מאירי על בבא מציעא פא

דינין אלו שכתבנו במשנה הם בדין שומר שגנב מרשותו הא גנב שגנב מבית הבעלים והחזיר יש בו צדדין אחרים ויש בו חלוק בין גנבת בעלי חיים כגון טלה מן העדר לגנבת דבר שאין בו רוח חיים כגון סלע מן הכיס וכבר ביארנו את הכל בפרק הגוזל:

שליחות יד שחייבה בו תורה את השומר להעמיד אותו הפקדון ברשותו ולהתחייב באונסיו אפילו שומר חנם לא סוף דבר שנשתמש בה וחסרה אלא אפילו נשתמש בה ולא חסרה או אפילו לא נשתמש בה כלל אלא שהגביהו או טלטלו ממקום למקום על דעת לשלח בו יד להשתמש בו חייב וזהו שאמרו שליחות יד אינה צריכה חסרון:

כבר בארנו למעלה ברועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר ובא ארי ודרס שאומדין אותו ואם לא היה יכול להציל אפילו היה שם פטור מ"מ אם הניח מקלו ותרמילו עליה נעשה שואל שלא מדעת או שולח יד וחייב באונסיה ומ"מ יראה מדברי גדולי המפרשים דוקא בשעושה כן תמיד ושהבעלים מקפידין הא אם לפי שעה ואין קפידא לבעלים מן הסתם אין זה כלום וכן דוקא בשמשכה להשתמש שהמטלטלין אין נקנין לא לגנב ולא לגזלן ולא לשולח יד ולא לשואל שלא מדעת להתחייב בהם אלא במשיכה ומשמשך והניח מקלו ותרמילו עליה חייב באונסיה אע"פ שהסירם שאפילו לא נשתמש הואיל ומשך על דעת שישתמש נעשה שולח יד כמו שביארנו: