מאירי על ביצה ע

משילין פירות וכו' כונת הפרק לבאר קצת החלקים הנזכרים בראש הספר ורובו יסוב על שני ענינים הראשון לבאר איזו מלאכה הותרה ביום טוב יתר על השבת אע"פ שאינה לצורך אוכל נפש ואיזו אסורה ביום טוב כבשבת אע"פ שאינן מלאכות גמורות והשני לבאר במי שעירב עירובי תחומין ויוצא לו חוץ לתחום איזה מחפציו נידון כרגלי הבעלים שיהא רשאי להוליכן עמו ואיזה מהן אינו נידון רגליו:

והמשנה הראשונה תכוין לבאר החלק הראשון ואמר על זה משילין פירות דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת ומכסין את הפירות בכלים מפני הדלף וכן כדי יין וכדי שמן נותני' כלי תחת הדלף בשבת אמר הר"ם מותר להשיל פירות דרך ארובה בגג אחד כשירצה לטלטלן ממקום למקום אבל להשילן מגג לגג אחר אסור והטעם מה שאמרנו כמה פעמי' שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ודלף המים הנוזלים מן הגגות החלושות בעת ירידת הגשם:

אמר המאירי משילין פירות דרך ארובה ביו"ט כלומר שאם יש לו על הגג פירות שטוחים שהובאו שם כדי ליבש הן חטים הן שעורים או שאר פירות ובלבד שיהיו ראויין לטלטול ר"ל שלא יהו מוקצים וראה גשמים ממשמשים ובאים ומתירא שמא יפסידו פירותיו או שראה אורחים באים ואין לו מקום להושיבם בו אם היתה ארובה בגגו שיוכל להשיל פירותיו דרך אותה ארובה לתוך הבית עושה שאין כאן טורח יתר אחר שאינו צריך להגביה כל כך אלא שמגררן עד הארובה והן נופלין מאליהן ואם תמצא לומר שמגביה בהגבהה מועטת די לו ומפני זה מותר ביום טוב ובשבת מ"מ אסור אבל אם אין בגג ארובה אלא שהוא מוקף בכותלים ויש בכותל חלונות ויכול להשליכן מאותו חלון לחדר אחר שבבית מכיון שהוא צריך להגביה עד החלון הרי הוא טורח יתר ואסור אף ביום טוב אבל דרך ארובה מותר ביום טוב שאם מפני הגשמים במקום פסידא התירו לו מעט טורח ואם מפני האורחים כשם שהותר לו לבשל לצרכם כך הותר לו לפנות מקום לישיבתם הואיל ואין שם טורח יתר:

ומכסין את הפירות בכלים מפני הדלף כלומר אם היו בבית שאין לו עוד מקום לפנותם בלא טורח יתר או שהיו בגג ואין ראויין לטלטל כגון גרוגרות וצמוקים שלא נתיבשו כל צרכן או פירות של טבל ודלף של גשמים טורד עליהם מכסה אותם בכלים או בבגדים ויראה שזו אף בשבת נאמרה שכל כלי הניטל מטלטלין אותו אף לצורך דבר שאינו ניטל וכן כדי יין וכדי שמן שהיה דלף של גשמים טורד עליהן אע"פ שפסידתן מועטת שאין מרקיבין בכך כשאר פירות מכסין אותן ואפילו הן של טבל:

ונותנין כלי תחת הדלף בשבת כלומר אם היה דלף יורד בבית נותן במקום ירידתו כלי שיקבלנו שלא יתלכלך הבית אפילו בשבת ואין צריך לומר ביו"ט ומפרש בגמרא שאם נתמלא הכלי שופך ושונה ואינו נמנע כלומר שופכו באיזה מקום שבבית ומחזירו ריקם לשם ועושה כן אפילו כל היום ודבר זה אתה יכול לפרשו בדלף הראוי אם לשתיה אם לרחיצה כגון מים צלולים ואם מפני שהם מי גשמים הרי מי גשמים אינן מוקצים כמו שהתבאר בעירובין פרק מי שהוציאוהו וכל שאתה מפרשו כן אתה מפרשו אף בבית שאינו דר בו שאין שם היתר מצד מיאוסו שיהא מותר לטלטל ולהוציאו מדין גרף של רעי שמ"מ כל שהוא ראוי כי קא טרח בהיתרא קא טרח וכל שהוא כן מותר אף בשבת שהרי אין בה שום גזירה והוא שאמרו בשבת פרק כתבי קי"ז ב' שאם נפלה דליקה מצילין מזון שלש סעודות ושאלו בה מכדי בהיתרא קא טרח מאי טעמא לא שרית ליה טפי ותירץ אי שרית ליה כלי האי אתי לכבויי וכן אמרו שם נשברה לו חבית בראש גגו מביא כלי ומניח תחתיה לקלוט בתוכו קלוח היין ובלבד שלא יביא כלי אחר לקלוט מזה לתוכו כשיתמלא או שיערה מכלי זה לכלי אחר ויחזור ויקלוט בזה וכן שלא יביא כלי אחר ויצרף להעמיד הראשון בשפוע כדי שילך הקלוח לאותו כלי שני ושאלו בה גם כן מאי גזרה איכא כלומר ולמה נאסר בהבאת כלי לקלוט ולצרף ותירץ אי שרית ליה לטפויי בכלים שמא יביא כלי דרך רשות הרבים הא כל שאין שם גזרה והוא דלף ראוי מותר בכל ענין הואיל ובהיתר הוא טורח ומה שאמרו שופך ושונה הוא הדין לערות לכלי אחר אלא שמן הסתם בדלף אינו רוצה בכנוסו אלא שלא יטנף את הבית אע"פ שאינו דר שם וכן אתה יכול לפרשה בדלף שאינו ראוי כגון מים המאוסים האסורים בטלטול הואיל ואין ראויות לכלום אלא שכל שאתה מפרשה כן אתה צריך לפרשה בבית שהוא דר בו וההיתר הוא שיטנף הדלף את הבית ובשבת מיהא דוקא שופך ושונה אבל להרבות בכלים לא שמא יביא דרך רשות הרבים וביו"ט מיהא מותר להרבות בכלים שאין שם גזרת הבאה ואף בשבת יראה לי שכל שהוא בשכונות של ישראל משתפות במבואותיהן ומעורבות בחצרותיהן מותר הואיל ומן הסתם שכונת הישראל מספקת בכך וכל שכן בדבר שאינו צריך כלים הרבה ומ"מ צריך שיתן שם כלי לפי הדלף ר"ל שיכוין שימלא הכלי וישפך ממנו עד שיהא מותר לטלטלו מצד מיאוסו ואין כאן בטול כלי מהיכנו וגדולי המחברים כתבו שהדלף שאינו ראוי אין נותנין כלל שאין עושין גרף של רעי לכתחלה אלא שאם נתן מותר לטלטלו מצד מיאוסו והדברים נראין כמו שכתבנו ובגמרא יתרחבו בה הדברים יותר:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

שרוע האמור בתורה בענין מומין שני מומין נכללין בו אחד שהיו שוקיו שוות מתחלה ונשמטה אחת מהן ממקום חבורה והושפלה עד שנעשית גדולה מחברתה ומום זה נקרא בלשון תלמוד שחול והשני הוא שמתחלתה היא נקלטת וחברתה ארוכה ממנה ומום זה נקרא בלשון תלמוד כסול ועקר דבר זה במסכת בכורות:

נזיר אסור לו לחוף את ראשו באדמה שמשרת את השער וכל שכן שלא יסרוק במסרק ואם עשה כן עבר על עשה של גדל פרע שאע"פ שאינו מתכוין להשרה אי אפשר בלא השרה אבל אינו לוקה ובמסכת שבת התבאר שרשאי לחוף בנתר וחול או בידו שאין כונתו להשיר וכן שאפשר לאלו בלא השרה ועקר דבר זה במסכת נזיר:

כבר ידעת שכל כלי מתכות שנטמא ונשבר אח"כ טהר אא"כ יכול לעשות בו עדין מעין מלאכתו מכאן אמרו השחור ר"ל התער של ספרים שנחלק מבית יד שלו והזוג ר"ל המספרים שנחלק אחד מחברו מקבלין טומאה עדין שכל אחד מחלקיו ראויין להשיר את השער שהוא כעין מלאכתו ועקר דבר זה בסדר טהרות:

מי שנשרו כליו במים בשבת מהלך עמהן כשהוא לובשן בדרך והם מתנגבין מאליהם ואין חוששין שמא יסחוט ועקר דבר זה במסכת שבת:

מה שהתרנו במשנה להשיל פירות דרך ארובה ביום טוב מפני הגשמים ומפני האורחים גדולי הפוסקים נראה מדבריהם שאין לדבר זה שיעור אלא כל שיש שם חשש גשמים אפילו היה שם פירות הרבה ואם מפני האורחים עד שיספיק להם מה שיפנה להם מותר ולזה דעתי נוטה ויש מי שאומר דוקא עד ארבע או חמש קופות ומחלוקת זו תלויה בסוגיא זו ששאלו בהשלה זו עד כמה והשיב כאותה ששנינו לענין שבת מפנין ר"ל מן האוצר ארבע וחמש קופות מפני האורחים שזימנם ואין להם מקום להסב או מפני בטול בית המדרש אם באו לו תלמידים הרבה ואין מקום להושיבן ואין חוששין לטורח בשיעור זה ואף משנתנו דוקא בשיעור זה הותר ולא יותר אף ביום טוב שהרי השלה בשבת אף בלא שיעור זה אסורה כמו שביארנו במשנה ושאל בה ודילמא התם הוא דשרינן בכלי האי משום בטול בית המדרש והוא הדין לכבוד אורחים ואף בהשלה ביו"ט ראוי לומר כן מפני האורחים הא מפני הגשמים הואיל ואין ההיתר אלא מפני חשש הפסד ממון לא התירו כל כך אי נמי התם דליכא הפסד ממון לא שרינן אלא בשיעור זה והוא הדין למתניתין מפני האורחים הא כל שמחמת הפסד ממון אף ביתר מכן אי נמי התם בשבת חמירא כלומר דאפילו נימא דאורחים וגשמים בחדא מחתא נינהו שהכבוד וההפסד כלם שוים בכך מ"מ שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי ביה שרינן כלי האי אבל ביום טוב לא שרינן כלי האי ואין גורסין כלל כלל לא כמו שנמצא בקצת ספרים שהרי בהדיא אמרינן משילין והוא הדין שהיה יכול להקשות לדרך זה שבת דחמירא דלא שרו אלא בהכי הא יום טוב דקיל שרינן טפי אלא דנקט חדא והוא הדין לאידך ומ"מ לא הוברר בשאלות אלו בסוגיא זו שום דבר וגדולי הפוסקים לא הביאו סוגיא זו כלל ומתוך כך נראה דעתם שאין בהשלה זו שביום טוב שיעור אלא אם מפני הגשמים עד כדי שאין הגשמים מזיקין עוד ואם מפני האורחים עד כדי שיספיק להם ומ"מ גדולי הראשונים פוסקים כר' זירא ואע"פ שהמקשה היה סבור לדחותה הואיל ור' זירא מדמה להו להדדי הלכתא היא ובכולהו דוקא עד ארבע או חמש קופות וכן כתבוה גדולי הדורות: