מאירי על ביצה ד

וכן אסור לבקע עצים ביו"ט מעצים שלא הוכנו כגון קורה שנשברה ביו"ט אע"פ שעכשו מוכנת הואיל ולא הוכנה מאתמל ואין צריך לומר מן הקורות הסדורות שלא נשברו שהרי אינן עומדות להיסק וכל שכן בקורות חשובות שאף ר' שמעון מודה באיסורן וכמו שאמרו בסוף שבת קנ"ז א' בענין אבל לא בעצים שבמוקצה והעמידוה בארזי ואשוחי ואף ר' שמעון מודה באיסורן מחמת חסרון כיס:

לענין ביאור זה שקראו בסוגיא זו שמועת חתוך נבלה ודלועים סתם משנה אע"פ שר' יהודה חולק בה הואיל ורישא שנויה סתמא ובפרק החולץ קורין לכל שיש במשנה חולק בסופה סתם ואח"כ מחלוקת בזו שאני שמחלקתו של ר' יהודה כבר נזכר בכמה מקומות ובדומה לזה כתבו גדולי הפוסקים בפרק כל הכלים דלא בעינן מעין מלאכתם והביאוה מסתם משנה כזו שיש בה מחלקת בסופה הואיל ואותו מחלקת נזכר בבריתא:

שטה זו שכתבנו לאסור מוקצה זה ביו"ט ולהתירו בשבת היא השטה הנכונה וכן כתבוה גדולי הפוסקים בסוף הפרק וכן היא שטת גדולי המחברים והרבה מן הגאונים וראיה לדבריהם שהרי שמואל פסק כר' שמעון בשבת בפרק מי שהחשיך קנ"ו ב' והוא בעצמו אמר ביום טוב כ"ח ב' שפוד שצלו בו בשר אסור לטלטלו שהוא מוקצה מחמת מיאוס אע"פ שר' שמעון אין לו מוקצה מחמת מיאוס ואע"פ שהקשו שם למי שפסק כר' שמעון בשבת ממשנת בקוע עצים ביו"ט אלמא שבת ויו"ט בחדא מחתא נינהו לא נודע להם חלוק זה עדין ר"ל מה שראה דבריו של ר' שמעון בשבת ושל ר' יהודה ביום טוב עד שבא ר' נחמן והודיעה ובעלי שיטה זו פסקו הטעם הנזכר בסוגיא זו שהשבת מתוך שהיא חמורה לא יבאו לזלזל בה ומ"מ יש מתמיהין והלא בפרק שני שאלו בענין אחר מי איכא מידי דבשבת שרי וביום הכפורים אסור ואף בזו היה להם לשאול כן ואע"פ שיש להשיב שיום הכפורים אין הזלזול מצוי בו עד שיצטרכו לגדור בה גדרים מ"מ הם מחדשים מתוך קושיא זו שטה אחרת לומר שלא נאסר ביו"ט מוקצה המותר בשבת אלא מוקצה שדרך הנאתו על ידי מלאכה האסורה בשבת ומותרת ביו"ט כגון בקוע עצים ושחיטת המדבריות ועז לחלבה ורחל לגזתה ותרנגולת לביצתה ושורים לחרישה שמאליהם נאסרים בשבת מחמת מלאכת הבקוע והשחיטה ואין צריכין בו לאיסור מוקצה וכן ביצה עצמה הואיל ועיקר הנאתה על ידי בשול והילכך אם הותרו מחמת מלאכתן כגון שהיה לו חולה לא יאסרו מתורת מוקצה אבל מוקצה שדרך הנאתו בלא מלאכה האסורה בשבת כגון הגבהת עצמות וקליפין שהן מוקצין הואיל ומתחלה לא הוכנו לבהמה שהמוכן לאדם אינו מוכן לבהמה וכגון חתוך נבלה שנתנבלה בשבת עצמו לפני הכלבים וכגון חתוך דלועין וכגון תמרים העומדים לסחורה כל אלו מותרין בשבת וכל שכן ביו"ט ולדעת ראשון אסורים ביו"ט ויש שואלים לדעת זה ביצה לרב נחמן שהעמיד משנתנו בעומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה למה נאסרה והרי ראויה לגמעה חיה ונמצאת הנאתה בלא איסור מלאכה אפשר הואיל ועיקר הנאתה באיסור מלאכה ר"ל על ידי בשול:

ויש בכאן דעת שלישית לגאוני הראשונים והוא לפסוק כר' שמעון אף ביו"ט מצד שמועת פרק מי שהחשיך שהזכרנו כן פסקו גדולי הרבנים בפירושיהם בפרק המביא ויש נוטים לדעת רביעית לפסוק כר' שמעון ברוב הדברים ולא נאמר לדעתם לפסוק ביו"ט כר' יהודה לאסור שום מוקצה ביו"ט אלא בנולד ומוקצה המתחדש כגון קורה שנשברה ביו"ט וביצה שנולדה ביו"ט ונבלה שנתנבלה ביו"ט שמתחלה היתה מוכנת לאדם ועכשו לכלבים וכגון חלב הבא מרחל העומדת לגזתה אבל מוקצה עצמו כגון גוף התרנגולת וגוף העז והשורים מותר אף ביו"ט והוא הוא דעת הגאונים שהביאו גדולי הפוסקים בסוף המסכתא ויש מתמיהין לדבריהם שאם כן למה נאסרה חיזרא רטיבא לק' ל"ג א' ר"ל קוצים של עצים לחים שרוצה לעשות ממנה שפוד לצלות בו בשר ופירשנו בה משום מוקצה ומ"מ אפשר שאנו באים באסורו מצד שאין בה תורת כלי והרי הן כאבנים שאף לדעת המתיר במוקצה אוסר בהם וכן בסמיכת דלת וקדרה בבקעת וכן שפוד שצלו בו בשר הואיל ומלאכתו לאיסור וכן יש הרבה בתלמוד שיראה לך שאנו באים באיסורם מצד מוקצה ואין עקר הדבר אלא מצד שאין בהם תורת כלי שהרי הם כאבנים אצל אותו ענין ואותם הדברים נזכרים בו ומ"מ דעת ראשון עקר אלא שיש שואלין בו והלא מקרא שממנו יוצא לנו דין מוקצה ר"ל והיה ביום הששי בשבת כתוב ותירצוה במוקצה שהכל שוים בו כגון גרוגרות וצמוקים ומדבריות:

זה שכבר ביארנו למעלה ועכשו חזר ונתגלגל בידינו על מוקצה זה שהוא מן התורה מכח מקרא שהזכרנו יש להקשות בה שהרי בפרק אלו עוברין נראה שאף רבה שהוא בעל המאמר בעצמו חזר לומר מוקצה לאו דאורייתא ופרשוה ולא אמרו שם כן אלא לדעת רב חסדא כמו שביארנו שם ומ"מ לפי מה שפירשנו באותה הסוגיא יראה שאף רבה חזר לומר כן ומתוך כך הסכימו חכמי האחרונים שאינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ויש לך לדון מדבריהם שאם בא מוקצה זה לידך בספק תערובת הדין בו להקל על הדרך שיתבאר כיוצא בזה בעצים שנשרו וכן בכל ספק מוקצה אפילו מחמת איסור שאין לך מוקצה מן התורה אלא מוקצה למצותו ואע"פ שאמרו בפרק שלישי בענין צידה ספק נעשה כמי שנצודו ביו"ט בחשש איסור תורה הוא שהחמירו שלא יבא לצוד ביו"ט וכן בכל כיוצא בה או שמא לא נאמר שאינו מן התורה אלא במוקצה מחמת הכנה או שמא מצד שיש דברים שגוף התקנה או גוף הגזרה היתה על הספק כמו שיתבאר למטה או מצד דבר שיש לו מתירין אלא שיראה שאין דין מתירין נאמר אלא בתערובת אבל כל מה שאנו יכולין להתירו בעינו אין אוסרין אותו מצד דבר שיש לו מתירין:

השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות לגמרי שאינם חסרות אלא לידה מותרות לאכלן ביו"ט אפילו ביו"ט שחל להיות אחר השבת ואע"פ שמאתמל נגמרו שכל שהוא במעי האם מכלל איברי האם הוא ואין כאן חשש מצד גמר של אתמול ואע"פ שהיה ראוי לגזור בהם על ידי הנולדים באותו היום עצמו שאסורים מן הדין מיהא ביו"ט שאחר השבת כל דבר שאינו מצוי לא גזרו בו חכמים זו היא שטתנו והיא שטת גדולי המחברים ואף גדולי הפוסקים כך היא שטתם ומגדולי תלמידיהם אוסרין אותם ביו"ט אחר השבת ומפרשים שיו"ט אחר השבת מן הדין הן אסורות בו ולא הותר אלא במקום שנאסרו משום גזרה ולא מן הדין כגון יו"ט דעלמא ואין דבריהם נראין שהרי שמועה זו על כרחך לפי שטת הסוגיא אתה מפרשה ביו"ט אחר השבת שהרי הקשו ממנה לרבה ואם ביו"ט דעלמא מה זו קושיא גזרה לגזרה היא שהרי אף בנולדה לא היית אוסרה אלא מטעם גזרה ושמא תאמר והלא מ"מ נגמרה מאתמל ואם תמצא לומר שאין זה ודאי ושמא לא נגמרה עדין מ"מ ספק תורה היא והלא ספק נולדה ביו"ט ספק בחול אסורה פירשו חכמי האחרונים שכל שלא נולדה אין גמר של אמש הכנה גמורה שהרי לגדל אפרוחים אינה כלום ואף לאכילה אינה חשובה כל כך ונמצא שהלידה גומרת גמר של אמש וכן רמזוה בתלמוד המערב והוא שאמרו שם השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות ר' חנינא ור' מונא חד אמר לא דמי טעם אכילתה בפנים לטעם אכילתה בחוץ כלומר ואין גמר של אמש גמור וחירינא אמר שאינה נגמרת לאפרוח עד שתצא לחוץ כלומר וכל שלא נגמרה לכל דבר אינו גמר וכן יראה לך מתלמוד שלנו בסוגיית ביעי דפעייא למאן שאמרו שם ביצה עם יציאת רובה נגמרה ר"ל נגמרה לגדל אפרוחים:

פירות הנושרין אסורין ביו"ט ונתפרש טעם אסורן בכאן מגזרה שמא יעלה ויתלוש ודבר זה פרשוהו גדולי הרבנים בפירות שהיו מחוברים ונשרו ביו"ט מן העץ וקשה לדבריהם שהרי הן מוקצה גמור מחמת איסור תלישה שהמוקצה של מחובר כלם מודים בו שהרי אין דעתו על נשירתם ואף לר' שמעון שמתיר בנר שהדליקו בה באותה שבת מודה בכוס וקערה ועששית הואיל ואין דעתו על הנשאר בהם בין השמשות שסבור הוא שתהא דולקת כל השבת כלה מה שאין כן בנר שהוא סבור שתכבה ודעתו על השמן הנשאר ואף זו הואיל ומחוברים היו אין דעתו עליהם מאתמל והיאך הוא בא באיסורן גזרה שמא יעלה ויתלוש עד שפרשוה רבים כשהיו מבושלות ביותר עד שהיו עומדות ליפול מאליהן שאין בהן תורת מוקצה ודעתו של אדם עליהן אלא שמכל מקום יש בהם גזרה שמא יעלה ויתלוש ואע"פ שאמרו עליהם בפסחים נ"ו א' מוכן לעורבים מוכן לאדם אין הלכה כן:

י"מ שאף בנתבשלו ביותר עד שעמדו ליפול אין צורך באיסורן לשמא יעלה ויתלוש דמשום גופיהו אסירי מדין מוקצה של מחוברים אלא פירושה שנתלשו מענפיהן מערב יו"ט אלא שנשארו מסובכות בין הענפים ונשרו ביו"ט מן הענפים וכן פרשוה מומחין שבמפרשים והרי הן אסורות מגזרה שמא יעלה ויתלוש ושמא תאמר לדעת זה נאסור את הביצה מגזרת פירות המחוברין שנשרו ביו"ט שאסורות משום מוקצה תדע שאין גוזרין מה שאינו מוקצה אטו מוקצה ולענין מה שצריך לבאר בתלישה גופה מפני מה נאסרה יותר משאר אוכל נפש יתבאר בפרק אין צדין עם שאר המלאכות הדומות לה: