מאירי על ביצה ה

אין סוחטין את הפירות ביו"ט או בשבת להוציא מהן משקין שהסחיטה אב מלאכה היא ואם יצאו מעצמן אותו היום אסורין גזרה שמא יסחוט ואפילו היו הפירות עומדין לאכילה שאינו רוצה ביציאת משקה שלהן אסורין ולא נאמרו הדברים אלא בזיתים וענבים אבל שאר פירות יש להם דינין אחרים והוא שהתותים והרמונים אסור לסחטן ואם יצאו מעצמן והיו עומדין לאוכלין מותר ואם היו עומדין למשקין אסור שמא יתן דעתו לסחוט ושאר פירות מותר לסחטן לכתחלה שלא לכונת הוצאת משקה שאינו אלא כמפרר אוכל מתוך אוכל ואינו משקה כלל ואף לתוך הקערה שאין בה אוכל מותר וכן התבארו דינין אלו במסכת שבת ומ"מ לכונת הוצאת משקה אסור וכמו שאמרו שם תרדין שסחטן ונתנן למקוה פוסלין את המקוה אע"פ שאינן בני סחיטה הואיל וחשב עליהם להוצאת משקה הרי הוא כמשקה זהו דעת חכמי הצרפתים ויש מתירין בשאר פירות אף בכונת הוצאת משקה ותרדים דינן כתותים ורמונים שקצת בני אדם נוהגין לסחטן אבל פרישין ועוזרדין ושאר פירות אפילו כוון להוצאת משקה שלא לערבו באוכל בטלה דעתו אצל כל אדם ומ"מ השום והבסר דינם כתותים ורמונים וזהו שאמרו השום והבסר והמלילות שרסקן מבעוד יום ר' ישמעאל אומר יגמור וכן הלכה ומ"מ אינו סוחט לכתחלה ומ"מ אין כל אלו שוים לדרך אחת שהבוסר אסור לסחטו [ואסור לשחקו בקערה והשום אסור לסחטו] ומותר לדוכו שכל שהוא דכו אינו אלא כעין אוכל והוא שאמרו השום והשחלים והחרדל נדוכין כדרכן ומ"מ כל שנאסרה סחיטתו לתוך הקדרה מיהא מותר שכל משקה הבא לאוכל כאוכל דמי כמו שביארנו בסחיטת אשכל של ענבים לתוך הקדרה וכן בדג לצירו וגדולי הפוסקים מחלקין בסחיטה זו בין יו"ט לשבת ר"ל לאסרה בשבת ולומר שלא נאמרה אלא ביו"ט ואין הדברים מחוורים אלא כל משקה הבא לאוכל אף בשבת מותר לכתחלה וכל שרסקן מערב שבת ויצאו מעצמן מותרין אף בשבת כמו שיתבאר בפרק חבית ויש פוסקין בדג לצירו אף לתוך הקערה שמותר וכן יש שכתבו בזה שאמרו בשום שרסקו שיגמור לא יגמור בידים אלא לברור המשקה ממנו ובמסכת שבת יתבארו הדברים בענינים אלו בע"ה ויש מתירין לכתחלה ביו"ט סחיטת בסר של ענבים מפני שמפיג טעמו ויש אוסרין אלא לתוך האוכל:

ולענין ביאור זה שהיו באים באיסור ביצה מגזרת משקין שזבו יש בה לתמוה והרי שאר פירות מיהא מותר לכתחלה לסחטן ולא גזרו משום משקין דזיתים וענבים והיאך גזרו בביצה מדמיון סחיטת פירות אלא שמפרשין בה שיש בין אלו לביצה דמיון יותר מזיתים וענבים לשאר פירות שהביצה שהמשקה שלה מכונס במקום אחד כמשקה של זיתים וענבים ושלידתה מצויה כמו שיציאת משקין אלו מזיתים וענבים מצויין ומה שאמרו סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה ואין גוזרין בהם משום סחיטה בזו כל שלתוך הקדרה אוכל גמור הוא ואין שם סחיטה עליו אלא כמו שלועס בשניו ובולע את המשקה ומשליך את הקלפה:

מי שהיו לו שתי כלכלות של פירות והן של טבל והגיע יו"ט ולא נתרמו והדבר ידוע שאין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט אם היו שני ימים טובים של גליות מתנה על אחד מהן ביום ראשון ואומר אם היום חול ולמחר קדש תהא זו תרומה על זו ואם היום קדש אין בדברי כלום וקורא עליה שם ומניחה ולמחר חוזר ואומר אם היום קדש ואתמול חול הרי נתקנו ואם היום חול ואתמול קדש הרי זו תרומה על זו וקורא לה שם ואוכלה בשני ובשני ימים טובים של ראש השנה אין עושה כן מפני שקדושה אחת היא וכן הדין והענין בתרנגולת העומדת לגדל ביצים שיכול להכינה ביום ראשון של גלויות לשבת על תנאי שאם היום חול תהא מוכנת ואם היום קדש אין בדבריו כלום ולמחר יחזור אם היום קדש ואתמול חול כבר הוכנה ואם היום חול תהא עכשו מוכנת לשבת וכן בתמרי דעיסקא ובכל כיוצא באלו וכן מיו"ט לחברו בשני ימים טובים של גליות ובראש השנה אסור וכן לענין עירוב בשני ימים טובים של גלויות שהם שתי קדושות מערב בערב יו"ט שני עירובין לשני הימים הן במוחלט ר"ל אחד למערב ואחד למזרח הן על תנאי ר"ל אם ראשון למזרח שני למערב וכו' ואם עירב ליום אחד לבד הרי הוא בשני כבני עירו אבל שני ימים של ראש השנה קדושה אחת הן ועירובו בראשון הוא הוא עירובו בשני ועל כרחו הוא נכלל באותו עירוב לשני ולא סוף דבר שאינו מערב עליהם לשתי רוחות ר"ל למזרח ליום אחד ולמערב ליום אחד שאין זה [אלא] כמערב לרוח אחד לחצי היום ולרוח שני לחצי היום אלא אף בשני אינו מערב כלל ולא נדון כשאר בני העיר אלא עירובו שבראשון כוללו אף בשני וביו"ט הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה מערב בערב שבת או ערב יו"ט לשני הימים שאף אלו שתי קדושות הן אבל מיו"ט לשבת לא שאין יו"ט מכין לשבת וכבר התבאר דין זה בשלישי של ערובין במשנה הששית:

כל שהוא מתנה בכלכלות שהזכרנו מיו"ט לחברו צריך להתנות בראשון ובשני שאע"פ שהתנה בראשון ואמר אם היום חול תהא זו תרומה על זו צריך לומר למחר אם היום חול הרי זו תרומה על זו ואוכלה בשני שמא היום הראשון קדש ואין עשורו שמאתמול עישור הואיל ובתנאי שהוא חול עשר אבל תנאי שבעירובי תבשילין ושבעירובי תחומין אינו צריך כפל תנאי בשני שהרי אם הראשון קדש אינו צריך כלום ומ"מ אף לענין כלכלות אם היה הענין לענין אכילת עראי אינו צריך כפל תנאי כגון שלא הוקבע עדין למעשר ומתנה בראשון שאם יהיה היום חול תהא זו תרומה ולמחר שהוא קדש וקובעו יהא מותר אף באכילת קבע והרי אם למחר חול יכול הוא לאכול אכילת עראי שאע"פ שהיו"ט קובע כשבת מכל מקום למוצאי השבת או היו"ט חוזר להתרו כל זמן שלא חישב עליהן מערב שבת לשבת ואע"פ שהתרומה קובעת הרי בתנאי הותרמה ושמא ביום הקדש נתרמה ולפי מה שהתנה אינה תרומה: