מאירי על חגיגה נב

המנורה לא היה דינה בענין זה כדין השולחן ופרשו הטעם בגמרא מפני שלא נאמר בה תמיד ואע"פ שכתו' להעלות נר תמיד זו בהדלקה כתיבא והדלקה אי אפשר לה בלא הפסק וא"כ תמיד האמור בו הוא מלילה ללילה כתמיד האמור בתמיד של שחר ושל בין הערבים ובחביתי כהן גדול אבל למקומה לא נאמר בה תמיד ואע"ג דכתיב המנורה נכח השלחן וכשאתה מסלקה אינה נכח השלחן לא נאמר אלא להודיע קביעות מקומה לא שנהא צריכין בה להתמדה:

כלי עץ העשוי לנחת ר"ל להיותו קבוע במקום אחד ואינו מיטלטל אינו מקבל טומאה ואף המיטלטל ריקן אם אינו מיטלטל מלא כגון כלי המחזיק מ' סאה בלח שהם כורים ביבש אינו מקבל טומאה לכלי המיטלטל מלא וריקן אנו צריכין וממה שהוקשו בכלי מדין כלים לשק ושלחן המקדש אע"פ שרוב השנה היה קבוע מ"מ מיטלטל היה ברגלים שהיו מגביהין אותו ומראין אותו לעולי רגלים ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום שסלוקו כסדורו הוא שאמרו נס גדול נעשה בלחם הפנים שנ' לשום לחם חום ביום הלקחו:

כלי עץ העשוי לנחת והיה מצופה במתכת הכלי נמשך אחר הצפוי והואיל וכלי של מתכת אף על פי שאין מיטלטל מקבל טומאה אף זה נמשך אחר צפויו ונדון ככלי של מתכת ומקבל טומאה אע"פ שאינו מיטלטל אפי' לא היה צפויו קבוע אלא שאפשר להנידו ואע"פ שלא נתחפו לבזביזיו של כלי הואיל וכל גוף הכלי מחופה ואפי' היה העץ חשוב שלא היה לנו לומר בו שיהא בטל אצל הצפוי כיוצא בזה אמרו להקל שכלי המקבל טומאה שחפהו בדבר שאינו מקבל טומאה כגון בשיש ודומיהם הכלי נמשך אחר הצפוי ואינו מקבל טומאה אא"כ נשתייר באותו כלי מגולה בכדי הנחת כוסות או חתיכות שבכך הוא ראוי למלאכתו הראשונה והוא שאמרו השלחן ר"ל של היסב והדולבקי והוא כסא המתקפל והיה מנהגם לחפותו בעור ונפחתו ר"ל שנשברו או שחיפן בשיש אבל נשתייר כשכסהו בכדי הנחת כוסות או חתיכות טמא ומ"מ שלחן המקדש צריכים אנן לבא בטומאתו מטעם מיטלטל שאם מפני שהוא מצופה זהב והולך אחר צפויו הרי הכתוב קראו עץ למעט שלא לדונו אחר צפויו כדכתיב המזבח עץ שלש אמות וכו' וידבר אלי זה השלחן אשר לפני יי':