מאירי על חגיגה מח

מה שביארנו במעלת י"א שהאונן והמחוסר כפורים אף לאחר הבאת כפרתו צריכין טבילה לא נאמר אלא לאכילה אבל נוגעין הם בקדשי' קודם טבילה זו ומ"מ מחוסר כפורים קודם שהביא כפרתו פוסל אף בנגיעה:

המשנה השניה חומר בתרומה שביהודה נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה ובשעת הגתות והבדים אף על התרומה עברו הגתות והבדין הביאו לו חבית יין של תרומה לא יקבלה ממנו אבל מניחה לגת הבאה אבל אם אמר לו הפרשתי לתוכה רביעית קדש נאמן כדי יין וכדי שמן המדמיעות נאמנין עליהן בשעת הגתות והבדים וקודם לגתות שבעי' יום אמר הר"ם פי' מה שייחד ארץ יהודה משאר ארץ ישראל לפי ששאר הארץ מלבד ארץ יהודה היו שוכנים בה הכותיים ולא היו יכולים לטהר שם שום דבר ולשמרו ובעבורם חזרו כל הארצות כארצות העמים ובארץ יהודה היו נאמנים בני אדם בכל השנה על יין ושמן של קדש שהוא טהור כשהי' אומר אדם זה היין טהור והוא לנסכים וזה השמן טהור והוא למנחות כי לגודל מעלת הקדש מי הוא זה שמלאו לבו לעבור על הדבר ולא שיקל בו ולא שיאמ' טהור אלא על דבר שנתאמת אצלו טהרתו ואינם נאמנין באמרם זה יין של תרומה טהור הוא אלא בשעת הגתות בלבד שבני אדם נזהרים כלם ומטהרין כליהם ועצמן כדי שיהיה מה שסוחטין מהענבים טהור ויוציאו תרומה טהורה וכשעברה שעת הגתות והבדים והוא עת הבציר נשתלחו בני אדם ופשעו בטהרה ומפני שהם מקילין בתרומה אינן שומרי' אותה שמור גמור ולפיכך אינן נאמני' ואם עברו הגתות והבדים והביא אחד מהם לכהן חבית של יין של תרומה בדעת שהיא תרומה טהורה לא יקח אותה ממנו אלא אם לקחה לדעתו שהיא תרומה פסולה כיון שהוא בספק ואמרו אבל מניחה לגת הבאה ר"ל בעל החבית מניחה לגת הבאה ואז יתן אותה לכהן לפי שבאותה שעה הוא נאמן ואם אמ' לו הפרשתי בתוכה רביעית של קדש הרי זה נאמן וכיון שהוא נאמן במקצתה ר"ל אותו רביעית של קדש והעקר נאמנין על טהרת יין ושמן של קדש כל ימות השנה נאמן בכלה שהוא טהורה ואמרו כדי יין וכדי שמן המדומעות נאמנין עליהם אבאר לך פירושם והוא כי המדומע כבר קדמו לך כלל משפטיו במס' תרומות וביארנו כי הוא הדבר שנתערב בו התרומה שקרא אותה השם דמע בכאן רוצה בו שהם נאמנין באמרם אלו הקנקנים טהורי' אע"פ שהוא קודם לגתות ע' יום ובירושלמי אמרו קודחי' בהם את הדמע וענינו הקנקנים שמכניסים בהם המדומע ולשון התוספתא קודם לגתות ע' יום נאמנין על הקדש ועל המדומע ועל הקנקן אבל לא על התרומה ובשעת הגתות והבדי' אף על התרומה אבל בבבלי ביאר שאינן נאמני' באמרם קנקן ריקן שהוא טהור לתרומה בשום פנים אפי' בשעת הגתות וכי מאמרם בזו המשנה נאמני' על כדי יין ושמן המדומעות רוצה בו המעורבות בלבד ואינו מענין הדמע שהוא התרומה וענין אותה התערובות כמו שזכרו במשמר יינו להפריש ממנו נסכים קודם לגתות ע' יום ומפני שכונתו היתה להוציא הנסכים ממנו היה כמו הדבר המעורב מן הקדש והן נאמנין על טהרת הקדש כמו שהוא העקר ולפיכך היו נאמנין על אלו הקנקנים אפי' קודם לגתות ע' יום והוא הזמן שהעם מתחילים להזמין כליהם ולטהר אותם לבציר ואלו הדינין כלם שאמרו נאמנין ואין נאמנין הם בעמי הארץ אבל תלמידי חכמים נאמנים לעולם על כל מין ממיני הטהרה ונסמוך על כל מה שיאמר כמו שביארנו ממנו קצת במס' דמאי ועוד יתבאר הכל במס' טהרות:

אמר המאירי חמר בתרומה וכו' שביהודה נאמנין וכו' והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר חמר בתרומה וכו' מתוך שהזכיר במשנה ראשונה מעלות שיש [לקדש על התרומה הוא חוזר ומזכיר עכשיו מעלות שיש] לתרומה על הקדש ואמר שנאמנין עמי הארץ כל השנה כלה על טהרת יינן ושמנן לענין קדשים כגון יינם לנסכים ושמנן למנחות שנאמנין לומר יין זה שמרתיו בטהרה וראוי לנסכים שמן זה שמרתיו בטהרה וראוי למנחות ומקבלין אותם מהם וכמו שפרשנו הטעם למעלה שאם תאמר אין נאמנין יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו ומה שאמר ביהודה וכו' הוא הדין שאף בני גליל נאמני' בכך אלא שאין בני גליל רשאין להביא את הקדש בירושלם שרצועה של כותיים מפסקת בין גליל לירושלם וארץ העמים טמאה ואע"פ שאמרו חבריא מדכן בגלילא ר"ל שמטהרין יינן לנסכים ושמנן למנחות ואם אינן רשאין להביאם לירושלם טהרתם למה מ"מ בטוחין הם שמא תתגלה להם דרך אחרת למהלך ירושלם שלא בדרך רצועה זו ומ"מ אף ביהודה לא היו נאמנים על התרומה ואין כהן חבר רשאי לקבלה שמא טמאה היא ואסורה לו אף בימי טומאתו ואע"פ שאומר שמרתיה בטהרה אינו נאמן ואין חוששין לאיבת עם הארץ שהרי רשאי ליתנה לכהן עם הארץ שכמותו:

ובשעת הגיתות והבדים נאמנין אף על התרומה שאם תרם את טבלו והביא חבית של תרומה לכהן חבר מקבל הימנו של יין בשעת הגת ושל שמן בשעת הבד ואינו חושש שמא נטמאת שבשעת הגתות והבדים הכל מטהרין את כליהם על פי חברים עברו הגתות והבדים חזרו עמי הארץ לטומאתם ישנה ואין כהן חבר מקבלה מהם ונותנה לכהן עם הארץ שכמותו אבל מניחה לגת הבאה כלו' שאם עם הארץ זה רוצה ליתנה על כל פנים לכהן חבר מניחה עם הארץ זה בביתו עד שנה אחרת לגת הבאה ומקבלה ממנו ואע"פ שמכיר בה שהיא ישנה שלא גזרו עליהם טומאה בשעה זו וכן שמתוך שנאמן על של עכשו נאמן על של אשתקד וי"מ אותה דוקא שנותנה לו בחזקת של עכשו ואין הדברים נראין כלל ואם אמר הפרשתי וכו' כלו' שהביא עם הארץ זה חבית של יין של תרומה לכהן חבר שלא בשעת הגתות ואמ' לו הפרשתי בתוך חבית של תרומה זו רביעית לוג קדש כלומר לנסכים ששערתי כשיעור תרומה שהייתי חייב להפריש ומצאתי בחבית זו באותו שיעור ועוד רביעית והפרשתי את החבית לתרומה ורביעית היתר שבו לנסכים שאני חייב להביא ועדין אותו רביעית בתוכו נאמן אף על התרומה ואף בשאר ימות השנה שמתוך שהוא נאמן על הקדש שבה נאמן אף על התרומה כדי יין וכדי שמן המדומעות ר"ל מדומעות בתרומה שהתרומה נקראת דמע כמו שאמרו מלאתך [ודמעך מלאתך] אלו בכורים ודמעך זו תרומה כגון שהיה כלי זה מלא יין ועדין לא ניטלה תרומתו ומתוך שהוא נאמן על תרומה שבו בשעת הגתות נאמן על הכלי ואפי' קודם לגתות ע' יום נאמנים על הכלים המוכנים להעמיד התרומה בתוכן ואע"פ שביין ושמן עצמן לא הקדימו להם נאמנות אלא דוקא שעת הגתות לבד כדים שאני שממהרין הם ומקדימין לטהר את הכלים ופי' בגמ' דדוקא שראינוהו יושב ומשמרו בחזקת טהרה להוציא ממנו נסכים שהם קדש על דרך זה הוא שנאמן על הקנקנים בשעת הגתות וקודם להם ע' יום אם ראינוהו משמר את הכלי על דעת טהרה זו אבל אם אין דעתו בחבית זו אלא לטהרת התרומה אפי' בעוד שהתרומה בתוכו אין נאמני' על הקנקנים ואפי' בשעת הגתות [וכל] שעורה ממנו התרומה הקנקן טמא ולא עוד אלא שי"מ שצריך הכהן המקבלה לערותה לתוך כליו ואין זה כלום שבעוד שהתרומה לשם מיהא הואיל ונאמן על התרומה נאמן על הכלי ואם היה שם קדש גמור נאמן אף על הכלי אף בכל השנה כל זמן שהקדש בתוכו ואם יצא ממנו אין נאמני' עליו אף בשעת הגתות:

ונמצא ביאור המשנה כדי יין וכדי שמן המדומעות בתרומה וגמר בדעתו על מה שבתוכן לקדש נאמן על הקדש ואגבו נאמן על התרומה ועל הקנקנים ונאמנותו על הקנקנים הוא ע' יום קודם הגתות ואם היה שם קדש ממש נאמנים על התרומה ואף כל השנה ואם היה בהם תרומה ואין שם גמר דעת לקדש אין נאמן על הקנקנים אף בשעת הגתות ר"ל שאם הם ריקנים אע"פ שנשתמש בהם [קדש] אין נאמני' ואף בשעת הגתות:

ולענין ביאור היינו סבורים במשנתנו דבכדים שיש בהם טבל קאמ' כלו' שלא תרם מיין ושמן שבתוכו שהתרומה נקראת דמע כמו שביארנו ונאמנים על הכדים לומר שלא נטמאו ונאמנות זו בשעת הגתות ובשעת הבדים וקודם להם ע' יום ובגמ' אמרו אין נאמנין לא על הקנקנים ולא על התרומה כלו' אין עמי הארץ נאמנין על כליהם לומ' טהורים הם ולא על תרומתם לומר שמרתיה בטהרה ושאל קנקנים דמאי כלומר דאכתי תרומה פירושה שלא בשעת הגתות אבל קנקנים אי דקדש ר"ל שמלאים קדש כגון יין לנסכים הרי כל ימות השנה נאמנין על הקדש וודאי נאמנין אגבו על הקנקנים שגנאי הוא למזבח להיות באר שנואה ומימיה חביבין ואי דתרומה פשיטא דהא אפי' אתרומה גופה לא מהימן כדפירשנוה במתניתין ופירשוה בקנקנים ריקנים שכבר היו מלאים קדש והורקו ואין נאמנים בשום זמן מכל ימות השנה אף בשעת הגתות שאין בקדש חלוק בין שעת הגתות לשאר הזמנים ולימד שאע"פ שאלו היה קדש בתוכם היה נאמן על הקנקנים עכשו מיהא שאין קדש בתוכם אינו נאמן על הקנקנים וכן בקנקנים מלאים תרומה ובשעת הגתות דאע"ג דאתרומה מהימן לא מהימן אקנקנים ואין אומרים מגו דמהימן וכו' אלא בקדש ומטמאי' את הכלי' וצריך הכהן לדעת קצת לערות לקנקן טהור שלו ועל הדרך שאמרו לגין טמא ומשקין שבתוכו טהורין והקשה מדקאמר במתני' כדי יין וכדי שמן המדומעות וקס"ד מדומעות בתרומה ר"ל שיש בתוכן תרומה ונאמנין עליהם בשעת הגתות וקודם להם ע' יום אלמא דקנקנים דתרומה נאמנים עליהם בשעת הגתות וקודם להם ע' יום ופרשוה במדומעות דקדש ושאל ומי איכא דמוע לקדש כלו' שאין לשון דמוע נופל אלא על מה שחובה עליו להפריש כגון תרומה ותירץ שהוא בודאי קורא לה מדומע משום תרומה שבו ומ"מ איירי במטהר טבלו לנסכים כלו' שגמר בדעתו ליטול ממנו נסכים והוו ליה מלאים דקדש ומגו דמהימן אקדש נאמן אכדים ושמא תאמר מאי איריא שעת הגתות אף כל ימות השנה כן וכמו שאמרו ואם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קדש נאמן אף על התרומה אף כל השנה וודאי הוא הדין אקנקנים שמא לא נאמ' כן אלא לתרומה אבל אקנקנים דוקא בשעת הגתות או שמא התם בשהפריש לגמרי והוה ליה קדש גמור אבל זו אינה אלא שטיהר טבלו על דעת כך כלומר שגמר בדעתו כן ואם רצה לחזור חוזר ודיו שנאמינהו על הכלים בשעת הגתות ובע' יום הסמוכין להם ונמצא פי' משנתנו על הדרך שכתבנוהו וענין ע' יום הוא מפני שדרך לטרוח בכלים של יין ע' יום קודם לגתות וכן בשל שמן: