מאירי על בבא מציעא פג

המשנה השביעית והכונה לבאר בה ענין החלק החמישי ואמר על זה המפקיד מעות אצל חברו צררן והפשילן לאחוריו או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים ונעל בפניהם שלא כראוי חייב שלא שמר כדרך השומרים ואם שמר כדרך השומרים פטור אמר הר"ם כספים בעין אין להם שמירה מעולה אלא בקרקע או בכותל בתוך טפח הסמוך לתקרה או סמוך לקרקע וכל מה שזולת זה הוא פושע ולא כדרך השומרים וחייב לשלם עד שיפרש עליו וכמו כן אם הכספים שם בתוך במלבושו שעושין בו כעין כיס או שקשר אותו בסדינו או על בטנו בכל אלה פשע אלא אם יתפשם בידו שנא' וצרת הכסף בידך אלא אם יפרש אל בעל הממון ואם הפקיד אצלו ערב שבת ולא יהיה לו פנאי לטמנם יטמון במוצאי שבת מיד ואם מכרו ביום השבת אינו חייב כלום ומן העקרים שלנו כל המפקיד על דעת אשתו ובניו של בעל הבית הוא מפקיד ולפיכך אם נתן אותו הפקדון לבניו הגדולים אינו חייב לשלם אלא ישבע שבועת התורה שנתן אותו הדבר להם וישבעו הם כמו כן שבועת התורה ששמרו כדרך השומרים ולא נאמר בכגון זה שיתן האדם לאשתו או לבניו שומר שמסר לשומר חייב ודע כי שומר שמסר לשומר אי זה שומר שיהיה כשיבאו עדים שהשומר השני לא פשע אלא ששמר כדרך השומרים אין השומר ראשון חייב לשלם ואין אחד מהם חייב שבועה לפי שהעדים מעידין באונס ואין מקום לשבועה אלא בשאין שם עדים:

אמר המאירי המפקיד מעות אצל חברו פי' בדרך והוא צריך להביאם לביתו וצררן והפשילן לאחוריו חייב אם ארעם אונס מפני שלא שמרן כראוי שאע"פ שצררן היה לו להניחם לפניו שימשמש בהם תמיד בידיו עד שיבא לביתו ויטמנם במקום הראוי להם ודרך צחות אמרו וצרת הכסף בידך אע"פ שהם צרורים יהא בידך וכן אם מסרן לבנו ולבתו הקטנים שאין אלו בני שמור הא אם מסרם לבנו ולבתו הגדולים ולא פשעו פטור ואינו יכול לומר את מהימנת לי בשבועה איהו לא מהימן לי שכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד כמו שיתבאר בגמרא וכן כל שלא נעל בפניהם כראוי שהרי פשע ששמרם בשמירה פחותה כזו וי"מ ולא נעל בפניהם בפני הקטנים ונמצא שאם נעל בפניהם כראוי שהיא שמירה ואם שמרן כראוי פטור ויתבאר בגמ' שהכספים אין להם שמירה אלא בקרקע ר"ל שיקברם תחת הקרקע בעמק טפח ואע"פ שאנו מפרשים שכשמסרן לקטנים ונעל בפניהם כראוי שמירה היא אף הדין נותן כן שהגנב מתירא שמא יצעקו ועוד שלא יפתחו נעילה הראויה ישמע לאחרים ויתפשו כך נראה לי אלא שבגמרא יש לנו בה שטה אחרת:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

הצדיקים ראוי להם לחוס על ממונם ובלבד בכדי שלא יפחיתו עצמם בכך מפני שאין הריוח מצוי להם כל כך כשאר בני אדם שכל אומנות נקיה להם ומתוך כך צריכים להזהר בכל דבר שיהא ממונם מתקיים דרך עצה אמרו לעולם ישליש אדם את נכסיו שליש בקרקע שליש בפרקמטיא שליש תחת ידו:

ההולך למוד את גרנו אומר יהי רצון שתשלח ברכה במעשה ידינו התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה מדד לא יברך ואם ברך הרי זו תפלת שוא שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין שנא' יצו יי' אתך את הברכה באסמיך וכבר כתבנוה במסכת תענית ובמסכת ברכות:

כבר בארנו במשנה שהמעות והדינרין אין להם שמירה אלא בקרקע וביארנו שצריך להעמיק להם טפח ולמלאת אותה חפירת הטפח בעפר מ"מ אם היו רגילים ביניהם גנבים הבקיאים להכות בקרקע בקורנס וכיוצא בו ולהכיר מקום שיש בו חלל וכן לטפח בכותל ומכירין באיכות הקול אם יש שם שום חלל אם לאו מניחן במקום הנמוך שבכותל לצד הקרקע או במקום הגבוה שבה לצד התקרה ובעמק טפח וכן כל כיוצא בזה לפי ענין הרגיל אצלם וכן הדין בחתיכות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות ובכלל כתבוה הגאונים כן בכל דבר שמשאו קל ואין הקרקע מאבדתו וכל שלא שמרם בדרך זה ואירעם אונס אפילו הניחם בתיבה ומפתח בידו חייב:

הפקידם אצלו ערב שבת בין השמשות ואירעם אונס בשבת פטור לא הטריחוהו חכמים עד מוצאי שבת ויראה לי בבין השמשות האמור כאן שפירושו סמוך לבין השמשות הואיל והדברים נראין שכשיעשה כן כבר הגיע בין השמשות ואם הגיע מוצאי שבת ונתאחר בכדי לקברן ולא קברן ואירעם אונס חייב ואם היה אותו מפקיד תלמיד חכם והנפקד חושב עליו שהוא מחזר להבדיל על הכוס פטור סבור הוא שמא יבא עכשו לבקש מעות לצורך הבדלה על הכוס ויש מפרשים שאם הנפקד תלמיד חכם אינו חייב עד שיבדיל על הכוס ואם שהה הרבה מצד שהיה מחזר על היין פטור:

יראה לי שדברים אלו לא נאמרו אלא באחד משני צדדין או באדם שהפקיד מחמת פחד המלכות שהיו מחפשין אחר ממונו ומחזרין לידע למי הפקיד וכל שחושדין שקבל פקדונו מחפשין את ביתו או במקומות שרגילין בכך בכספים שלהם ושאין להם תיבות ומפתחות כמקצת שוכני אהלים וכל תשמישן בחורים שבכותל ובגגות וכיוצא באלו הא כל שדרכם להצניע בתיבה ומפתח מה יעשה והרי הצניען במקום שהוא מצניע את שלו ושהוא מקום המשתמר לרוב העולם וכן יראה מלשון תלמוד המערב והוא שאמרו שם אימתי שומר חנם נשבע ויוצא בזמן ששמר כדרך השומרין נעל כראוי קשר כראוי נתן באפונדתו צררן בסדינו והפשילן לפניו ר"ל כשהופקדו לו בדרך נתנן בשדה תיבה ומגדל ונגנבו או אבדו פטורין מלשלם וחייב בשבועה ואם יש עדים פטור מן השבועה נעל שלא כראוי קשר שלא כראוי נתן באפורפורון צררן במקטורן והפשילן לאחוריו נתנן בראש גגו ונגנבו חייבין לשלם וכן כתבו גדולי הפוסקים שאם נתנן במקום שנהג ליתן את שלו והוא מקום הראוי לשמירה פטור נמצא מלשון תלמוד המערב כדברינו וכן יראה ממה שאמרו למטה כי אמינא לה דידי נינהו כל שכן דמיזדהרא בהו טפי אלמא שכל שהניחה במקום הראוי לשמירה לשלו והוא נוהג כן בשלו אין מחוייב בשל אחרים ליתר מזה שאלו דרך אדם בשלו אינה כדרכה בשל אחרים הרי פשע כשלא אמר לה שהם של פקדון וכן ממה שאמרו במשנה במסרה לבנו ולבתו הקטנים ונעל בפניהם כראוי שהוא שמירה ואע"פ שפירשנוה במשנה בדרך אחרת מ"מ פשוטן של דברים מוכיח כן וכן יראה לי ממעשה צריפא דאורבני שאלמלא שתחלתו בפשיעה מצד האור היתה נקראת שמירה ואלמלא כן מה הוצרכנו לפשיעת האור הרי אף לגנבה פשע הואיל ולא קבר הא מ"מ כל שהניחה במקום שאין משתמר לכל אדם אע"פ שדרכו להניח שם את שלו חייב שאם מיקל בשלו אין לו להקל בשל אחרים:

שאר הדברים לא נתפרשה שמירתן ומ"מ הכל לפי מה שהוא ופרשו גדולי המחברים שקורות ואבנים דרכן להניחם בבית שער חבילי פשתן הגדולים דרכן בחצר שמלה וטלית דרכן בבית בגדי משי וכלי כסף וזהב דרכן בתיבה ובמפתח וילמד הסתום מן המפורש:

כבר ידעת שהמלוה על המשכון נעשה שומר שכר עליה אירע מעשה בימי חכמי קדמונינו שבנרבונה במי שהלוה לחברו על הבגד ונקבוהו עכברים והסכימו שאם הבגד חשוב שדרך שמירתו אינו אלא בתיבה חייב ואם הוא מאותן שדרכן בבית פטור:

שומר ששמר שמירה הראויה לקצת דברים אלא שאינה ראויה לקצת דברים אחרים ואירע האונס מצד אותן הדברים שהיתה השמירה ראויה אצלם כגון שהיתה שמירה לענין גנבים ולא היתה שמירה לענין האור ונגנבו הואיל ומ"מ פשע בתחלת שמירתו אע"פ שלא מחמת אותה הפשיעה נאנסו חייב כלל גדול אמרו כל שתחלתו בפשיעה אע"פ שסופו באונס חייב וכבר ביארנו למעלה דוקא כשהפשיעה גרמה את האונס ר"ל שאלמלא שמרם לכל דבר לא היה האונס בא מעשה היה באחד שהפקיד מעות אצל חברו והניחם במחיצה של ערבה בתוך עובי המחיצה ונגנבו ואמרו חכמים הואיל ויש כאן פשיעה מצד שהיה להעלות על לב שהאור שולט בה אע"פ שלענין גנבה שמירה ראויה היא חייב שאלו שמרם שמירה הראויה להם מכל צד והיא הקבורה לא היה האונס בא כמו שביארנו למעלה:

כל שהפקיד אצל חברו איזה פקדון והניחו במקום הראוי לשמירה וכשזה בא ותובע פקדונו אינו זוכר מקום שהניחן בו ואומר לא ידעתי היכן הנחתים או באיזה מקום קברתים המתן עד שאבקש ואמצא מכיון שהחזיק עצמו כשוכח נעשה פושע ואם נאנסו אע"פ שנודע אח"כ שבמקום המשתמר נאנסו חייב לשלם שכל שהשליך פקדונו אחרי גוו כל כך עד ששכח אין לך פשיעה גדולה מזו שאין לך מקום המשתמר שלא יהא צריך לנתינת לב עליו תמיד שמא תאמר אחר שכך זה שאמרו ששומר חנם פטור בגנבה ואבדה היאך אבדה נמצאת לשומר חנם עד שנאמר שהוא פטור עליה אם אמר איני יודע היכן הנחתים הרי פשיעה היא וחייב אם אמר יודע אני היכן הנחתים אבל איני יודע מי נטלם הרי זה גנבה היא ולא אבדה ושמא אין שם גנבה נאמר אלא בשיצא קול גנבה או אמתלת גנבה וזה שאינו יודע מי נטלה נקרא אבדה ומ"מ יש מי שפירש שלא נאמר לא ידענא פשיעותא היא אלא כשאומר לא ידעתי אם הנחתים במקום המשתמר אם לאו הא אם אמר ידעתי שבמקום המשתמר הנחתים אבל איני זכור המקום אין זה פשיעה והרי היא אבדה: