מאירי על חגיגה מז

ולענין ביאור הקשו בגמ' תינח סלת כלומר דאית ביה שירי מנחה קטורת ולבונה וגחלים מאי איכא למימר וא"ת בקטורת שירי חפינה והרי מותר חפינה אינו נאכל אלא נשרף וצריך הוא לכלי ומ"מ יש גורסין תינח סלת וקטורת כלו' סלת משירי קמיצה וקטורת מדין מותר חפינה לבונה וגחלים מאי איכא למימר וכו' ותירצוה שצררן על גבי קטבלא וכו' על הדרך שביארנו במשנתנו ומ"מ העלו בגמ' שכלם מדברי סופרים ומעדותו של ר' עקיבא כדאיתא בגמרא גחלים אלו שכתבנו עליהם שבהקדש הכלי מצרפן פירושו בגחלים שניתנו במחתה לצורך הקטורת והתבאר בתלמוד המערב שבמסכתא זו דוקא בגחלים של יום הכפורים שאותה מחתה בעצמה שחתה בה מוליך לפני ולפנים ובהיכל כמו שביארנו ברביעי של יומא אבל שבכל יום הואיל ואותה שחותה בה אינה מכניסה להיכל אלא שחותה בשל כסף ומערה בשל זהב לא נטמאו כלן במגע מקצתן ואף גדולי המחברים פסקוה כן ונראין הדברים אע"פ שגדולי המגיהים לא הודו בה כמו שביארנו בחמשי של יומא במקום אחר התבאר שאם היו שני צבורין בתוך כלי ודבר אחר מפסיק ביניהם ונטמא אחד משניהם אם היה מה שביניהם צריך לכלי הכלי מצרפו ונטמא הכל ואם אינו צריך לכלי לא נטמא אלא זה שנגעה בו הטומאה לבד וכן יש במעלה זו דינין אחרים ואין זה מקומן:

כל הפוסל את התרומה והוא טומאה שניה מטמא את הידים להיות שניות שכך גזרו על טומאת הידים שאפי' באה להם טומאה מטומאה שניה יהו הם שניות גם כן:

מה שביארנו במעלה עשירית על אוכלין של קדש שחיבת הקדש מכשרתן ומקבלה טומאה אע"פ שלא הוכשרו מן הידים המסואבות וכ"ש מטומאה ודאית כבר ביארנו שאין הדבר ברור כן אלא לפסול את הקדש לאסרו באכילה אבל למנות בו ראשון ושני לא נתברר ומ"מ הרי זה ספק ר"ל שאם נגע אוכל זה שנטמא בלא הכשר באוכל שני של קדש אע"פ שלא הוכשר או של דבר אחר והוכשר הרי השני ספק ודבר זה יתבאר במס' חולין:

מה שביארנו במשנה בענין נטמאת ידו אחת שיש מפרש בה אע"פ שלא נגעה ידו האחרת ליד זו בשעה שהיא נוגעת בטומאה ושי"מ דוקא בשנגעה בה בשעת נגיעת הטומאה הכל תלוי בביאור סוגיא זו והריני צריך להעירך על ביאורה בקצרה כדי שתעמוד על אפני אותם הסברות והוא שאמרו אמר ר' שזבי בחבורין שנו ר"ל שבשעה שהיתה טהורה נוגעת בקדש היתה יד הטמאה נוגעת בטהורה ושמא מתוך קורבתה פושטת ונוגעת בו ומתוך גזרה זו אף הטהורה טמאה לקדש או שמא שהיד הטמאה שניה ועושה את חברתה שלישית לפסול את הקדש הא שלא בחבורין שלא נגעה טמאה בטהורה בשעה שהטהורה נוגעת בקדש ואפי' נגעה כבר הואיל ופירשה בשעה שנגעה טהורה בקדש לא טמאה טהורה את מקדש שבדרך זה אין לגזור לנגיעת טומאה זו וכן שבדרך זה אין אומרים שהיד הטמאה עושה לחברתה שלישית והעלו בה אף שלא בחבורין ומ"מ דוקא בשנגעה ידו הטהורה בטמאה בשעת נגיעת הטומאה כפי' אחרון שפירשנו במשנתנו כך נראית שיטתם של גדולי הרבנים וקשה לדבריהם מהו שאמרו ולקדש מטביל את שתיהן שאם נגע בקדש בחבורין הרי נטמא הקדש ומאי מהניא תו טבילה והיה לו לומר ולקדש טמא ואם לא נגע עדין יטביל הטמאה ודיו שהרי אתה אומר אף בלא הטבלה שאין חברתה מטמאה בלא חבורין ואפשר שמ"מ מטביל את שתיהן לכתחלה ואין הדברים נראין שמשנתנו דרך תקנה היא שונה אותה ודרך מעלות כלו' שבתרומה אין צריך להטביל את שתיהן ובקדש צריך עד שאם לא הטביל מטמאה היא את חברתה לקדש ומתוך כך י"מ בחבורין שנו שכבר נגעה יד הטמאה בטהורה ואע"פ שלא נגעה בה בשעת נגיעת הטומאה ושפירשה בשעת נגיעת הקדש שמ"מ בנגיעתה עשאתה שלישי לפסול את הקדש ובדרך זה מטביל את שתיהן במ' סאה ואם לא הטביל טימא ובתרומה אף בנגיעתה לא טימאה את חברתה לענין שתהא צריכה טבילה אלא שלענין נטילה מיהא צריך כמו שכתבו גדולי המחברים הא אם לא נגעה אין צורך להטבלת הטהורה כלל אפי' לקדש וכן כתבוה גדולי המחברים וא"כ הם פסקו כרב שזבי שאמ' בחבורין שנו ואע"פ שנשארו בקושיא ומ"מ אנו פוסקין כקושיא של גמרא ואף שלא בחבורין טמאה ר"ל אע"פ שלא טמא יד הטהורה בשעת נגיעת הטמאה בטומאה או בשעת נגיעת הטהורה בקדש כפי' ראשון שפרשנו במשנתנו ומ"מ לשון חבורין אין מתישב יפה לפי' זה ויש לפרש בחבורי' שבשעה שנגעה ידו בטומאה היתה חברתה נוגעת בה הא לאו הכי אע"פ שנגעה אח"כ אין צריך טבילה לטהורה כלל והעלינו בה אף שלא בחבורין ר"ל אף בשלא נגעה הטהורה בטמאה בשעת נגיעת הטומאה ואף זה כפי' ראשון שבמשנתנו ובלבד שנפרש דהוא הדין אע"פ שלא נגעה בשעת נגיעה בקדש ומ"מ לענין חבורי' נראה כפירוש זה ר"ל על שעת נגיעת הטומאה והוא הנראה מפני שהוא דומה לחבורין דעלמא כמו שאמרו במס' ע"ז ל"ז ב' שאם נגע טמא מת באדם אותו השני טמא טומאת ז' אם נטמא בחבורין כלו' שבשעה שהיה נוגע במת היה נוגע בחברו ובשלא בחבורין טומאת ערב:

ולענין ביאור הסוגיא הקשה אביי ממה שאמרו יד נגובה מטמאה את חברתה לטמא לקדש אבל לא לתרומה ופי' הדברים שהידים שניות עד שיטול ולא יסיח דעתו מהם ואפי' סתם ידים ר"ל שלא ידע בהן בודאי שנטמאו ומ"מ בזו לא בסתם ידים היא אמורה להספיק להם בנטילה אלא בטומאה הצריכה להטבלת ידים כגון יד שנגעה בודאי בטומאת סופרים ואמ' יד נגובה כלו' שנגעה במשקין ונטמאו המשקין מטומאת סתם ידים שהן שניות ונעשו המשקין תחלה שכל הפוסל את התרומה כגון טומאה שניה מטמא משקין להיות תחלה מגזרת משקה זב וזבה כמו שביארנו במס' ברכות פרק דברים ונמצאת ידו טמאה עכשו טומאה שניה ודאית מחמת המשקי' להצריכה הטבלה במ' סאה ומ"מ נגובה היא עכשו ר"ל שאין בה משקה טופח מטמאה את חברתה לעשותה שניה כמותה לטמא את הקדש לעשותו שלישי לפסול את הרביעי אבל לא לתרומה ר' יהודה אומר לפסול ר"ל שמטמאה את חברתה לעשותה שלישית לפסול את הקדש במגעה לא שיהא אותו הקדש חוזר ופוסל אי אמרת בשלמא שלא בחבורין נמי היינו רבותא דנגובה אלא אי אמרת דוקא בחבורי' מאי רבותא דנגובה ולפי' ראשון יש לפרש בשלמא אי אמרת אפי' שלא בחבורין נמי מטמאה ר"ל אף כשאין יד טמאה נוגעת בטהורה בשעה שהיא נוגעת בקדש אנו אומ' שנטמא הקדש היינו רבותא דנגובה שלא תאמר זה שאנו מטמאין את הקדש בנגיעת טהורה אף שלא בחבור הטמאה דוקא בשהמשקה טופח עדין על הטמאה בשעה שהטהורה נוגעת בקדש ומפני שאנו חוששין שתהא חברתה נוגעת במשקה הטופח ותטמא עמה באותם המשקין ותעשה חברתה שניה מחמת המשקין הא כל שאין משקה טופח עליה אינה מטמאה קמ"ל נגובה כלו' שאע"פ שהיא נגובה בשעת נגיעה בקדש מטמאה דמעלה הוא דעבוד בה רבנן אלא אי אמרת דוקא בחבורין וטעמא מגזרה שמא יגע בטמאה לקדש מאי רבותא דנגובה וכי מפני שנתנגבה פקעה טומאתה והרי מחשש מגע יד הטמאה אנו מטמאין את הקדש ולא מצד טומאת הטהורה ולפי' אחרון שפירשנו בחבורין שבעוד שידו נוגעת בטומאה היתה חברתה נוגעת בה יש לפרש היינו רבותא שלא סוף דבר אם לא נגבה שנטמאה זו במשקין אלא אפי' בנגובה ואין בטהורה טומאת משקין מטמאה אלא אם דוקא בחבורין מה הועיל אם היא נגובה עכשו הרי מ"מ בשעה שנגעה במשקין אלו היתה חברתה מחברת עמה ולפי' גדולי המחברים שהזכרנו למעלה אין מתישב יפה היינו רבותא דנגובה ויש לדחק בשלמא אי אמרת שלא בחבורין כלו' שאפי' לא נגעה זו בחברתה נאמ' שהיא טמאה היינו רבותא דנגובה שלא סוף דבר בעוד שהמשקין לחים שיש לחוש שמא תפול צינורא מזו לזו אלא אף בנגובה אלא אי אמרת דוקא בשנגע ומטומאת מגע חברתה נגעו בה מאי ריבותא דנגובה הא ודאי בין לחה בין נגובה טמאה היא והיה לו לומר יד שנטמאת ואין לבי מתישב בה ומגדולי הראשונים שבגירונ"א כתבוה כדבריהם ופי' נגובה במי שהיו ידיו טמאות והטביל את האחת ואותה שלא הטביל הוא קורא נגובה ופי' אי אמרת בשלמא אפי' לא נגעו זו לזו טימא את הקדש אף בנגיעת הטהורה היינו ריבותא בנגובה שלימדנו לגזור בסוף טומאה בזו שהטביל אחת ונשארה האחרת טמאה שתהא אותה שלא הטביל גורמת טומאה לחברתה כתחלת טומאה ר"ל כשנטמאת האחת לבד שלא תאמר אין יד מטמאה חברתה אלא בשעת נגיעת הטומאה שנעשו כבית יד זו לזו ומביאות טומאה זו לזו אלא אי אמרת בחבורין ומשום מגע היא מטמאה לשניה מאי ריבותא דנגובה וכי אין אנו יודעין שהיד שלא טבלה עדין היא בטומאתה כתחלת טומאתה שבשעת נגיעה ואף בתוספתא נראה כפי' זה והוא שאמרו שם בתרומה נטמאת ידו אחת חברתה טהורה ובקדש מטביל את שתיהן אין מטביל את הטהורה בפני עצמה ואת הטמאה בפני עצמה אלא מטביל את שתיהן כאחת הטביל אחת מהם ועשה טהרות כל הטהרות שנעשו בטהרה עד שלא יטביל שניה טמאות (שהיה) [שהיד] מטמאה את חברתה לטמא בקדש דברי ר' ור' יוסי בר' יהודה אומר לפסול בקדש והרי ודאי זו היא הבריתא שהביאו בסוגיא זו יד נגובה מטמאה את חברתה וכו' ולשון גדולי המחברים בזו נטמאת ידו אחת ונגע בה בידו השניה או ביד חברו פסל את השניה והרי היא כשלישי ואם היתה ידו בלולה במשקה אע"פ שלא נגע נטמאת חברתה וצריך להטביל את שתיהן לקדש אבל לתרומה נטמאת ידו אחת לא נטמאת חברתה ואפי' נגע בה כשהיא נגובה ואין צריך להטביל ידו שנטמאת אלא נוטלה ונוגע בתרומה הרי שהם מפרשין חבורים כדברי גדולי הראשונים ונגובה כפי' גדולי הרבנים ואין הדברים מתישבין: