מאירי על ביצה ח

שני ימים טובים של גלויות שתי קדושות הן וממה נפשך אחד מהם חול שהרי בירושלים לא היו עושין אלא יום אחד וכן בזמן שהיו משיאין משואות ממקום למקום עד שבהם היו אף רחוקים שברחוקים יודעים מתי נתקדש החדש לא היו עושין אף בגולה אלא יום אחד ואף משקלקלו הכותיים להשיא משואות כדי להטעותם והתקינו להיות שלוחים יוצאים כל שהשלוחים מגיעים לשם לא היו עושים אלא יום אחד ונמצא שאף הרחוקים אין עושין שני ימים אלא מספק יום הגדול והילכך האחד חול על כל פנים וכל האסור בראשון הן מתורת הכנה הן מתורת מוקצה ליומו מותר בשני שאינו בתורת הכנה מזה לזה שאף אם למחר חול אין איסור הכנה מיו"ט לחול בהכנה הבאה מידי שמים והילכך ביצה שנולדה בראשון מותרת בשני וכן פירות שנתלשו בראשון מותרין בשני או לערב בכדי שיעשו כל שיתלשו ויבאו ממקום קרוב ר"ל מתוך התחום כמו שיתבאר וכן גרוגרות וצמוקין שיבשו בראשון מותרין בשני ומ"מ מוקצה הדבק כגון שהביצה עצמה עומדת לגדל אפרוחים אף בשני אסורה וכן כל כיוצא בזה אלא שאם התנה עליה בראשון כגון שיאמר אם היום חול ולמחר קדש הריני מכין ביצה זו למחר ואם היום קדש אין בדברי כלום והרי איני צריך הכנה רשאי לאכלה למחר וכן בתרנגולת עצמה העומדת לגדל ביצים ובתמרי דעיסקא וכן בכל כיוצא בזה ויש חולקין בדבר ואין דבריהם נראין ומ"מ יש מכריעין בה שבזמן שהיו עושין שני ימים מספק והוא שבזמן שהיו מקדשין על פי הראיה ולא היו מודיעין אלא בשלוחים מצד שכבר בטלו את המשואות ממה שקלקלו הכותיים וכל שלא היו שלוחים מגיעים שם היו עושים שני ימים מספק היה ראוי להתנות כך אבל בזמן הזה שאין כאן ספק והכל נעשה על פי העבור המתוקן מסיני כמו שביארנו בסנהדרין אין כאן תנאי וכמו שיתבאר בתנאי עירובי תבשילין לדעת גדולי המחברים ומ"מ לדעת המתירים בתנאי אף בזמן הזה בעירובי תבשילין כמו שיתבאר הוא הדין באלו ולמדת לפי דרכך שאין יו"ט שני בזמן הזה אלא מנהג אבות ואעפ"כ אין מבדילין מיום טוב לחברו שלא יבאו לזלזל ביו"ט שני וכן שהרי עשינוהו קדש בקדוש שבו:

שני ימים של ראש השנה קדושה אחת הן וכל האסור בראשון הן מחמת הכנה הן מחמת מוקצה ליומו כגון ביצה שנולדה מתרנגולת העומדת לגדל ביצים אסור בשני הואיל ואף בבית הועד היו נוהגין בה לפעמים קדושה שני הימים קדושה אחת הן כאלו היו שניהם מן התורה שלא היה הפסק קדושה ביניהם:

יש מי שאומר מכאן שלא לומר זמן בליל שני של ראש השנה ואין דבריהם נראין לא נאמר דין קדושה אחת אלא להחמיר ואע"פ שהן עושין עצמן כמחמירין בכך שמא אם יברכו זמן יבאו לעשותם שתי קדושות אין זה כלום שאם כן אף קדוש יאסר ומה בין זמן לקדוש אם אין קדוש אין זמן אם יש קדוש יש זמן ועוד שהרי כמה דברים יש שאינו אצלם קדושה אחת כמת וכאבל שמונהו לשני ימים ועוד שהרי יש ללמדה מזמן בית המקדש שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין היום קדש ולמחר קדש וודאי זמן היו אומרים בשניהם:

חל יום ראש השנה להיות ביום חמשי הרי כל מה שנאסר בראשון אסור בשני וביום שבת בשני מטעם קדושה אחת ובשבת מטעם הכנה ויש מקילין בזו להתירן בשבת שאין דין הכנה אלא מיומו למחרתו ודברים משובשים הם:

בני ארץ ישראל יש מן הגאונים שהצריכו להם לעשות שני ימים מיו"ט של ראש השנה כבני גליות וכן הדברים נראים אע"פ שקצת גאונים חלקו בזו כמו שיתבאר בסמוך:

זה שביארנו שאף בבית הועד היו עושין לפעמים שני ימים הוא ממה שאמרו בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום ר"ל כל יום שלשים לאלול והוא שכבר ידעת שכשהיו מקדשין על פי הראיה היה יום שלשים לחדש תלוי בביאת העדים וכל שיבאו ויעידו שראו את הלבנה מקדשין אותו ואפילו באו עדים מן המנחה ולמעלה ואם לא באו נשאר החדש שעבר מעובר ומקדשין את החדש ביום שלשים ואחד ובחדש תשרי שיום ראשון שבו יום טוב היו נוהגים קדש מתחלת לילה שמחרתה יום שלשים ומצפין את העדים ביום שלשים ויש אומרים שמבערב היו מקדשין ומתפללין בשל יו"ט ואע"פ שבשחרית [לא] היו אומרין על הקרבן שיר של יו"ט בזו מפני שדי להם בשיר של קדש של בין הערבים שרוב שנים היו באין קדם השלמת תמיד הערב ומתוך כך היו מצפין אותם כל יום שלשים לאלול והיה מסורת בידם שאפילו יבאו עדים מן המנחה ולמעלה יהו מקדשין אותו ומונין מאותו היום דכל אותו היום נוהגין בקדושת יו"ט מחשש שמא יבאו העדים וכן מתחלת הלילה ומ"מ אע"פ שכך היתה מסורת בידם מעולם לא אירע להם שישתהו מלבא עד לאחר המנחה בכדי שישלימו הקרבת תמיד בערב ויגיעו לשיר ופעם אחת נשתהו עד קרוב לחשיכה וחשבו שלא יבאו עד למחר והקריבו תמיד של בין הערבים בשיר של חול מה שלא אירע להם כך מקודם שהרי היה מוחזק אצלם שלא יצא אלול מעובר ואחר שהשלימו התמיד בשיר של חול באו עדים ונתקדש היום בהכרח ונמצאו מקולקלים בשיר ומ"מ בתמיד של שחר מיהא לא היה שם קלקול שאף כל השנים לא היו אומרין בו אלא שיר של חול מפני שרוב השנים אינן באים עד לאחר הקרבת תמיד של שחר וכן לא היה קלקול במוסף לא בשיר ולא בעקר הקרבתו שהרי מוספין כל היום ואע"פ שכבר הקריבו תמיד של בין הערבים וכבר אמרו עליה השלם היכא דלא אפשר שאני והרי מחוסר כפורים בערב הפסח מביא כפרתו אחר התמיד ואוכל פסחו לערב כמו שיתבאר במקומו אבל שיר של מנחה היה קלקול אצלם והתקינו מתוך כך שיהיו מצפין אותם כל יום שלשים על הדרך שכתבנו ואם באו עד המנחה יהו מקריבין תמיד בשיר של קדש ומקריבין קרבן מוסף וימנו ממנו ראש חדש ואם ישתהו מן המנחה ולמעלה יהו נוהגין אותו היום קדש הואיל ועבר רובו בקדושה ושהוא קדש מן הדין ולמחר יהו נוהגין קדש וימנו ממנו והוא שאמרנו שמאחר שאף בבית הועד היו נוהגין לפעמים שני הימים קדש קבלום עליהם כיומא אריכתא ואע"פ שלאחר חורבן שלא היה שם קלקול שיר שהרי אין שם קרבן ומ"מ נוהגין היו לקדש על פי הראיה החזיר רבן יוחנן בן זכאי את הדבר לישנו לקבל עדות החדש כל היום כלו ואפילו באו עדים מן המנחה ולמעלה יהו מונין מאותו היום מ"מ הואיל ואף למחר היו נוהגין קדש כעין תשלומין אחר שלא נהגו בראשון קדושה ודאית אע"פ שהראשון עקר הקדושה הרי הם כבני גולה לעשות שני ימים ומתוך כך נתקבלו בקדושה אחת לאסור של זה בזה: