מאירי על ביצה ז

קציעות של תאנים שעשאן עגולים עגולים כל אחד מליטרא או מאיזה שיעור ומלא הרבה חביות מאותן העגולים וכלם נתקנו והיה שם עגול אחד שהיה של תרומה ונתנו בפי חבית אחת ואינו יודע באיזה אם היו שם מאה ואחת חביות עולה ולוקח חבית אחת ומוכרה לכהן חוץ מדמי עגול אחת והשאר מותרין ואם לא היו שם מאה כלם בספק מדומע ואע"פ שבכל חבית יותר ממאה עגולין שאין הספק אלא בפיות והרי אין כאן מאה ואחת פיות ומ"מ כלן מותרות חוץ מן הפיות נתנה באיזו חבית ואין ידוע באיזה מקום שבה הרי כל תאנים אשר בחביות בספק הדמוע ואם יש בחבית אחת מאה ואחת עגולין מפריש עיגול אחד והשאר מותרין ולמדת שאין הלכה כדברי האומר שכל שבמנין אינו בטל שכל שאינו מן החשובין במינין בטל כמו שביארנו:

דבר שיש לו מתירין שביארנו שאינו בטל אפילו באלף לא סוף דבר באיסור תורה כגון ביצה שנולדה ביום טוב לדעת האומר שהמוקצה מן התורה וכן טבל ומעשר שני והקדש שכל אלו בכלל דבר שיש לו מתירין כמו שהתבאר במסכת נדרים אלא אף באיסור חכמים ויש שואלין שהרי ספק באו חוץ לתחום אנו מתירין מיד אע"פ שיש לו מתירין ופירשו הטעם מפני שאין אלו איסורו שוה בכל שהרי הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ויש אומרים שלא נאמר דבר שיש לו מתירים במה שאנו באים להתירו בעינו אלא במה שהוא נאסר כעין שנתערב שאין תערובת שלו מתירו הואיל ויש התר לאיסורו ואין זה כלום שדבר שיש לו מתירין אף בעינו נאמר כמו שכתבנו למעלה ובכמה מקומות:

הסכימו רוב מפרשים בענינים אלו שלא נאמר דבר שיש לו מתירין אלא בדבר שהיתרו בא על כל פנים כגון ביצה שנולדה ביום טוב וכן חדש או שבידו להתירו על ידי מעשה שאפשר לו לעשות כגון טבל ומעשר שני והקדש שהרי טבל בידו לתקנו ומעשר שני לפדותו והקדש לישאל עליו וכן קונמות כמו שיתבאר כל זה במסכת נדרים אבל דבר שאפשר שיבא ליד התר אלא שאין הדבר ברור כגון ביצה של ספק טרפה אם תטעון ותטיל אחר כן או אם תשהה שנים עשר חדש כמו שהתבאר במסכת חולין נ"ח א' הואיל ואין זה ודאי וכן שאינו בידו אין זה דבר שיש לו מתירין והרי הוא כשאר איסורין ובטולין וכן בגבינה של ספק טריפה וכבר הארכנו בענינים אלו במסכת חולין:

אפרוח שלא יצא עדין מקלפתו אסור מתורת שרץ ואם יצא מקלפתו מותר מיד אע"פ שלא נתפתחו עיניו כמו שיתבאר במקומו:

תרנגולת שלקחה סתם אין חוששין לה לומר שהיא עומדת לגדל ביצים אלא כל ששוחטה הוברר הדבר שלאכילה עומדת ותאכל היא אבל לא ביצתה מטעם הכנה כמו שביארנו:

ביצה שנולדה ביו"ט שהזכרנו אסורה לא הזכרנו בה איסור אלא ליומה אבל אם היו שני ימים רצופים קדושים ונולדה בראשון אם מותרת בשני אם לאו לא התבאר עדין ודין זה יתבאר בשלשה צדדים שבת ויו"ט ושני ימים טובים של ראש השנה ושני ימים טובים של גליות וכיצד הוא דינם שבת ויו"ט הסמוכין זה לזה שתי קדושות הן ואין אומרין הואיל ואפשר להיות קדושת שתיהן ודאית כגון אם היה מחרתו של שבת יו"ט ראשון ששניהם קדושה ודאית זו משום שבת וזו משום יו"ט מה שאי אפשר כן בשאר שני ימים טובים עשאום חכמים קדושה אחת וכל שנאסר בראשון מאיזו סבה נאסר בשני לאותה סבה בעצמה שאין איסור לחצי היום אלא שתי קדושות הן וכל שנולד בראשון ואין האיסור בגופו כגון ביצה שנולדה מתרנגולת העומדת לגדל ביצים והביצה עומדת לאכילה אע"פ שנאסרה בראשון מדין מוקצה אין בו בשני דין מוקצה אלא שאעפ"כ כל מה שנולד בזה אסור בזה מטעם הכנה ר"ל שאין שבת מכינה ליו"ט ולא יו"ט לשבת ואם נולדה בשבת אסורה ביו"ט שלאחריו וכן בהפך ואע"פ שמאתמל נגמרה והרי הוכנה בחול הרי אף הלידה הכנה ואף לכשנאמר שאין הלידה נקראת הכנה דוקא ליומו אבל למחרתו אי אפשר שלא תהא קצת הכנה שכל דבר שאלו נולד בו ביום אסור ביומו אלו התרנוהו למחרתו הרי לידה זו שבראשון גרמה היתרו בשני שהרי אלו נולדה בשני היינו אוסרין אותה אחר שכן כל שנאסר בראשון הן מחמת מוקצה הן מחמת הכנה הן מחמת איזו סבה אסור בשני משום הכנה אף בטלטול ואפילו היה השבת יו"ט ראשון ומחרתו יו"ט שני שמאחר שאף היא יו"ט אצלנו יש בו איסור הכנת שבת שמאתמל אבל מ"מ לא נאסר מראשון לשני אלא מטעם הכנה ולא מטעם קדושה אחת מעתה מערבין בהן לשתי רוחות לראשון למזרח ולשני למערב ואלו היו קדושה אחת לא היינו מערבין אלא לרוח אחת כדין שני ימים של ראש השנה שאין עירוב לשתי רוחות ליום אחד וכן מאחר שהענין משום הכנה ולא משום קדושה אחת עגל שנולד בשבת מותר ביו"ט שלאחריו אע"פ שאסור בו ביום ואע"פ שלידת שבת המציאתו ליו"ט הואיל ואלו נולד ביו"ט היה מותר בו ביום שהרי מוכן הוא אגב אמו ומותר ביומו כל שנתברר לו שכלו חדשיו והוא שהתבאר לנו מתלמוד המערב ששירי שמן ופתילה ומדורה שכבו בשבת מותר להדליקן ביו"ט אע"פ שכבוי השבת המציאתן ליו"ט מצד שהכבוי גרם שלא דלקו עד כלותם ואעפ"כ מותרין שהרי אם כבו ביו"ט מותרין ליומן ואלו נאסרו מטעם קדושה אחת היה אסור אף למחרתן שלא מצינו איסור לחצי היום ואע"פ שבהמה אחרת שנולדה כבר היתה מותרת ליו"ט שאחר השבת אע"פ שהיתה אסורה בשבת בזו הוא שמערב שבת היתה מוכנת ליו"ט ולא היה השבת גרמא או סבה להיותה נמצאת ביו"ט אבל עגל הנולד שמערב שבת לא היה מוכן אלו היה עולה בידינו שקדושה אחת הן היינו אוסרין אותה ומ"מ אני אומר שאף לדברי האומר ששבת ויום טוב קדושה אחת עגל שנולד בשבת מותר ביו"ט שהרי אף בשבת עצמו מותר אלמלא איסור מלאכה שבו ואותה מלאכה מותרת ביו"ט ולא נאמר דין קדושה אחת אלא לאיסור מוקצה וכיוצא בו:

יש חולקין בכל מה שכתבנו בשטה זו ממה שראו בתלמוד המערב שדמה שירי שמן ושירי פתילה לביצה שנולדה והוא שאמרו שם ר' יוסא בעא למעבד עובדא כר' יוחנן כלומר להתיר ביצת שבת ביו"ט כד שמע דרב ור' חנינא פליגין שרע מינה כלומר נמנע שלא לעשות כן דאיתפלגון שירי שמן שירי מדורה שירי פתילות שכבו בשבת מהו להדליקן ביום טוב רב ור' חנינא אמרי אסור ור' יוחנן אמר מותר ולמדת שר' יוסה דמה מחלקת זה למחלקת ביצה עד שנמנע מהוראת הביצה מדין מחלקת שירי שמן והרי בביצה הלכה כרב לאיסור וזהו דעת קצת רבני צרפת וקצת גאוני ספרד ומ"מ עקר הדברים ששטת הירושלמי הולכת לדעת קדושה אחת וכמו שאמרו שם רב חסדא בעי מיחלפא שיטתיה דרב תמן הוא עביד שתי קדושות וכאן קדושה אחת אבל לדעתנו שהן שתי קדושות מותר וכן מעשים בכל יום בבתי כנסיות להדליק העששיות בשירי שמן ופתילה שכבו בשבת ליו"ט הבא אחריו ואע"פ שגדולי המפרשים חולקים בזה מצד שהם מפרשים דרב חסדא דבעי הכי אזיל לטעמיה דלית ליה הכנה דרבה כדאיתא בפרק בכל מערבין אבל אנן דאית לן הכנה דרבה בביצה אף באלו במחילה מהם אין נראה כן דמדקאמ' בהדיא מיחלפא שיטתיה דרב ולא השיבו לו דהכא משום הכנה נראה שטעם תלמוד המערב משום קדושה אחת ולא משום הכנה וכנגד שיטת התלמוד שלנו:

וכבר יצא לקצת מפרשים מחלקת מצד ענין זה בהוראה אחרת והוא שלפי שיטתנו הורה אחד מן המחברים בספינה שבאה מחוץ לתחום בשבת שהתיר לישראלים שבה לצאת ביו"ט שלאחריו ולהיותם כבני העיר הואיל ושתי קדושות הן והכנה אין כאן שלא נקרא הכנה אלא כשמכין ביו"ט דבר שאינו מן המוכן כגון מוקצה ונולד ואלו שהזכרנו וכגון יציאת התחום שאינו מוכן אלא על ידי עירוב והנחת העירוב היא הכנה אבל הזמנה אחרת אינה הכנה וגדולי המפרשים לפי שטתם השיבו בה לאיסור שהכנה זו הכנה היא והיא היא ביצה שנולדה ובמקומו יתבאר דין זה בע"ה וכן הורו לפי שטתם בפירות שבאו מחוץ לתחום בשבת לאסרם ביו"ט הסמוך לו וכן מיו"ט לשבת משום הכנה ואף קצת רבני צרפת כתבוה כן בספר התרומות אלא שרוב חכמי הדור חלקו להתיר ולומר שכל שאין בו איסור מוקצה בשבת עצמו אין בו איסור הכנה משבת ליו"ט:

ויש מכריעין בשירי שמן לדעת האוסרים להרבות עליהם מן המוכן ואע"פ שאמרו בסוגייא זו שאין מבטלין איסור לכתחלה אף במקום שהאיסור כלה והולך אלא בדרבנן ואיסור הכנה מן התורה כבר ביארנו שמדרבנן היא ואין מוקצה מן התורה אלא למצותו ולאיסורו היוצאים מחג הסוכות והדומים להם שבאין ממנו בתורת הקש וכן יש מכריעים להתירם על ידי תנאי שיתנה עליהם מערב שבת ואע"פ שאין תנאי בביצה שנולדה ביו"ט בזו אינה בידו כמו שפרשנו למעלה אבל זו הרי המותר אצלו ובידו להסירו מערב שבת והדין נותן להתנות עליו אלא שעקר הדברים שאין אנו צריכין לכל זה וכדעת ראשון:

יש שואלין עוד לדעת המתירים היאך לא נאסרו בשני מאחר שהוקצו בין השמשות של ראשון מטעם מגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא וכן אף בשני ימים טובים של גליות וכן שבת ויו"ט היאך הותרה שחיטת בהמה במחרתו אפילו עומדת לאכילה הואיל והוקצו בין השמשות והרי באתרוג אוסרין אותו בשמיני ספק שביעי מטעם מגו ותירצו שלא נאמר דין מגו אלא בדבר שאותו בין השמשות יש בו איסור מטעם יום שלאחריו ר"ל מחשש שמא אותו בין השמשות לילה הוא וחל עליו איסור שבת אבל כל שאיסורו בין השמשות מצד יום שעבר ר"ל שמא יום הוא אין כאן דין מגו לאסרו למחרתו ואע"פ שאתרוג מחשש שביעי הוא טעם הדבר מפני שהוא מוקצה למצוה הא שאר מוקצין לא ואפילו מוקצה מחמת איסור הואיל ואותו איסור אינו ביום אלא משום שבת ואלו היינו יודעים שהוא לילה היה מותר אין אוסרין אותו למחרתו מדין מגו ויש מתרצים שלא נאמר כן אלא במוקצה מדעת והוא שהקצהו בידים כגון אתרוג ואם לא נטל בשביעי נוטל בין השמשות אבל מוקצה הבא מאליו ובעל כרחו נאסר בין השמשות מחמת יום שעבר אין כאן מגו וכן יש מתרצים שאין אומרין מגו אלא במוקצה מן התורה כגון סוכה ואתרוג שהוא למד מסוכה בהיקש אבל מוקצה [מחמת הכנה] שאינו אלא מדרבנן כמו שכתבנו לא וכמו שאמרו בטבל לק' ל"ד ב' שאם עבר ותקנו מותר וכן במוקצה מחמת אוצר אמרו ל"א ב' בבית מלא פירות ונפחת שנוטל ממקום הפחת ולדעת זה דוקא במה שהוא בר אכילה אבל מה שאינו בר אכילה כגון מוכני ומטה ודומיהם אומרין בהם מיגו אפילו בדרבנן שאם הניחן בין השמשות על דעת בסיס ונפלו משם אסורים ומגדולי קדמונינו תירצו בזה שכל אלו ר"ל מותר שמן ופתילה ומדורה אין גוף האיסור דבק בהם כל היום שהרי אחר הכבוי פרח האיסור אלא שמתוך שנאסרו מקצת היום נאסרו כלו נמצא שאף ביום ראשון נצטרף באיסורן טעם מיגו וכל מה שנאסר קצת יום ראשון מטעם מגו לא נאמר בו מגו אחר לאסרו ליום שלאחריו וזהו שבאתרוג בשמיני אמרו מותר שהרי משיצא בו בשביעי פקע איסורו ולא נאסר כל אותו היום אלא מטעם מגו ואין לאסרו עוד בשמיני אבל סוכה נאסרה בכל יום שביעי מעקר איסור ומתוך כך אסרוה בשמיני ובמסכת סוכה פרשנו בענין אתרוג דרכים אחרים שלא מחמת מגו והוא עקר:

יתבאר במקומו שהשכור אסור להורות דכתיב יין ושכר אל תשת וסמיך ליה להורות את בני ישראל מעתה כל שלאחר אכילה אסור להורות מחשש שכרות והוא שאמרו כאן רב לא הוה מוקים אמורא מיומא טבא לחבריה ר"ל שלא היה דורש ביו"ט ראשון לצורך יו"ט שני מפני שדרך כל הדורש היום לצורך מחרתו שאינו דורש עד לאחר סעודה ורב לא היה רוצה לדרוש אחר סעודה מפני שהיה כולל בדרשותיו מיני הוראה והיה חושש לשכרות ולא היה דורש ביו"ט אלא לצורך היום שהדורש לצורך היום עצמו קודם אכילה הוא דורש ואין שם חשש: