מאירי על ביצה ג

אמר המאירי ביצה שנולדה ביו"ט לא תאכל בו ביום לדעת בית הלל שהלכה כמותו ובגמ' טרחו הרבה בענין משנה זו ובפירושה מפני שהיו סבורין שמחלקתם תלוי בענינה מחמת מוקצה והיו תמהין עליה שאם בתרנגלת העומדת לגדל ביצים לית דין ולית דיין שהיא מוקצית ואם עומדת לאכילה לית דין ולית דיין שאינה מוקצית והיאך אירעה להם מחלוקת בדבר זה וסוף הדברים התבאר בגמ' שלא מחמת מוקצה נגעו בה ופי' עליה שעקר אסורה משום יו"ט אחר השבת ומטעם הכנה ובתרנגולת העומדת לאכילה שאין בה סרך מוקצה לא בה ולא בביצתה ולא נאסרה ביצה זו אלא מחמת שהוכנה בשבת ולפי דרכך אתה למד שאף מה שהוכן מערב יו"ט לצורך יו"ט ואירע בו דבר חדש שלא היה בעולם בין השמשות ואין ההכנה בידו נאסר אותו דבר החדש שהרי התרנגולת מוכנת מערב יו"ט ליו"ט וביצתה שנולדה ביו"ט אסורה ומפני שכל ביצה שנולדה עכשו מאתמל גמרה שאחר הגמר עומדת במעי אמה מעת לעת ושעת הגמר היא הנותנת והיא המכינה ביצה זו ליום זה והדבר ידוע שאין שבת מכין ליו"ט ולא יו"ט לשבת הכנת הזמנה ואע"פ שמכינין ביו"ט הכנת מעשה לשבת מיהא ע"י עירוב כבר פירשו הטעם משום הואיל ואי מיקלעי אורחים וכו' ואף זו לכתחלה על ידי עירוב ומ"מ אלמלא טעם הואיל אף ע"י ערוב היה נאסר כמו שהתבאר בפרק אלו עוברין אבל הכנת הזמנה כלל וכלל לא אפילו על ידי ערוב שאין הכנת הזמנה מיו"ט לשבת ומשבת ליו"ט וכדכתי' והיה ביום הששי והכינו חול מכין לשבת וחול מכין ליו"ט ולא שבת מכינה ליו"ט ולא יו"ט מכין לשבת ולא על הכנת מעשה נאמרה לאיסור שלא לבשל דההוא במרה איפקיד להו אי נמי הא כתיב קרא אחרינא את אשר תאפו וכו' אלא על הכנת הזמנה נאמרה שתהא סעודת שבת מוכנת מאתמל וכן סעודת יו"ט דיום ששי דקרא ודאי חול הוא ויו"ט נמי אקרי שבת ומתוך כך נאסרה ביצה זו ביו"ט אחר השבת ובשבת אחר יו"ט אבל יו"ט דעלמא מן הדין היתה מותרת ביומה וכן בשבת דעלמא ולגמעה חיה אם היה לו חולה מבעוד יום שנאמר שדעתו היתה מבערב על התרנגולת ואין בה מוקצה שאע"פ שהלידה גם כן הכנה היא מ"מ שבת מכינה לעצמה ויו"ט מכין לעצמו מה שאין בו סרך מוקצה אלא שאף באלו אסורות ליומן מגזרת שבת אחר יו"ט ויו"ט אחר שבת ועירוב אין מועיל בזה שאין עירוב להכנה הבאה מן השמים:

וצריך שתדע בזה שביארנו שהשבת מכינה לעצמה והיו"ט מכין לעצמו ושהלידה הכנה היא ושכך היא שיטתנו וממה שנאמר בעירובין בפרק שלישי בסוגיית המשנה הששית תחלת היום קונה ערוב ושבת מכינה לעצמה וכענין מה שאמרו שם יו"ט הסמוך לשבת מערב אדם שני ערובין וכו' כיצד הוא עושה מוליכו בראשון ומחשיך נוטלו ובא לו ובשני מחשיך עליו ואוכלו ובא לו והקשה בה אליבא דרבה דאמר אין יו"ט מכין לשבת בהכנה דממילא היאך הוא מניח ערוב ביו"ט בין השמשות לשבת והרי מכין מיו"ט לשבת שהרי זו הכנה דממילא היא ולא הכנת מעשה שתהא נתרת בעירוב שכשקונה שביתה שעל ידה יכול להלך אלפים אמה מאותו מקום ולהלן ממילא הוי ותירץ לו מי סברת סוף היום קונה עירוב לא תחלת היום קונה עירוב ושבת מכינה לעצמה ואע"פ שלענין עירוב אין הלכה כן כמו שביארנו שם מ"מ למדנו לפי דרכנו שהשבת מכינה לעצמה ומ"מ י"מ שאין שבת ויו"ט מכינים לעצמם ממה שלא היה המן יורד לא בשבתות ולא בימים טובים ונמצא שיו"ט שמחרתו שבת לא היה המן יורד לא ביו"ט לשבת כל שכן בשבת עצמה אלא שהם מפרשים שהלידה אינה הכנה ומה שאמרו בערובין שבת מכינה לעצמה דוקא בהכנה שהותחל גמר שלה מבערב כאותה שהוזכרה שם שהתחיל מערב יו"ט להביא את הפת לשם אבל ביצה לא הותחל גמר שלה אלא או ביו"ט או בשבת ודעת ראשון עקר:

ושמא תאמר הואיל ומשום גזרה אתה בא באיסור זה יאסרו אף בעומדת לאכילה מגזרת עומדת לגדל בצים אפשר שאין גוזרין מה שאין בו תורת מוקצה כלל משום דברים שהם מוקצה גמור ומ"מ לאיזו שטה שתרצה נולדה ביום חול הסמוך לשבת או ליו"ט מאחריו אין אוסרין אותה מטעם הכנת שבת או יו"ט לחול שסעודת חול אין צריכה הכנה שאינה חשובה כל כך וכל שאינו צריך הכנה אין הכנה הבאה מאליה אוסרת בה:

וזה שחלקו בביצה ולא חלקו באפרוח מפני שהביצה מצויה תמיד ואפרוח אינו אלא לזמן וכן דלא פסיקא ליה שהרי בגמ' התירו שמואל הואיל ומתיר עצמו בשחיטה ובגמ' יתבאר את דינו:

וכן זה שתפשו שנולדה ולא שנמצאת במעי אמה מפני שזה מצוי יותר ולא עוד אלא שהנמצאת אין חולק להתירה כמו שיתבאר:

וכן זו ששנינו ביו"ט ולא בשבת מפני שכל עצמנו אין אנו במסכתא זו אלא ליו"ט ועוד שהשבת אסורה לדברי הכל אא"כ על דרך זרות שהרי אמה מוקצית ואין רשאי לשחטה וביציה מוקצים אגבה ואין לה היתר אא"כ היה לו חולה מבערב כמו שפירשנו:

וזה ששנינו לא תאכל ולא אמר אסורה מפני שמאחר שמותרת למחרתה אין ראוי להרביץ עליה שם איסור ואע"פ שבבריתא אמרו נולדה בזה אסורה בזה אין כאן הרבצת איסור עליה אחר שהוא פורט ואומר בזה ואע"פ שבגמ' אמרו אפרוח שנולד ביו"ט אסור אע"ג שאין איסורו אלא ליומו בזה משום דאפרוח לאו בר אכילה הוא:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

משנה זו כבר ביארנו שבתרנגולת העומדת לאכילה היא שנויה ואין בה סרך מוקצה כלל שהרי זה כחתיכת אוכל שנפרד קצתה מקצתה וכעין מה שאמרו באוכלין המחוברין במסכת מנחות וחלין ע"ג א' חבורי אוכלין כמאן דמיפרתי דמו ואע"פ שאמרו מסיקין בתמרים אבל לא בגרעיניהם מפני שהם נולד ואין דנין אותו כאוכל נפרד בזו הוא מפני שהגרענה אינה ראויה למאכל אדם אבל כאן התרנגולת והביצה מאכל אדם הם וכן אע"פ שאמרו למטה אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין ואם יצאו מעצמן אסורין ואפילו היו מכונסים לצורך אכילה שיציאת המשקה קשה לו ואעפ"כ היוצא מהן אסור ואין אומרים אוכלא דאיפרת הוא טעם הדבר מפני שבפירות אלו יש למר בהם מעקרא אוכלא והשתא משקה אבל כאן זה וזה אוכל הם או שמא גזרו בהם שמא יסחוט וכן מה שאמרו מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים בזו מעקרא כלי והשתא שבר כלי אבל אוכל וחתיכת אוכל הכל שם אוכל עליו ומ"מ אם היתה התרנגולת עומדת לגדל ביצים אע"פ שהביצים עומדים לאכילה הואיל ואין דעתו על אמה מבערב כל שכן שלא היתה דעתו על הביצה שלא היתה בעולם ואסרוה בכל יו"ט מן הדין ומתורת מוקצה לפי דרכך למדת שהמוקצה אסור לאכלו ביו"ט:

וצריך אתה לידע שהמוקצה הוא שם כללי לכל אוכל שאכילתו מוקצית מדעתו של אדם ושלא היה דעתו על אותו דבר מערב יו"ט ועקר אסורו יצא לנו בכל המוקצים מאחד הנקרא מוקצה למצותו כגון נויי סוכת מצוה שלא התנה עליהן בין השמשות וכגון אתרוג של מצוה לאכילה והדס של מצוה להריח וכגון עצי סוכה להנאה ומוקצה זה יצא לנו ממה שנאמר בתורה חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים ליי' מה חג ליי' אף סוכה ליי' מלמד שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה והוא שעצי סוכה אסורין כל שבעה ואפילו נפלה עציה אסורין מתורת מוקצה ואפילו היה חולו של מועד שאין בו מוקצה מחמת סתירת אהל מ"מ יש בה מוקצה מצד המצוה והוא הנקרא מוקצה למצותו ואם נפלה ביו"ט אסורין עציה מתורת מוקצה למצותו ומוקצה לאיסורו ר"ל מחמת סתירת אהל ומכאן נאסרו כל המוקצין הן מחמת חסרון כיס הן מחמת איסור ומחמת מיאוס ואחרים מלבד אלו שכל שאדם מסיח דעתו ממנו שלא לאכלו באותו זמן מחמת איזו סבה שיתיאש ממנו נקרא מוקצה שהמוקצה הוא שם כללי לכל אוכל שאין דעתו של אדם עליו עכשו והוא נחלק לענינים רבים ודיניהם ארוכים מאד:

וצריך שתדע שכל החכמים מודים באסור מוקצה דרך כלל אלא מתוך שנכללים תחת סוגו מינים רבים עד שקצת מפרשים מנאום ומצאום קרוב לחמשים אין כל החכמים מודים בכל אותם המינים והיותר מיקל שבכולם הוא ר' שמעון והוא שאנו אומרים בכל התלמוד ר' שמעון לית ליה מוקצה ורוצים בו שאין לו איסור מוקצה ברוב המינים ששאר החכמים אמרוהו בהם ומ"מ מודה בגרוגרות וצמוקים וכן מודה בכוס וקערה ועששית שלא יזיזם ממקומם וכן בסוכה שאיננה רעועה מערב יו"ט שאע"פ שנפלה אין נוטלים עצים ממנה ביו"ט ובבכור בעל מום שלא הוכר מומו לחכם מערב יו"ט ובמוקצה מחמת איסור שאין אדם יושב ומצפה אימתי יסתלק איסורו כגון בהמה שנשחטה בשבת ולא היה לו חולה בין השמשות ובמוקצה מחמת חסרון כיס וכן בכל דיני המוקצה אלו מודים בזה ואלו מודים בזה אלא שדינים אלו ארוכים מאד לא ישלם ביאורם בזאת המסכתא לבד רק בהצטרף עמה מסכת שבת:

ומ"מ מוקצה שאנו עסוקין בו עכשו הוא מוקצה מצד שאדם מסיח דעתו ממנו לא מחמת איסור ולא מחמת מיאוס ולא מחמת סבות אחרות אלא שהוא דבר שמן הסתם אין דעתו של אדם עליו לאכילה ונאסר מ"מ אא"כ הכינו מערב יו"ט וגלה דעתו שלבו עליו והוא הנקרא מוקצה מחמת הכנה כגון תמרים העומדים לסחורה ושורים העומדים לחרישה ותרנגולת העומדת לגדל ביצים אע"פ שהביצים עומדים לאכילה ועז לחלבה ומוקצה זה אסור לדעת ר' יהודה בין ביו"ט בין בשבת ולדעת ר' שמעון מותר בין ביו"ט בין בשבת ולענין פסק הלכה כר' יהודה ביו"ט וכר' שמעון בשבת שכל דבר הראוי לאכילה ואין בו מוקצה אלא מחמת הכנה מוכן הוא לענין שבת אבל גרוגרות וצמוקין שאינן ראויין לאכילה עד שייבשו אף ר' שמעון מודה בהם ובנדון שלפנינו מיהא והוא יו"ט מוקצה זה שמחמת הכנה הוא אסור ומ"מ בכל אלו וכיוצא בהם אם הכינם בחול מבערב וגלה דעתו שהוא רוצה למחר באכילת התרנגולת או התמרים הכנתו מועלת בהם ועל הכנה זו נאמר דרך אסמכתא והיה ביום הששי והכינו ולא נאמר על הכנת מעשה שבהכנת מעשה נאמר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו אלא ודאי על הכנת דבור נאמר כמו שביארנו:

ועקר איסור מוקצה זה אע"פ שאינו מן התורה כמו שביארנו בשלישי של פסח ראשון ואין מוקצה מן התורה אלא למצותו ולאיסורו כמו שפירשנו למעלה מ"מ מוקצה זה שמחמת הכנה יצא לנו דרך אסמכתא ממקרא זה שהצריכנו שתהא סעודת שבת מוכנת מיום חול שלפניה וכל סעודת יו"ט שיום ששי האמור במקרא מן הסתם חול הוא ואף יו"ט נקרא שבת ואע"פ שיו"ט מכין לעצמו הכנת מעשה ר"ל כל אוכל נפש הכנת הזמנה מיהא במה שהוא מוקצה אע"פ שהוא בעולם אין בו הכנה לא מיו"ט לשבת ולא משבת ליו"ט ר"ל שאם הזמין תרנגולת העומדת לגדל ביצים משבת ליו"ט או שורים העומדים לחרישה כגון שיאמר זה וזה אני אוכל למחר אינו מועיל כלום משבת ליו"ט ומיו"ט לשבת הואיל ולא הכין מבערב:

ויש במין זה צד אחר של מוקצה והוא דבר המוקצה מדעתו של אדם מחמת שאין אותו דבר בעולם אלא שהוכן ביו"ט בידי שמים כגון ביצה זו שאנו עסוקים בה שהרי לא היה דעתו על האם שנאמר שדעתו מתרחבת על כל שבת שהרי אמה מוקצית היא שאלו היתה אמו מותרת לאכילה לא היה שום פקפוק שאין אוסרין ביצתה מצד מוקצה שמאחר שדעתו על האם לאכלה בכל עת שירצה הרי הביצה מכלל איבריה ואם מפני שנפרד ממנה אין זה אלא כחתיכת אוכל שנפרדה קצתה מקצתה כמו שביארנו אבל זו אינה עומדת לאכילה אלא לביצתה ואין דעתו בפרט על הביצה שהרי אינה בעולם וכן בעז לחלבה ומוקצה זה אין הכנה מועלת בו לדעתנו ר"ל שאם יאמר מערב יו"ט אני מכין מעכשו ביצה שתלד תרנגולת זו למחר אינו מועיל שאין הכנה במה שאין בידו ולא סוף דבר בביצה שאע"פ שנפקע ממנה איסור מוקצה הרי לא הועיל כלום שהרי נשאר בה איסור הכנה מגזרת יו"ט אחר השבת אלא אף בעז לחלבה אין הכנת החלב מועלת ויש חולקין בזו לומר שהכנה מועלת אף בביצה ואין דבריהם נראין ומין זה שהזכרנו נקרא נולד ואין צריך לומר שכל שאוסר במוקצה כל שכן שאוסר בנולד אלא אף המתיר במוקצה מתיר בנולד:

ממה שכתבנו למדת שכל שהתרנגולת מוקצית אע"פ שביציה עומדים לאכילה אף הביצה בדין מוקצה וצריך שתדע שיש בזו דרך אחרת לגדולי הראשונים שבגירונאה והוא שהתרנגולת העומדת לגדל ביצים הואיל והביצים עומדים לאכילה אין בביצה זו איסור מוקצה כלל שאין מוקצה שבאמה מזיק להכנת ביצה ודעתו על ביצתה מאתמל ואע"פ שלא באה לעולם אלא שנאסרה מחמת הכנה משבת ליו"ט כמו שביארנו ולא נאמר על תרנגולת העומדת לגדל ביצים שיהיו ביציה מוקצין אלא כשהביצים עומדים לגדל אפרוחים וכבר הביאו לסברא זו ראיה ממה שאמרו במסכת שבת י"ט ב' עז לחלבה ורחל לגזתה ותרנגולת לביצתה פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון ומפרשים אותה ביו"ט ולענין אמה ר"ל עז ורחל ותרנגולת שהן מוקצות וכדקאמ' שעומדות הן העז לחלבה והרחל לגיזתה התרנגולת לגדל ביצים ואעפ"כ לא נחלקו אלא באמה הא חלב וביצה מיהא מותרין אף לר' יהודה ואע"פ שהביצה מיהא נאסרה מחמת הכנה ומה לי משום הכנה ומה לי משום מוקצה מ"מ יצא לנו מדעת זה שעז לחלבה שאין בה טעם הכנה החלב מותר שאין בו מוקצה ואע"פ שהחליבה מלאכה חולבה לתוך התבשיל והוא שאמרו לדעתם בענין שבת קמ"ד ב' חולב אדם עז לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה ר"ל שאין בה תבשיל ודבר זה בשבת נאמר שהעז מוקצית מ"מ אפילו היתה עומדת לאכילה מחמת איסור שחיטה ואעפ"כ חלבה מותרת ואע"פ שלתוך הקערה אסור ומשום מפרק מותרת היא מיהא לתוך הקדרה שאין בה איסור מלאכה שכל משקה הבא לאוכל כאוכל דמי והרי הוא כמפרר אוכל בתוך אוכל אלמא שאין דין מוקצה בחלב והוא הדין לביצת תרנגולת אע"פ שהתרנגולת מוקצית:

ומ"מ אנו מפרשים בזו של עז לחלבה ותרנגולת לביצתה שבהן ובאמן נחלקו ור' יהודה אסר אף בחלב וביצה מתורת מוקצה והלכה כמותו ביו"ט וכן זו של חולב אדם עז אנו מפרשים אותה ביו"ט ובשאמה עומדת לאכילה ואע"פ שלמדוה בפרק חבית שם ממה שאמרו שם סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה בשבת אבל לא לתוך הקערה אלמא דאף בשבת שרי אינו דומה חליבת עז חיה שאסור לשחטה לסחיטת ענבים שאפשר לאכלן כמות שהן ולא למדוה משם אלא לענין קדרה וקערה זו כדינה בשבת וזו כדינה ביו"ט ואם תמצא לומר בשבת הואיל ובענין שבת נאמרה אתה מפרשה כגון שהיה לו חולה מבעוד יום שאין אמה מוקצית אף בשבת הא אם היתה אמה מוקצית חלבה אסור מתורת מוקצה שכל שהאם מוקצית חלבה וביצתה מוקצים כענין אפר כירה שהוסק ביו"ט שאסור לדברי הכל אע"פ שהיה דעתו עליה מאתמל שאין הכנה במה שאינו ואע"פ שבמסכת שבת פרק כתבי קכ"א ב' לענין נהרות המושכין אמרו שכל שזה דרכו דעתו של אדם עליו אם אמרו במה שהוא בא בודאי לא אמרו בביצה שאפשר שתבא ואפשר שלא תבא ואפילו רגילה להטיל ביצים בכל יום הרי אפשר לשנות את וסתה וכן קשה לנו לדבריהם שאם כן ביעי דספנא מארעא לא נאסרו הואיל ואין ראויים לאפרוחים והאיך נשמט בעל התלמוד שלא להזכיר דבר זה ועוד הרי אמרו בשני ימים טובים של גלויות שמותרת בשני ואם עומדים לגדל אפרוחים אף בשני אסורים שהרי המוקצה רבוץ על כתפם וא"ת בשהכינם ובתנאי שאפשר לעשות כן על דעת קצת בשני ימים טובים של גליות הואיל ושתי קדושות הם הרי אף בראשון מותרת בהכנה כזו ועוד שהרי לרב נחמן שהעמידה בעומדת לגדל ביצים יש להקשות עליו אדמיפלגי בנולדה ביו"ט ליפלגו בנולדה מערב יו"ט שהרי אף הביצים מוקצים מאליהם ואי משום דהנהו שארו מיהא בהכנה הרי מ"מ לדעתם מכיון שביצים העומדים לאכילה אע"פ שהאם מוקצית שארו בלא הכנה הרי יש לנו לדון שאם יאמר גם הוא מערב יו"ט ביצים שיולדו איני מעמידם לאפרוחים אלא לאכילה הרי חזרו ביצים העומדים לאכילה ועוד שהרי אמרו למטה ביצה תאכל אגב אמה כגון שלקחה סתם נשחטה הובררה דלאכילה עומדת לא נשחטה הובררה דלגדל ביצים עומדת ואם כדבריהם כי לא נשחטה מאי הוי שמא ביציה לאכילה עומדים ותאכל אף בלא אמה אלא שאין ספק שכל שהאם עומדת לגדל ביצים אע"פ שהביצה עומדת לאכילה מוקצית היא כמו שכתבנו ומה שאמרו בגמ' אי הכי שבת דעלמא תשתרי ר"ל ביצה שנולדה בו ובשבת מיהא הרי האם מוקצית מחמת איסור שחיטה כבר פירשנוה במשנתנו כשהיה לו חולה מבעוד יום שדעתו על האם ואינה מוקצית ושאל שתהא הביצה מותרת אגב אמה ולגמעה חיה:

יש מי שמפרש חולב אדם עז לתוך הקדרה אף בשבת ובלא חולה ומ"מ דוקא בעז העומדת לאכילה אלמלא אסור שבת ואעפ"כ אין למדין ממנה לאחרים שהטעם בזו מפני שאין איסור שחיטה עושה אותה מוקצה הואיל ואם יזדמן לו חולה תהא שחיטתה מותרת:

ובלשון גדולי הדור מצאתי בענין זה שכל מוקצה שקפץ עליו איסור שבת ועל כרחו של מכין בא איסור שבת ואסרו אינו אוסר אלא למלאכתו ר"ל לאיסור מלאכתו אבל מ"מ לא יצא מכלל הכנה אלא דעתו עליו לכשתבא עליו סבה להיתר שבה וכמו שאמרו בביצה שנולדה בשבת שבת דעלמא תשתרי אלא שגזרוהו אטו שבת שאחר יו"ט וכן בכל שמצוי לבא ממנה ביומו ומ"מ מה שהביאוה ממה שאמרו כאן שבת דעלמא תשתרי כבר פרשנוה בשהיה לו חולה:

חליבה זו הואיל ונתגלגלה בידינו צריך שתדע שאף היניקה בפיו אסורה בין בשבת בין ביו"ט ובמקום שיש שם צער חולי אפילו אין בו סכנה מותר אפילו בשבת והוא שאמרו בכתובות גונח יונק חלב בשבת מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צער לא גזרו וענין גונח הוא צער חולי שאין בו סכנה אבל שלא במקום צער חולי אף ביו"ט אסור מעתה מה שאמרו ביבמות פרק חרש קי"ד א' שבמקום צער בשבת אסור וביו"ט מותר אין הלכה כן וי"מ זה שביבמות צער שלא במקום חולי אלא צער תאבון גדול מלשון מה שאמרו שבועות כ"ו ב' נשבע על הדבר ונצטער עליה ואכלה ועל זה אמרו שבשבת אסור וביו"ט מותר וכן כתבוה חכמי הצרפתים כדי לפסוק את שתיהן ולא יראה כן שצער תאבון אין לנו להתיר שום סרך איסור עליו הואיל ואין שם חשש חולי:

לענין ביאור סוגיא זה שאמרו בלשון קושיא דילמא בית שמאי לית ליה מוקצה ור"ל מוקצה מחמת הכנה דרך דחיה נאמרה שהרי כמה משניות נאמרו בפרק זה שנראה בהם דעת בית שמאי לאסור במוקצה או שמא יש לומר בכלם שטעם אחר הוא שזו שאמרו ביונים לא יטול אא"כ נענע מבעוד יום שמא מטעם דילמא משתכחי כלהו כחושים וממנע משמחת יו"ט ומתוך כך גזרו עליו לנענע מבעוד יום שאם ימצא את כלם כחושים ישתדל בהכנה אחרת והרי הוזכר טעם זה בגמרא ואף לדעת אחר שהוזכר בה מדין מוקצה והוא דאי שרינן ליה בזה וזה אני נוטל דילמא משכח להו כחושים ונמצאת הכנתו בטעות הואיל ולא עלה בדעתו כן ונמצא שהם מוקצים וא"ת חומר הוא שהחמירו בבעלי חיים הרי המתיר במוקצה מחמת הכנה מתיר בתורי דרדיא מ"מ יש לדון שאני יונים הואיל ומדדים הם הוו להו כבהמות מדבריות שאף ר' שמעון מודה בהם לדעת קצת מפרשים או שמא הרי העמדנוה בבריכה ראשונה והוא עצמו מקצה אותם משום חירוב שובכו ודומיא דגרוגרות וצמוקין שאף ר' שמעון מודה בהם וכן מה שאמרו אין נוטלים את העלי לקצב עליו בשר שמא הם סוברים דדבר שמלאכתו לאיסור אף לצורך גופו אסור לטלטלו מפני שנראה כרוצה לעשות בו מלאכה ולא משום מוקצה נגעו בה:

מוקצה זה שהוא מחמת הכנה כבר ביארנו שאינו אסור אלא ביו"ט אבל בשבת מותר וגרוגרות וצמוקין מתוך שמסריחות בנתים אסורות אף בשבת מעתה שורים העומדים לחרישה ותרנגולת העומדת לביצתה ועז לחלבה ובהמות מדבריות מוכנות בשבת למי שהותרה לו שחיטתן כגון שיש לו חולה מבעוד יום וכן תמרים העומדים לסחורה מותרין בשבת ואסורין ביו"ט וכן מחתכין הדלועין התלושין לפני הבהמה בשבת אפילו נתלשו בשבת ע"י גוי או על ידי איזו סבה וכן מחתכין את הנבלה אפילו נתנבלה היום לפני הכלבים אע"פ שלא הוכנו מאתמל לכך שאין מוקצה מחמת הכנה בשבת וביו"ט אסור ושמא תאמר הרי יש כאן מוקצה מחמת איסור שחיטת הבהמה הרי אף כשהיא חיה ראויה לכלבים אילו נתנוה להם וכן בדלועין אין בהן מוקצה של מחובר מחמת איסור תלישה שהרי יכול להעמיד בהמתו על המחובר ויש מי שמעמידה כשהיתה הבהמה מסוכנת מאתמל שלא הסיח דעתו ממנה לגמרי הא לאו הכי אסור וכמו שאמרו מודה ר' שמעון בבעלי חיים שמתו שאסורין ואין נראה כן שבזו אף ביו"ט נראה שמותר אלא שיש בזו חולקין כמו שיתבאר בפרק צידה ויש שפירש בבהמה שנתנבלה היום אבל בדלועין פרשוה שנתלשו מבערב ועכשו יש בהם מוקצה מחמת איסור חתוך ודבריהם דחויים מדקאמר ר' יהודה אנבלה כל שנתנבלה בשבת אינה מן המוכן אלמא דתנא קמא אף בנתנבלה בשבת אירי והוא הדין בחתוך דלועין שנתלשו בשבת אלא שהם מפרשים דמדקאמר ר' יהודה הכי בנבלה ולא אמרה כן בדלועין אלמא דבדלועין אף תנא קמא מעמידה דוקא בנתלשו מבערב וכן דלועין כשנתלשו מאתמל אלא שסתמן אינן עומדות למאכל בהמה אלא שבפרק שלישי בסוגיית משנה חמשית שבו פסקנו כדעת האומר חלוק היה ר' שמעון אף בבעלי חיים שמתו:

וכן מגביהין מעל השולחן בשבת עצמות וקליפין אע"פ שאינן ראויין לאכילה ושהסיח דעתו מהם והמוקצה אסור בטלטול הואיל ומ"מ ראויות הן למאכל בהמה אע"פ שלא הוכנו לבהמה ומוכן לאדם אינו מוכן לבהמה שאין מוקצה מחמת הכנה בשבת אף לבהמה ומ"מ ראויות הן למאכל בהמה אע"פ שלא הוכנו לבהמה ומוכן ואם אינן ראויין אף לבהמה כגון עצמות הקשים וקלפי אגוזים יבשים אסורים בטלטול וביו"ט מ"מ אף הראויין לבהמה אסור וחכמי הצרפתים שפרשוה אף כשאין ראויין לבהמה אין דבריהם נראין שהרי הם כעצים ואבנים שאסורות לטלטל בשבת אף לר' שמעון וכמו שנמצא בפרק נוטל קמ"ג א' בשמועת מעבירין מעל השולחן פירורין ושער פולין ועדשים וכו' מפני שהן מאכל בהמה והעמדנוה לדעת ר' שמעון אלמא אף לר' שמעון דוקא מפני שהן מאכל בהמה וכן אי אתה צריך לפרשה בעצמות ביש עליהם בשר ובקליפין שיש בהם מן הפרי כמו שפרשוה חכמי התוספות באלו אף ר' יהודה מודה בהיתרן ואף ביו"ט כמו שתמצא בפרק במה מדליקין כ"ט א' בשמועת גרעיני תמרי ארמייתא דשריין אגב אימייהו ר"ל על יד מה שנשאר בהן מן הפרי אלא עקר הדבר לפרשה בעצמות שאין עליהם בשר אלא שהם רכין וראויין לבהמה וכן קליפי פירות הלחים שאין יבשין כל כך ובאלו אמרו בשבת מותר וביו"ט אסור אלא מסלק את הטבלא כלה ומנערה שהטבלא מותרת בטלטול הואיל ויש עליה תורת כלי ושמא תאמר ומכיון שטלטולו אסור היאך מסלקים את הטבלא כלה ממקומה והלא היא נעשית בסיס לדבר האסור ולא היה לנו להתיר אלא ניעור ר"ל שינער את הטבלא כדין מעות שעל גבי הכר שלא הותר סלוק הכר אלא שינערהו והמעות נופלין מאליהן אא"כ הוא צריך למקומן תדע שמתוך כך פרשוה חכמי התוספות בצריך למקום הטבלא ואף הם חוזרין ודנין על עצמן שהרי לא אמרו אלא בשוכח הא במניח אסור לנער ואף לצרך גוף ומקום וזו במניח הוא ותירצו הם שבזו הואיל ואינו מניח אלא לשעה אין זה בסיס ולא נאסר שם במניח אלא שהניח לדעת כל השבת ואין קושיא מנר לר' יהודה שאמרו עליה בפרק כירה מ"ד א' שהיא נעשית בסיס לדבר האסור אע"פ שהנר אינו מספיק לכל השבת ואעפ"כ אם כבה אסור לטלטלה שהנר אין בידו לכבותו ולי נראה שאף זו כשוכח הוא שלא הניח העצמות והקליפין אלא שאכל הבשר והפרי ונשארו מאליהם ולא שכיון הוא בהם להניחם וא"כ כל שלצורך מקומו מותר בסלוק ולצורך גופו מנער או שמא לא נאמר דין בסיס אלא במניח על דעת בסיס כההיא דאבן שעל פי חבית ומעות שעל גבי הכר ובאלו כל שהוא מניח נעשה בסיס לדבר האסור אבל בזו לא הונחו על דעת בסיס וגדולי הדור ראיתי שמתירים בסלוק אף בלא צורך מקום מפני שאין לדברים אלו חשיבות שיאמר עליהן שיהא מקומן בסיס להם ונראין דבריהם הא לזרקן ולהגביהן בשבת מותר וביו"ט אסור כמו שביארנו: