מאירי על בבא מציעא פ

המוכר צריך שימכור באמונה ובלא אונאה ואם הודיע דמי מקחו ודמי מה שרוצה להרויח בו אע"פ שמרויח יתר משתות אין כאן דין אונאה כמו שיתבאר ומ"מ בית דין חייבים להעמיד שערים בכל דבר שיש בו חיי נפש ומחשבין דמי המקח ודמי ההוצאה וניכוי הסחורה וכשמחשבין את הכל נותנין לו שתות ריוח לא פחות ולא יתר ואם יש טרח יתר בסחורה זו אף מחשבין לו דמי הטרח לפי ראות עיני הבית דין:

אסור לערב שמרים בין ביין בין בשמן ואפילו בשמרים של חבית עצמה כגון שיבלבל את החבית עד שיתערבו השמרים עם היין ואין באלו שיעור אלא כל שהוא אסור:

יש לפעמים שמן עכור בשולי החבית סמוך לשמרים והוא נקרא בלשון תלמוד פקטים ואינו בדין שמרים אלא מקבלו אפילו לוקח ואין צריך לומר מפקיד הן בזמן שיש לו לקבל השמרים כגון שמן סתם הן בזמן שאין לו לקבל השמרים כגון שמן מזקק ומ"מ דוקא בשלוקח בשעת הבדים ומקבלו גם כן באותה שעה שדרך למסור את המדה בריוח גדול ויש מפרשים ששער השמן בזול אבל בניסן או אחר שנצללו השמנים הואיל והמוכרים מצמצמים במדתם או שהשער ביוקר אין הלוקח מקבל פקטים אלא שמרים בלבד על הדרך שביארנו ויש מפרשים בפקטים אלו פסולת הגרעינים הצפין על פני המים וגדולי המחברים פרשו בו שמן עכור הקופא על פני השמן ומ"מ כל שמכר לו שמן מזוקק אין מקבל פקטים כלל:

במסכת בבא בתרא יתבאר שהמוכר את הצמד ר"ל העול המצמיד את השוורים ומזווגם לא מכר את הבקר והמוכר את הבקר לא מכר את הצמד ואפילו במקומות שמקצתם משאילין שם צמד לבקר ואין אומרים הדמים מודיעים בזו וכיוצא בה אלא כל שיש שם יתר מן השיעור הולכין בו אחר דיני אונאה ובטול מקח ויש אומרים בה דוקא בשהדעת טועה בו ואם אין הדעת טועה הרי זה מתנה כמו שיתבאר במקומו ויש מקצת דברים שמביאים בהם ראיה מן הדמים כמו שביארנו בבבא קמא פרק המניח:

אע"פ שביארנו במוכר שמן סתם שמקבל עליו לוקח שמרים כשיעור שהזכרנו יראה שביין אינו כן אלא נותן לו יין בלא שמרים אפילו מכר בתשרי ומסר בניסן שהשמרים אינן בכלל היין כלל ויש חולקין במכר בתשרי ומסר בניסן:

מה שאמרו כאן לא אמרו שמן עכור אלא למוכר פירשו בו הא לתרומה לא כלומר לא אמרו שלא לקבל ממנו שמן עכור אלא למוכר הואיל והתנה במזקק שהרי לוקח מקבל עליו במכר סתם לוג ומחצה למאה אלמא שאינו שוה כלום אבל לתרומה תורם מזה על זה ואין בכך כלום ואין הלכה כן אלא לענין תרומה תורמין מן הצלול על העכור אבל לא מן העכור על הצלול וכן ביין הא שמרים מיהא יראה שמין בשאינו מינו הוא ואין תרומה חלה עליו כלל:

המשנה הששית והכונה בה להתחיל בביאור החלק הרביעי ואמר על זה המפקיד חבית אצל חברו ולא ייחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה אם מתוך ידו נשברה לצרכו חייב לצרכה פטור אם משהניחה נשברה בין לצרכה ובין לצרכו פטור ייחדו לה הבעלים מקום טלטלה ונשברה בין מתוך ידו ובין משהניח לצרכו חייב לצרכה פטור אמר הר"ם תחלת משנה זו היא לר' ישמעאל שאמ' לא בעינן דעת בעלים וכבר נתבאר דעתו בסוף בבא קמא ולפיכך הוא אומ' משהניחה בין לצרכו בין לצרכה פטור וסיפא לר' עקיבא שאומר דעת בעלים בעינן וכבר קדם לך דעתו בזה לשם ולפיכך הוא אומר משהניחה לצרכו חייב לצרכה פטור לפי שאנו צריכים דעת בעלים ואעפ"י שהחזירה למקומה:

אמר המאירי המפקיד חבית אצל חברו וכו' פי' כבר ידעת שבפ' הגוזל נחלקו ר' ישמעאל ור' עקיבא בשומר שגנב מרשותו כגון שנמסר לו בפקדון כיס מלא סלעים וגנב משם סלע אחד או שנמסר לו עדר אחד בתורת שמירה וגנב משם טלה אחד ואח"כ נתחרט והחזיר את הסלע או את הטלה למקומו שלדעת ר' עקיבא חייב באחריותו הואיל ולא הודיע חזרתן לבעלים שמשעה שנטלן על דעת גנבה או גזלה כלתה שמירתו ולא עמד לשמירת אותו טלה או אותו סלע במקום בעלים ונמצא שגנב ולא החזיר שאין חזרה לשומר אלא בידיעת בעלים ואע"פ שבגנב הגונב מביתו של בעל הבית אינו כן אלא על הדרכים שביארנו שם בשומר החמירו מפני שכלתה שמירתו ולדעת ר' ישמעאל מכיון שהחזירו חזר לדין שמירתו ולא כלתה שמירתו מהם וכשהחזירם לשם הוא נעשה שומר כבתחלה ועומד במקום בעלים וחזרתו חזרה:

ואחר שהתברר לך מחלקת זו שביניהם צריך שתדע שכל ששלח יד בפקדון או שאל שלא מדעת נעשה גזלן על אותו דבר שהגזלה והגנבה ושליחות יד בפקדון ושאלה שלא מדעת כלם דין אחד להם וכל שומר שעבר באחד מאלו ונטל את הדבר הנמסר בידו והגביהו על דעת שיגזלהו או יגנבהו או ישתמש בו אע"פ שלא יחסרו כלום חייב באחריותו ששליחות יד אינה צריכה חסרון ולא עוד אלא אפילו לא נשתמש בה הואיל והגביהה על דעת שישלח בה יד נתחייב באחריותו לדעת ר' עקיבא אע"פ שהחזיר ור' ישמעאל חולק לומר שכל שנטלו על דעת לגזול או לגנוב או להשתמש בו בתורת שאלה והחזירה למקומו חזר לדינו שלא להתחייב באונסין ומשנה זו פירשוה בגמרא שעל דעת ר' ישמעאל היא שנויה:

ופירוש המשנה לפי מה שעלה בידינו מסוגיית הגמרא כך הוא המפקיד חבית של יין או של שמן אצל חבירו ולא ייחדו לה הבעלים מקום בבית השומר לומר לו זוית זו השאילני למקום חבית זו ונמצא שכל הבית נמסר לו למקום החבית וטלטלה השומר ומתוך טלטולו נשברה החבית אם מתוך ידו נשברה ר"ל קודם שהחזירה למקומה לצרכו חייב כגון שטלטלה כדי לעלות עליה ליטול איזה דבר ממקום גבוה שבבית וכיוצא בזה שהרי נעשה שואל שלא מדעת וכל שואל שלא מדעת נעשה גזלן להתחייב בכל אונסין אף מחמת מלאכה שהרי לא הושאלה לו לכלום וחזרה אין כאן שהרי לא החזירה למקומה עדין לצרכה פטור ר"ל אם טלטלה לעלוי שמירתה כגון שהיתה עומדת במקום מגולה והיה מתירא ממנה וטלטלה כדי להעמידה במקום המוצנע פטור שאין כאן שאלה שלא מדעת והרי זה שומר שפטור באונסין ואם משהניחה נשברה הן שהניחה למקום שהיתה שם מתחלה הן שהניחה למקום אחר אפילו לצרכו פטור שהרי החזירה וחזרה שלא מדעת בעלים חזרה היא לדעת ר' ישמעאל כמו שביארנו ואע"פ שלא החזירה למקומה ואף לר' ישמעאל דאינה חזרה עד שיחזירנה למקומה הרי כל הבית מקומה הוא הואיל ולא ייחדו לה הבעלים מקום:

ייחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה מתוך ידו לצרכו חייב לצרכה פטור על הדרך שבארנו ואף משהניחה הואיל ולצרכו טלטל חייב ופרשוה בגמרא שהניחה שלא במקומה ולא נקראת חזרה שאף לר' ישמעאל למקום שגנב מיהא יחזיר הא אם החזירה למקומה פטור אע"פ שטלטלה לצרכו הואיל והחזיר חזר לדין שמירתו:

זהו ביאור המשנה ומכיון שביארנו שלדעת ר' ישמעאל היא שנויה אין הלכה כמשנה זו שהלכה כר' עקיבא והילכך כל שטלטלה לצרכו חייב בין קודם שהחזירה בין לאחר שהחזירה אפילו החזירה למקומה וכל שטלטלה לצרכה פטור אפי' ייחדו לה הבעלים מקום והחזירה למקום אחר ויש חולקים לפסוק כר' ישמעאל מפני שמחלקת זו היא סתם משנה ומחלקת בריתא והלכה כסתם משנה ולא יראה כן שהרי למטה אמרו עליה בפירוש שהלכה כר' עקיבא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה ממה שלא ביארנו במשנה כך הוא: