מאירי על בבא מציעא פד

כבר ביארנו שכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הגדולים הוא מפקיד ואם מסרם השומר לאשתו ובניו ושמרום שמירה הראויה ונאנסו אין הלה יכול לומר איהו לא מהימן לי שמן הסתם הרי האמינם כמהו שכל המפקיד דעתו שאף זה מוסרם לאשתו ולבניו ובנותיו הגדולים אבל לקטנים לא כמו שבארנו וכתבו גדולי המחברים שכן הדין לעבדים אפילו עבריים וכן לאחד מן הקרובים שאין סמוכין על שלחנו ואין צריך לומר באדם אחר מעתה מסרן לבני ביתו ושמרום כראוי ונאנסו בני הבית נשבעים ונפטרו הוא והם ואם לא שמרום כראוי הבנים חייבים אם יש להם כדי לשלם והוא פטור שמרום בדרך שהיא שמירה ראויה לקצת בני אדם ר"ל שקצת בני אדם שומרים כן את שלהם וקצת בני אדם מעלין בשמירה יותר מכן ואלו שמרה הוא עצמו כך היינו מחייבין אותו שהשומר יש לו לשמור כדרך המעלים בשמירה אבל כשמסרן לבני ביתו אם הודיעם שפקדון הוא הם חייבים והוא פטור ואם לא הודיעם הם פטורין שהרי שמרום שמירה שמקצת העולם שומרין כן ואין כאן פשיעה אחר שלא ידעו שפקדון הוא ואף הוא פטור שלא היה לו לומר של פקדון הם אדרבה שלו ראוי להיות חביב עליהם יותר ומשום שומר שמסר לשומר אין כאן שהמפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד הילכך נשבע הוא שמסר לבני ביתו והם נשבעים ששמרום כדרך השומרים את שלהם ונגנבו ויפטרו כלם:

מעשה באחד שהפקיד מעות אצל חברו ונפקד זה מסרם לאמו והניחתם בארגז קטן ונגנבו ונסתפקו בדבר עד שגמרו את הדין שישבע השומר שאותן מעות בעצמן מסר לאמו ותשבע האם שנגנבו ושהניחתם בארגז זה שאע"פ שהוא קטן הרי מקצת בני אדם שומרים כן ואף אנו שומרים כן את שלנו ויראה לי שמשביעים אותה גם כן שלא ידעה שהם של פקדון ונפטרו שניהם:

וכן התבאר בסמוך שהנפקד שהיה לו פקדון בחבית אחת ויש לו חבית אחרת כמוה והוצרך להשתמש במה שבחבית ואמר לבני ביתו טול מזו ולא כפל תנאו לומר אל תטול מזו הואיל ולשון זה קצת בני אדם דנין אותו כקפידא ושלא ליטול מן האחר וקצתם דנין אותו כמראה מקום נפטרו שניהם ואינו משלם אלא בכדי מה שנהנה מעשה היה באחד שהפקיד כשות אצל חברו והיה לו לנפקד כשות אחרת וכשרצה לעשות שכר שלו שהיו משימין בתוכו כשות אמר לשלוחו הטל מכשות זה לתוך השכר ובא השליח והטיל בו מן האחרת של פקדון ובא מעשה זה לפני חכמים ופטרו את השליח הואיל ולשון זה יש לדונו כמראה מקום לבד ופטרו את הנפקד הואיל ויש לדונו בקפידא ושלא נודע לו שיטול מן הפקדון עד שימחה בידו אלא שחייבוהו במה שנהנה מ"מ וזהו שאמרו ומשלם ליה דמי קישי ויש גורסין כיסי כלומר פחותים ופירושו שמשלם כפי מה שנהנה מאותם הפחותים ונמצא שאם נעשה השכר חומץ פטור מכל וכך שהרי לא נהנה ולא חייבוהו ליתן לו מ"מ אותו כשות שצוה הוא להטיל לשם שאף הוא טוען שאלמלא הוטל שם את שלו היה השכר חשוב יותר ומתוך כך נשבע השומר ונפטר וכן כל כיוצא בזה:

במסכת בבא בתרא יתבאר שהמפקיד לחברו בשטר ואמר החזרתי נאמן הואיל ובידו לומר נאנסו ואע"פ שהשטר ביד המפקיד ומ"מ אם אמר שלקחו ממנו הואיל ויש לזה שטר או עדים שהוא מסרו לו בתורת שמירה אינו יכול לומר לקוח הוא בידי והוא הדין אם אמר החזרתי ובאו עדים שהוא בידו שאינו נאמן בהחזרתי ומ"מ אם הם דברים שאין בהם סימן מובהק והלה טוען החזרתי ואלו שבכאן שלי הם אע"פ שנתן הלה סימן נאמן מעשה באחד שהפקיד שומשמין אצל חברו בעדים וכשתבעו אמר החזרתי ואמר לו והלא בביתך הם ובחבית זו וכך וכך היא מדתם ואמר לו את שלך היו בכאן והחזרתי ואלו שלי הם ומתוך שעמדו את שלך בכאן אתה בקי במדתם ואמרו חכמים ישבע השומר בנקיטת חפץ שהחזיר ופטור:

אפטרופוס של יתומים ושכירים שלהם כגון רועי בהמות שלהם ועובדי קרקעות שלהם כלם שומרי שכר הם בנכסיהם ולא סוף דבר הרועים ועובדי האדמה שיש להם שכר בהדיא אלא אף האפטרופסים שומרי שכר הם ומ"מ אין אנו צריכים לשמירת שכר שלהם שאף אם אינם אלא שומרי חנם מ"מ בפשיעה מיהא חייבים ומה שאמרו בכאן מכדי בקרא שומר שכר דיתמי הוא לא שנהא צריכין לכך שדיינו בחיובו לשמירת חנם אלא שהדבר כך הוא שהבקרא מיהא שומר שכר הוא:

מאחר שכל אלו נעשים שומרים בנכסי היתומים חייבין הם בפשיעה מעתה לקח האפטרופוס ליתומים בהמה שיש בה מום שהיה ראוי לעיין בה ולא מצא אח"כ את המוכר שיחזיר את מקחו חייב לשלם ליתומים ואין זה בכלל אפטרופוס שהפסיד שאין מסלקין אותו שאפשר שהמפסיד בהוצאות מכוין לאיזה תועלת בהוצאתו כמו שיתבאר במקומו מסר האפטרופוס בהמה זו לרועה או לבקר תכף שלקחה ולא עיין במום זה עד שידעהו ויודיע לאפטרופוס שיחזר אחר המוכר להחזיר טעותו ומתה הבהמה מתוך מומה אחר ששהתה בידו בכדי שהיה יכול לעיין ולהודיע לאפטרופוס כדי לחזר אחר המוכר להחזיר טעותו ולא נמצא אח"כ המוכר הרי הבקר או הרועה חייב לשלם נמצא המוכר חייב להחזיר הדמים ונוטל בהמתו כמות שהיא אם חיה ואם מתה ואין לו תביעה על האפטרופוס או על הבקר על שלא הודיעוהו ויישחטנה או יחזירנה למי שלקחה הימנו קודם שתמות שהרי מן הסתם יודע היה ובטעות מכר:

היה מוכר זה סרסור לוקח מזה ומוכרה לשעתו לזה אף הוא מחזיר דמים שנטל ונשבע שלא ידע בטעות זו והבקר על שנתרשל שלא להודיע לאפטרופוס כדי להודיע למוכר משלם למוכר דמים שבין נבלה לשחוטה בזול ר"ל פחות שליש ויש מפרשים כל הדמים שבין דמי נבלה לשחוטה ואם הודיע הבקר לאפטרופוס ונתרשל האפטרופוס בכך משלם הוא למוכר:

לקח אחד בהמה זו לעצמו ולא הרגיש במום עד שמתה אם לא נמצא המוכר הפסיד ואם נמצא מחזיר דמים ונוטל את הנבלה ואם היה המוכר סרסור על הדרך שביארנו נשבע שלא ידע ונפטר הואיל ושהה בכדי שהיה יכול לידע את המום ולהודיעו קודם שתמות וישחטנה או יחזירנה:

יש מקשים והיאך אתה דן לאפטרופוס כשומר שכר והלא לענין שור נגח אמרו שמעמידין אפטרופוס לתם לגבות מגופו וכן אם הוחזקו נגחנים מעמידין להם אפטרופוס ומעידין לו בפניו וכשיחזור ויגח משלם מעליית אפטרופוס וחוזר ונפרע מן היתומים לכשיגדלו ואם כן הרי אינו נעשה כשומר תירצו גדולי המפרשים שמ"מ אין נעשים שומרים אלא לשמירת גוף הנכסים לא לשמירת נזקיהם אבל לכל שאר הדברים הרי הם כשומרים: