שהגיעו לכלל חפץ ומניחו ולאחר שעה נוטלו וקטנים שלא הגיעו לכלל זה ויש מפרשים גדולים ממש וקטנים ממש וזה שאינו מזכה על ידם אע"פ שאמרו כאן שאני שתופי מבואות דרבנן מפני שידן כידו והרי הוא כאלו לא יצא העירוב מתחת ידו הא על ידי קטנים דעלמא מזכה להם וכן כתבנוה שם: