מאירי על ביצה סט

התרומה כיצד תרם פירותיו עד שלא נגמרה מלאכתן לא הוקבעו ומותר לאכול עראי מן הנשארות אבל נגמרה מלאכתן ותרם מהם תרומה גדולה הוקבעו ולא יאכל מן הנשארות עד שיטול כל מעשרותיו:

המקח כיצד מכרן אחר שנגמרה מלאכתן לא יאכל מהן עד שיעשר אע"פ שלא הגיעו לבית אלא שמכרן בשדה שנים שהחליפו זה עם זה פירותיו שנגמרה מלאכתן אם שניהם נתכונו לאכול הוקבעו למעשרות שהחליפין כמכר הם זה וזה לקצות לא הוקבעו שהרי לפי מחשבתם לא נגמרה מלאכתן אחד לאכול ואחד לקצות את שלאכול הוקבע את שלקצות לא הוקבע והמתנה אינה כמכר לענין זה:

האש והמלח כיצד לקח מן הפירות אחר שנגמרה מלאכתן ובשלן באש או כבשן במלח הוקבעו לאלתר ואינו אוכל מהן עד שיעשר:

הלוקח מעם הארץ פירות שלא נגמרה מלאכתן הרי הן דמאי ואין חייב לתרום מהם תרומה גדולה שלא תאמר הואיל ולא נגמרה מלאכתן אף תרומה גדולה לא ניטלה מפני שמעשרין הן אף בדבר שלא נגמרה מלאכתו והרי הן כשאר פירות של עם הארץ:

יש קצת דברים בסוגייא זו מבולבלים ואני צריך להעירך בביאורם דרך קצרה והוא שתחלה זו של תינוקות שטמנו וכו' שלמדנו ממנה שהשבת קובעת בדבר שנגמרה מלאכתו אבל בדבר שלא נגמרה לא שמענו והביאו שמועת המעביר תאנים לקצות שלמדנו ממנה שחצר וראיית פני הבית אין קובעין בדבר שלא נגמרה מלאכתו ושאל בשבת אם תקבע בדבר שלא נגמרה מלאכתו ושנחמיר בה יותר מבחצר או שמא דוקא בנגמרה מלאכתו כבחצר והשיבו שקובעת אף בדבר שלא נגמרה מלאכתו והביאוה ממתניתין דעומד אדם על המוקצה ופירשנו במוקצה זה שלא נתיבשו כל צרכן ונמצא שלא נגמרה מלאכתו וטעמא דבשביעית שאין בו חיוב מעשר הא בשאר שני שבוע אסור ואין הזמנה מועלת שהרי איסור טבל הוא ולמעט שהשבת קובעת אף בשלא נגמרה מלאכתו והשיבו דהתם מכיון שאמר מכאן אני אוכל כלומר שהזכיר שם אכילה ולא הספיק לו במחשבה או במעשה המוכיח אחשביה בדבוריה לקבעו הא כל שלא הזכיר עליו שם אכילה שמא אינה קובעת הואיל ולא נגמרה מלאכתו אע"פ שחישב או עשה מעשה המוכיח והקשה אי הכי דדיבורא דידיה הוא דקבע כשמזכיר עליו שם אכילה אף בחול יהא דבורו קובע ואהדר ליה דהאי דנקט שבת של שביעית לאו לאשמועינן דשבת קבעא דדילמא בדבר שלא נגמרה מלאכתו לא קבעא אלא לאשמועינן דטבל מוכן הוא להתירו אחר שתקנו אע"פ שאסור לכתחלה לתקנו ואין אוסרין מדין מוקצה מחמת איסור טבל הואיל ואין איסור הפרשתו אלא מדברי סופרים כמו שביארנו במשנה ופירוש המשנה עומד אדם על המוקצה שמחמת הכנה דשביעית שאין שם איסור טבל הא בשאר שני שבוע דוקא עד שיעשר הא אם עבר ועשר אוכל אף בשאר שני שבוע והקשה היאך אפשר לומר דהזכרת שם אכילה אף בחול קבעא והרי מותרו חוזר כלומר שאפילו נתן הרבה לפניו מן הטבל בחול שנראה כמכוין לאכילת קבע כל שאותו דבר ראוי שיחזירו למקומו מה שישאר ממנו שמעינן ליה לר' אליעזר דאותו הנחה לא קבעא וודאי אין הזכרת שם אכילה גדולה מהנחה לפניו לאכול דתנן הנוטל זיתים מן המעטן וכו' ר' אליעזר אומר מן המעטן טהור (ו)חייב וכו' והקשה מאי שנא טהור דחייב דהא אפשר נמי להחזיר המותר ומוקי לה בגברא טמא שסתם בני אדם טמאים הם וכשהמעטן טהור אינו ראוי להחזיר את המותר שהרי יטמא את שבמעטן וכשנטלן מיהא לא טמא אלא מקום מגעו והוא אותם שנטל או שנטלם בפשוטי כלי עץ וסופא דמעטן נמי טמא ורשאי להחזיר ומשני ליה דמתניתין נמי דמוקצה במוקצה טהור וגברא טמא שאין מותרו חוזר ובכי הא דבוריה קבע והקשה והלא מוחזרין ועומדין הן שהרי לא נטלן עדין אלא שהזכיר עליהם שם אכילה וכיון דאלו נטלן חזרה מהניא דלא לאקבועי אם אפשר בחזרה כי לא אפשר בחזרה הואיל ולא נטלן לא ליקבעו אלא אמר רב שימי לעולם דבורא לא קבע אע"ג דמדכר שם אכילה ושבת הוא דקבעא וילפינן מינה דשבת קובעה אף בדבר שלא נגמרה מלאכתו ומ"מ ר' אליעזר דאמר הכי דקאמר נמי דתרומה קבעא אף בדבר שלא נגמרה מלאכתו ורבים פליגי עליה והדר קא מייתי לה מדרבנן דאמרי עד שירשום ולא פליגי עליה דר' אליעזר אלא מהזמנה לרשום הא מ"מ איכא למידק דדוקא בשביעית הא בשאר וכו' דשבת קבעא אע"פ שלא נגמרה מלאכתו ומשני ליה דשניא היא דרישום קבע ומקשי ליה אי הכי אף בחול וכו' ומשני ליה דאשמעינן דטבל מוכן הוא וכדפרישנא לעיל ואח"כ הקשה מדר"א אדר"א דהכא קאמר בשבת ותרומה קבעי אף בדבר שלא נגמרה מלאכתו ובאידך שמעתא קאמר היה אוכל באשכול בגנה ונכנס מגינה לחצר ר' אליעזר אומר יגמור אלמא דאע"ג דחצר קבעא דוקא בדבר שנגמרה מלאכתו וסתם אשכול לא נגמרה מלאכתו דסתם ענבים לדריכה קיימי וכן אם היה לו אשכול מערב שבת וקדש היום יגמור שאף שבת לא קבעא בדבר שלא נגמרה מלאכתו ולר' יהושע לא יגמור בשניהם דקסבר דאף בשלא נגמרה מלאכתו קבעי ופירש דר' אליעזר יגמור דקאמר לא שנכנס האשכל בחצר אלא שהוא נכנס בחצר וקא אמר יצא חוץ לחצר ויגמור הא בחצר לא וכן בשבת פירושו ימתין למוצאי שבת ויגמור הא בשבת לא ואע"ג דבתינוקות שטמנו וכו' אסורין אף במוצאי שבת התם הוא שייחדום לאכילת שבת ור' יהושע לא פליג בהני אלא דבחצר ובשבת הוא דקא אמר לא יגמור:

והדר מסיק ר' יוחנן בכלהו דלא קבעי אלא בדבר שנגמרה מלאכתן וזו שאמרו המעביר פירות וקדש עליהן היום פירושו שהעבירן לקצות שלא נגמרה מלאכתן והלל עצמו ר"ל לבדו אוסר הא כל בני דורו וישיבתו היו מתירין והא דתנן הלוקח פירות מעם הארץ מקום שבני אדם דורסין פי' שעושין מהם קציעות כלומר שנמצא שלא נגמרה מלאכתן אוכל מהם עראי שנמצא שאין המקח קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו ומעשרן דמאי דקאמר כלומר שאיני צריך לעשרן אלא כדרך שמעשר פירות של עם הארץ שאין מפרישין מהם תרומה גדולה שרגילין הם לעשר מה שהם מעשרין אף בדבר שלא נגמרה מלאכתן ומה שאמר שמע מינה רוב עמי הארץ מעשרין הן פירוש ממה שהקלו בהפרשת תרומה גדולה ומשום מיעוטא דחשידי אמעשר הואיל ואין בו חיוב מיתה החמירו בה בהפרשת מעשר: ונשלם הפרק תהלה לאל: