מאירי על בבא מציעא פב

שומר חנם שטען שנגנבה בהמה מאצלו ונמצא שהוא גנבה כבר בארנו בבבא קמא שמשלם כפל ודוקא לאחר שנשבע שנגנבה כמו שנאמר ונקרב בעל הבית אל האלהים ואין קריבה זו אלא לשבועה לא לדין לבד ושומר שכר שטען שנגנבה אין כאן כפל שהרי מחייב עצמו בקרן ומ"מ בטענת ליסטים מזויין שפוטר בה עצמו הואיל וקצת אונס מעורב בו חייב שהרי מ"מ הוא נקרא גנב כמו שביארנו שם:

כבר ביארנו למעלה שיש מי שאומר שהשכירות והשאלה אין בה טענת שליחות יד ושמא אתה נמלך לסתור דבריהם ממה שאמרו כאן ומה שואל דלדעת בעלים קעביד שולח בה יד חייב וכו' ואין זה ראיה שבזו אף במלאכתו הוא אומר כן כלומר ומה שואל שאין שליחות יד שלו והיא עשיית המלאכה אלא מדעת בעלים שהרי בשבילה הוא שואלה אעפ"כ חייב באונסיה שומר חנם ושכר שלא מדעת בעלים שולחים יד לעשות בה מלאכה לא כל שכן שיתחייבו באונסיה ונמצא שאין כאן ראיה אלא שמ"מ יראה שכל ששלח זה יד למה שלא שאלה בשבילו נתחייב בכל:

השואל ששאל את הבעלים בשעת נטילת הפקדון או שכרם עם הדבר שנמסר לו פטור השומר מכלום אפילו פשע אח"כ ואבד הפקדון מחמת הפשיעה אבל אם נטל הפקדון תחלה ואח"כ שאל הבעלים או שכרן אפילו היו הבעלים שם בשעת האונס חייב וכן הדין בשאר השומרין שכלם בבעלים פטור כמו שיתבאר בפרקים הבאים ומ"מ דוקא במה שיזדמן מן הדברים המחייבים כגון גנבה ואבדה לשומר שכר ופשיעה לשומר חנם הא אם שלח בה יד אח"כ חייב ומה שאמרו כאן מה שואל בבעלים פטור אף שומרים בבעלים פטור קמ"ל דלא כך פירושו שמא היית אומר כשם שהשואל בבעלים פטור באונסין כך שמירה בבעלים יהא פטור אף משליחות יד קמ"ל דלא: