מאירי על חגיגה נא

כלי חרס הדקים שאמרו במשנה שנאמנים עליהם מן המודיעים ולפנים אפי' אין ניטלין בידו אחת הם קרואים דקים הואיל וראויין לבשל בהם הקרבנות:

כלים אלו שעמי הארץ נאמנין עליהם אפי' היו בתוכן משקין טמאין או אוכלין טמאין או אפי' בגדיו שהם מדרס הכלים טהורים לקדש ואל תתמה שהרי פרשנו למעלה שהלגין טמא טומאת ז' ומשקין שבתוכו טהורין על דרך זה ג"כ הכלים טהורין ומה שבתוכו טמא:

המשנה הרביעית הגבאין שנכנסו לתוך הבית וכן הגנבי' שהחזירו את הכלים נאמני' לומ' לא נגענו ובירושלם נאמני' על הקדש ובשעת הרגל אף על התרומה אמר הר"מ פי' שהחזירו ענינו שעשו תשובה והחזירו מעצמן ולפיכך נאמנין ואמרו ובירושלם נאמני' על הקדש רוצה בו כלי חרס הגדולים כגון הצלוחיות הגדולות והקדרות נאמנין עמי הארץ עליהם שהן טהורות לקדש לפי שלא היה אפשר להיות בירושלם כבשן לשרוף בו כלי חרס ולפיכך היו חסין עליהם ולא היו מטמאי' אותם ועוד הקלו בהן לפי שהיו מועטות והעקר אצלנו כל ישראל חברים ברגל כמו שהזכרתי לך כמה פעמים ולפיכך נאמנין אף על התרומה:

אמר המאירי הגבאים שנכנסו וכו' כונת המשנה כשלפניה לבאר מעלה שלישית שיש לתרומה על הקדש והתחיל בה בענין החלק השלישי ואמ' שהגבאים ר"ל גבאי המלך ישראלי' והם עמי ארץ שגובים מסים וארנוניות בשליחות מלך גוי מיד ישראל חבריהם ונכנסו לתוך הבית של ישראל חבר למשכן נאמנים לומר לא נגענו אלא בכלים אלו שנטלנו ושאר הכלים טהורין לקדש אבל לא לתרומה וכן הגנבים שגנבו את הכלים והחזירום נאמנין לומר לא נגענו במקום המטמאם כגון שהיו כלי חרש ומעידים על עצמם שלא הכניסו ידיהם באוירם נאמנין לקדש אבל לא לתרומה שאין צרכה מרבה לכלי' כמו שביארנו ופי' בגמ' דדוקא שהחזירום מחמת תשובה שאין משקרים אבל החזירום מחמת יראה אין נאמנין ובירושלם נאמנין על הקדש וכו' דבר זה מוסב על משנה שלפניה ובכלים הגסים שלא אמרו שבכלים הגסים אין נאמנים אלא חוץ לירושלם אף מן המודיעים ולפנים הא בירושלם עצמה נאמנין שמ"מ צריכין הם לכלי היין שבמקדש ולחבורות של אוכלי שלמים כמו שפרשנו למעלה ובשעת הרגל אף על התרומה שטומאת עם הארץ ברגל טהרה היא וי"מ אותה על משנה זו של גבאים ולענין מה שאמרו עליה בגמ' שלא אמרן נאמנין אלא בשאין גוי לשם הא יש עמו גוי אין נאמנין דאימת מלכות עליהם ומחפשין יפה יפה ונוגעים בכל הכלים ואמ' על זה שבירושלם אפי' יש עמהם גוי נאמנין ואפי' בגסים מפני שאין עושין כבשונות בירושלים הקלו בה:

זהו ביאור המשנה ומה שנאמר עליה בגמרא כך הוא:

מה שביארנו במשנה שהגבאים נאמני' לומ' לא נגענו דוקא בשאין גוי בא עמהם אבל אם גוי בא עמהם אין נאמנין מתוך שהם מתיראים שילשינם הגוי למלך לומ' שהם חסים על נגישתם ממשכנים בבהלה ונוגעין בכל ומאחר שמחמת מלשינות אתה בא לומ' כן אף בגוי שאינו חשוב אתה אומר כן שאע"פ שאינו מתירא מן הגוי מחמת עצמו לרדותו אם אינו ממשכן יפה מתירא הוא מן המלכות שמא ילשינהו הגוי על הדרך שביארנו ואם אמרו לא נכנסנו כלל נאמנין שאין אדם עשוי לשקר כל כך וכן שהם תרתי ספיקי וגדולי המחברים כתבו בענין זה דברים שלא נתבררו לנו ולשונם בזה גבאי מלכות שנכנסו לתוך הבית למשכן כל מה שבבית טמא ואם יש עמהם גוי נאמנין לומ' לא נגענו שאימת הגוי עליהם במד"א שיש שם עדים שנכנסו או שהיה המשכון בידם אבל אם אמרו הם מעצמם נכנסנו ולא נגענו נאמנים שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ודרך זה מצאוה בתלמוד המערב והוא כנגד שיטת התלמוד שלנו ונסחו של תלמוד המערב הגבאין וכו' נאמנים לומר לא נגענו וכו' תמן תני הגבאי' שנכנסו לבית כל הבית טמא ואם יש עמהן גוי נאמני' לומר נכנסנו אבל לא נגענו בשיש עדי' יודעים:

הגנבים שנכנסו לבית אין טמא אלא מקום דריסת רגליהם מתוך אימתן אין נוגעי' אלא במזדמן הא מקום דריסתן טמא ואין נאמני' לומר לא נגענו אלא אם כן החזירום מחמת התשובה כמו שביארנו במשנה:

זה שכתבנו שאין עושין כבשונות בירושלם פירושו לא של סיד ולא של קדרות ושאר כלי חרש שמתוך שעשן הכבשן מרבה הרוח באה ונוצחת בו עד העזרה ונמצאו תימורת עשן ותימורת הקטורת מתערבים זה בזה אבל תנורים אין עשנם מרבה ואין לחוש בו לכך:

המשנה החמישית הפותח את חביתו והמתחיל בעיסתן על גב הרגל ר' יהודה אומר יגמור וחכ"א לא יגמור משעבר הרגל היו מעבירי' על טהרת העזרה עבר הרגל ביום הששי לא היו מעבירי' מפני כבוד השבת ר' יהודה אומ' אף לא ביום חמשי שאין הכהני' פנויים אמר הר"מ פי' כבר ביארתי לך כי כל ישראל חברים ברגל ונתנו עם הארץ כתלמיד חכם ברגל וכשנתערב היד בחבית ועיסה ברגל ר' יהודה אומ' כיון שנתת טומאת עם הארץ טהרה ברגל הרי הוא כאלו לא נגע בה עם הארץ לעולם וגומר לשתותה אחר הרגל כאלו היא טהורה ויעשה כל מה שיעשה אדם בדבר טהור וחכמי' אומ' כי כל מה שעשו אינו אלא ברגל בלבד ומאמ' ר' יהודה אף לא יום חמשי ר"ל אם עבר הרגל ברביעי לא היו מעבירין בחמשי לפי שהיו טרודין בדשון המזבח ואין הלכה כר' יהודה:

אמר המאירי המשנה החמשית והוא מענין החלק השלישי שכבר הוחל ביאורו במשנה שלפני זו ואמר הפותח את חביתו וכו' ממשנה זו ואילך לא דברו במעלות טומאה וקדש אלא מתוך שפירש במשנה שלפניה שטומאת עם הארץ ברגל בטהרה היא נדונת ושכל ישראל חברים הם ברגל וכלי' שלהם ואוכלין ומשקין שלהם טהורין שהכל מטהרין עצמן ברגל וידוע שאחר הרגל חזרו לטומאתן ביאר עכשו על חבר הפותח חביתו של יין למכרה בירושלם לרגל וכן שהתחיל בעסתו למכרה על יד הרגל וידוע שאף עמי הארץ שבאו לרגל באים ליקח וממשמשין ונוגעין בכלי היין ולא הספיק לגמור במכירת כל יין שבחבית ועבר הרגל ר' יהודה אומר יגמור כלו' יזהר מכאן ואילך מטומאת עם הארץ וימכרנו בטהרה אף לחברים שאין מטמאין אותו עכשו מחמת מגע שנגעו בו למפרע שאם אתה אומר שלא יגמור אף הוא אינו מתחיל אם אינו יודע שיספיק לגמור ונמצא מזון מתמעט לעולי רגלים וחכמים אומרים לא יגמור למכרו לחברים ואע"פ שמכאן ואילך הוא נזהר במגען של עמי הארץ שעכשו אנו מטמאין אותו מכח מגע שנגעו בו ברגל ואע"פ שלא טמאום באותה שעה וכמו שאמרו במשנה הסמוכה לזו שכשעבר הרגל היו מטבילין כל כלים שבעזרה והלכה כחכמים:

זהו ביאור המשנה ובגמ' נאמר עליה שאי אפשר לו להניחה עד רגל אחר שימכרנה בחזקת טהרה לחברים על הדרך שאמרו בתרומה שמניחה לגת הבאה שהתרומה מתוך שלא הותרה לכל מיחדין לה מקום ופורשין הימנה ואין טומאה מצויה בה אבל חבית זו של חולין יד הכל ממשמשין בה ברגל וכשעבר הרגל נטמאת מיד ממגע של מפרע ומאחר שירדה לה שם טומאה אין רגל מפקיעה שהרגל מונע את הטומאה שלא לירד באוכלין מכח מגע עם הארץ אבל אינו מפקיע את הטומאה שירדה להם כבר:

ולענין ביאור זה שאמרו תנא חדא יניחנה ותני חדא לא יניחנה מאי לאו הא דקתני יניחנה ר' יהודה וכו' פירושה שסבורין היו לומר שמאחר שעלה לנו לדעת חכמים שאינו מניחה לרגל אחר אף ר' יהודה דקאמר יגמור בהנחה לרגל אחר אמרה אבל לא כשעבר הרגל מיד וחכמים אמרו לא יגמור אף בהנחה לרגל אחר וא"כ שאלתנו היא גוף מחלקתם של ר' יהודה וחכמים ואמר ליה ותסברא וכו' והא ר' יהודה יגמור קאמר ויגמור לאלתר משמע אלא תרויהו ר' יהודה והא דקתני יניחנה עצה בעלמא היא כדי שיקפצו בה לוקחים והא דקתני לא יניחנה פירושו שאינו צריך להניחה ולרבנן מיהא אף בהנחה לא וכמו שפרשנו ופסקנו ומ"מ יש גורסין הא דאמ' יניחנה רבנן וא"כ לרבנן בהנחה לרגל אחר רשאי למכור וכנגד מה שפסקנו אלא שגדולי המחברים פסקוה כדברינו ואף לענין ביאור משנתנו יש שפרשוה בעם הארץ הפותח חביתו ואינו כן שהרי אף הוא אינו נשמע לנו עד שאמר עליה לא יגמור ואם לאסור ללוקחים היה לו לומר לא יקחו ועוד שהרי בראשון של י"ט מנאוה בכלל אותם שהתירו סופן משום תחלתן ולדעת ר' יהודה ואם בעם הארץ אף הוא אינו נמנע בכך עד שנאמ' אי לא שרית ליה אתי לאימנועי אלא בחבר היא שנויה על הדרך שכתבנו:

המשנה הששית עבר הרגל וכו' וכונתה לבאר מה שכיון לבאר בשלפניה והוא שאחר הרגל היו מטמאין את הכל מכח מגע שנגעו ברגל ומפני זה אמרו שאחר שעבר הרגל היו מעבירין על טהרת העזרה כלו' שמכריזין ביניהם לטהר העזרה מלשון ויעבירו קול וי"מ מעבירין שמניחין כל דבר אחר ועוסקין בכך מלשון אין מעבירין על המצות וי"מ מקדימין כלומר שמקדימין מיד למלאכה זו מלשון עובר לעשיתן [ואני אומר מלשון ויעבור את הכושי הקדים]:

עבר הרגל ביום ששי כלו' שי"ט אחרון היה ביום חמשי לא היו מעבירים מפני כבוד שבת שיהיו כהנים משתדלין בצרכי ביתם לשבת ר' יוסי אומר אף לא ליום החמשי כלו' אם יו"ט אחרון ברביעי לפי שאין הכהנים פנאין ופי' בגמ' שטרודים הם להוציא את הדשן שנתקבץ במזבח כל ימות הרגל שלא היו מדשנין ברגל כמו שאמרו במס' תמיד הרגלים לא היו מדשנין מפני שנוי הוא למזבח ונמצא שיום חמשי טרידי' בדשן וששי בשבת:

כיצד מעבירין וכו' בא לפרש טהרה זו מה היא שלא תטעה לומר שעזרה עצמה צריכה טהרה אלא שמטבילין כל הכלים שבמקדש ואומרין להם הזהרו שלא תגעו בשלחן כלו' שכל ימות הרגל היו מכריזין להמון הזהרו שלא תגעו בשלחן שאי אפשר להטבילו מפני שאסור לסלקו ממקומו שהרי כתוב בו לפני תמיד כלו' שלא תזוז משם וי"מ שאחר הרגל מזהירין את הכהנים שלא לסלק את השלחן כדי להטבילו שאסור הוא להזיזו ממקומו והכל אמת:

זהו ביאור המשנה ודברים שבאו עליה בגמרא אלו הן: