מאירי על חגיגה מה

רצועת מנעל שנפסקה מן המנעל הואיל והמנעל היה טמא מדרס אף הרצועה שנפסקה טמאה מדרס ואע"פ שבכל מקום אמרו נשברו טהרו הואיל וזו ראויה למלאכתה הראשונה לא טהרה ודוקא כשהדיוט יכול לחזור ולתקנה שכל כיוצא בזה אין קרויה נפסקה לגמרי אבל אם אין הדיוט יכול לתקנה [טהרה וי"א שאף כשאין הדיוט יכול לתקנה] לא טהרה וי"א שעל כל פנים טהרה הא מ"מ כל שנפסקה עד שלא נטמא המנעל מדרס אין הרצועה מיטמאה מדרס אפי' היה הדיוט יכול לחזור ולתקנה ויש אומרים שכל שהדיוט יכול לתקנה מיטמאה ולא עוד אלא שיש אומ' אף בשאין הדיוט יכול לתקן הואיל וכבר הוקבעה במנעל הא כל שלא הוקבעה במנעל עדין אע"פ שנגמרה מלאכתן לכך אין מיטמאין מדרס ומחלוקות אלו כולם תלוים בביאור מה שאמרו כאן מעשה היה באחד שהיה מעביר כדי יין של קדש ממקום למקום ונפסקה רצועה של סנדלו ר"ל שנטמאת במדרס הזב ונטלה ונתנו על פי חבית ונפלה לאויר החבית ונטמאת והריני מעירך במקצתם והוא שגדולי הרבנים פירשוה על הרצועה לבדה ומקשין עליהם בתוספות ממה שאמר במשניות של נגעים שרצועות מנעל וסנדל אין מטמאות מדרס כמו שאמרו שם כל הראוי לטמא מת אע"פ שאינו ראוי לטומאת מדרס מטמא בנגעים ושנו עליה כגון רצועות מנעל וסנדל וכן בתורת כהנים ממעט להן מטומאת שרץ עד שפירשוה בכאן במנעל כלו שנפל לחבית ולא הרצועה לבדה ואף בתלמוד המערב מצאתי שניקבה חביתו ופקקה בסנדלו וגדולי המפרשים פרשוה בתורת כהנים ברצועות שנגמרה מלאכתם לכך אבל לא הוקבעו עדין במנעל וסנדל הא אם הוקבעו מיטמאין ומפרשי' זו שבכאן בשהוקבעו ונטמאו עם המנעל ואין פסיקתם מעכבת ומ"מ במס' שבת פרק קשרים קי"ב ב' אמרו סנדל שנפסק טהור מן המדרס ואפי' לדעת האומ' שאין לה טומאת מדרס פירושו מדרס דוקא להיות אב הטומאה אבל מ"מ יש להן טומאת מגע מדרס לטמא קדשים במגען ולדעת זה אם נפלה הרצועה לאויר החבית לא טמאה את הקדש שבתוכו אבל אם נפלה לשולי החבית ונגעה בקדש שבתוכו טימאן ולמדת ממה שכתבנו שלא נאמרו דברים אלו אלא בסנדל טמא דבחבית פתוחה שכך היה מעשה אבל בטהורה וחבית סתומה אף לקדש מותר ואף בטמאה ובחבית פתוחה אם עבר ונשא טהור כמו שביארנו במשנה:

בית דין הגדול גזרו במי חטאת והם אותם המים שנתערב בהם אפר פרה להזות בה את הטמא ובאפר חטאת והוא אפר הפרה קודם שנתערבה במים שלא להעבירם בנהר בספינה וגזרו גזרה זו מתוך מעשה שהיה באחד שהיה מעביר מי חטאת בספינה בירדן ונמצא כזית מת תחוב בקרקעותה של ספינה וכן גזרו שלא יושיטם על פני המים לחברו שבצד האחר ולא יעמוד בצד הנהר מכאן ויזרקם לצד השני ולא יוליכם עמו בנהר והוא רוכב על החמור או על חבירו אא"כ היו רגליו נוגעות בקרקע שבכל אויר גזרו אבל מעבירין על הגשר הואיל ורגליו נוגעות בקרקע הגשר ואע"פ שגוף הגשר עומד באויר ויש מתירים אף ברוכב:

פרה אדומה היתה כשרה בטבולי יום הן בכהן השורפה הן בכלים הנעשית בהן ולמדוה במקומה מדכתיב והזה הטהור על הטמא מכדי בטהור עסקינן דהא לעיל מיניה כתיב ואסף איש טהור למה לי למיהדר ולמכתב הטהור אלא טהור כל דהו וכל שטבל ועלה אף בשלא העריב שמשו נקרא טהור כדכתיב ורחץ במים וטהר וצדוקין היו חולקין בזו לומר שאינה נעשית אלא במעורבי השמש ומתוך כך היו חכמים שבבית שני מטמאין את הכהן השורף את הפרה בטומאה של תורה ומטבילין אותו ומתעסק בה קודם שיעריב שמשו להוציא מלבן וכן היו מטמאין כלי שטף ומטבילין אותן ואח"כ משתמשין בהן ומכאן אמרו החותך שפופרת של קנה להניח בה אפר חטאת יטמאנה ויטבילנה ויניח בה קודם הערב השמש והחותכה והמטבילה טעון טבילה מפני שעשאוה לשפופרת כטמא מת בשביעי שלו שטעון טבילה ואינו טעון הזאה ולא עשאוה כטמא שרץ שאם כן לא היתה מטמאה אדם וכן לא עשאוה כטמא מת שא"כ היתה טעונה הזאה:

אע"פ שנעשו מעלות הרבה בפרה לא חדשו בה לטמא בתשמישה דבר שאין לו שום סרך טומאה בעלמא כגון קרדום שישב עליו הזב שהדבר ידוע בכל מקום שהוא טהור שאינו מיטמא משכב ומושב אלא המיוחד לישיבה אבל זה או כפה סאה או תרקב וישב עליו הואיל ואומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו אינו טמא אבל דבר שיש לו סרך טומאה בעלמא מוסיפין לו טומאה יתרה לענין פרה ומכאן אמרו שכל כלים המשתמשים בפרה עשאום חכמים כטמא מת עד שיטבילום ומ"מ כטמא מת בשביעי שלו שמטמא אדם ואין צריך הזאה כמו שכתבנו בשפופרת:

כבר ביארנו במשנה בכלי הנגמר בטהרה שאע"פ שצריך טבילה אינו צריך הערב השמש לענין ביאור סוגיא מיהא מה שאמרו כאן מתניתין דלא כר' אליעזר כך פירושה שפופרת שחתכה וכו' ר' אליעזר אומר יטביל מיד ויניח בה קודם הערב השמש להוציא מלבן של צדוקים ור' יהושע אומר יטמאנה תחלה בשרץ שתהא טומאתה מפורסמת ואח"כ יטביל וישתמש קודם הערב השמש והקשו דחתכה מאן אי דחתכה חבר מה היכר יש כאן לר' אליעזר בהטבלה זו לצדוקין והלא אין כאן טומאה כלל וטבילה זו כמו שאינה ואם שחתכה עם הארץ למה הצריך ר' יהושע לטמאה והלא טומאת עם הארץ טומאה מפורסמת היא ותירצוה בחתכה חבר ומטעם צינורא ולדעת ר' אליעזר יטביל ולר' יהושע אין זו טומאה מפורסמת ויטמא ואם אתה אומר לר' אליעזר שטומאת כלי הנגמר בטהרה ומחשש צינורא אינו צריך הערב השמש מה היכר יש כאן לצדוקין כשלא העריבו שמשן אף בעלמא טומאה זו אין צריך בה הערב השמש ותירצו דודאי אילו היתה טומאת שפופרת לר' אליעזר מחשש צינורא לא היה כאן שום היכר אלא שעשאוה לשפופרת כטמא מת בשביעי שלו שכל כלים שהיו משתמשין בה בפרה עשאום כטמאים בטומאה זו ודבר זה מפורסם ג"כ אצל הצדוקין ומאחר שטומאה זו בעלמא צריך הערב השמש ובפרה לא הצריכו איכא הכרא ומ"מ ר' יהושע לא נקיט לה במפורסמת אלא בטומאה ודאית שמן התורה והקשו לר' אליעזר מעולם לא חדשו וכו' ולדבריך הרי חדשו בה לדון את הכלים הטהורים כטמאים ותירץ שלא חדשו לטמא בה מה שבעלמא אין בו סרך טומאה כלל אבל זו שבעלמא נמי כל כלי אף הנגמר בטהרה צריך טבילה מחשש צינורא הוסיפו בפרה בטומאתו ליחשב בטמא מת ועל הדרך שביארנו: