מאירי על חגיגה ט

כל תלמיד המבעט ברבותיו הב"ה קוצץ את ימיו וכל המטה דינו של גר כאילו מטה דינו של מעלה:

הרבה דברים אין גופם עבירה והן נמאסות מטכסיסיהן של תלמידי חכמים וראוי ליענש בהם כגון הרק בפני חברו ונמאס וכן ההורג כנה בפני חברו ונמאס והדומים לאלו הנותן צדקה לעני בפרהסיא נוח לו שלא נתנה מפני שנתבייש במתנתו המעוטה ובאשה הפך הדברים שאין לו לאדם ליתן לאשה צדקה בסתר מפני שמביאה לידי חשד אסור לו לאדם להמציא מעות לעני בשעת דחקו דרך הלואה אא"כ יודע שהם צריכים לו לתועלתו שאם לא כן הרי הוא מוציאם ונשאר מגולגל והרי זה שהלוהו תוקף בשלו ומוציאו נקי מנכסיו לעולם יכתיר אדם עצמו במדות הגונות ולא סוף דבר בשוק אלא אף בביתו ולא סוף דבר בביתו אלא אף בחדרי חדרים אפי' שיחה שבינו לבינה ימעט בה אא"כ הוא צריך לרצות שלא יתנהג כמדת עם הארץ שנתיחסה לו מדת הארי שדורס ואוכל כל מי שאי אפשר לו לעסוק בתורה ועוסק שכרו הרבה מאד ומקומו מושכר לו וכל שאפשר לו לעסוק ואינו עוסק וכן כל פרנס שמתגאה על הצבור בחנם הרי הם הולכים לאבדון ביד פשעם לעולם יזהר אדם שלא ליתן מכשול בתוך ביתו דרך צחות אמרו את כל מעשה האלהים יביא במשפט זה המשגר לאשתו בשר שאינו מחותך בערבי שבתות כלומר שמא מתוך מהירותה לא תרגיש אם צריכה נקור אם לאו וכששאלו והא רבא משדר תרצו בה שאני בת רב חסדא דקים ליה בגווה כלו' שהיה יודע בה שהיתה בקיאה בניקור לעולם אל יהרהר אדם אחר מדותיו של מקום אלא יצדיק את דינו בכל מה שיזדמן לו דרך צחות אמרו וחרה אפי בו והסתרתי פני מהם והיה לאכל כל שאינו בהסתר פנים ובוהיה לאכל אינו מהם וכן כל כיוצא בזה כבוד תלמידי חכמים כל אדם מוזהר בו אפי' נשיא שמוחל על כבודו והולך להקביל פני חכם שאין זה אצלו מיעוט שררה אלא מדה הדורה [והגדלת] כבוד ותועלת לעצמו [וכבר נאמר כי מכבדי אכבד] כל העוסק בתורה אפי' יום אחד בשנה לשמה הרי הוא כאלו עוסק כל השנה כלה וכל המרבה הרי זה משובח: