מאירי על בבא מציעא סח

אמר תחלה איני משלם וחזר ואמר הריני משלם הן שלא נשבע לדין הן שנשבע ויצא פטור וחזר ואמר הריני משלם הואיל ולא נודע הגנב עדין זכה בכפל אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם אלא שאשבע ואפטר הרי זה ספק אם מאחר שהקנהו כשאמר הריני משלם יפקע זכותו במה שאומר איני משלם ומ"מ רשאי הוא לחזור שכל שהוא מקבל על עצמו דבר שאינו מחוייב בו יכול לחזור אחר שלא קנו מידו אא"כ נגמר הדין במה שקבל עליו כמו שיתבאר בשלישי של סנהדרין בענין נאמן עלי אבא וכו':

אמר הריני משלם ומת ואמרו בניו אין אנו משלמין או ששלמו בנים או שאמרו הרי אנו משלמין אחר שאמר האב הריני משלם או אחר שאמר איני משלם או שילם הנפקד לבנים או שמת המפקיד או שאמר להם הריני משלם הן שנגנבה אחר שמת המפקיד הן שנגנבה בחיי אביהם אלא שלא אמר זה עדין הריני משלם שאם אמר כן בחיי האב אין כאן שאלה שבודאי זכה או ששלמו בנים לבנים כל אלו ספק:

אמר לו לשלם מחצה דרך פשרה כלומר הריני משלם כדי שלא תפסיד הכל או שאל שתי פרות ושלם את האחת על דרך זה במה שלא המציא עצמו לתשלומין אין ספק שלא זכה הא במה שהמציא עצמו מיהא לתשלומין הרי זה ספק:

שאל מן השותפין ושלם לאחד מהם ואין זה כשלם מחצה שהרי אין לשותף חלק בזה כלל והרי פרע הכל לזה וכגון שאמר לו פטור אני ומזמן לישבע אלא שאיני רוצה בכך שתפסיד על ידי והרי חלקך שלא לזכות בו האחר שהריני פוטר עצמי ונשבע גם לו גם לך אלא שחלקך אני מוותר הרי זה ספק אם זכה בכנגד חלקו של זה אם לאו ויראה מכאן שבעל חוב שנתחייב לשני שותפין ופוטר עצמו מן הדין ואומר לאחד הריני פורע חלקך שאין הלה יכול לתבוע חלק בה:

שותפין ששאלו ושלם אחד מהם חלקו שזהו שלם מחצה אלא שהם תשלומין גמורין אצל זה הרי זה ספק אם זכה מיהא זה ששלם:

שאל מן האשה פרת מלוג ושלם לבעל הרי זה ספק אם נקראו תשלומין לענין כפל הואיל והכפל לבעל שהרי פרת מלוג שנגנבה הכפל לבעל או שמא הואיל וגוף הבהמה לאשה אין תשלומי הבעל תשלומין הא שלם לה מיהא זכה בכפל אע"פ שאין הכפל שלה סתם הדברים אף הבעל מסכים על ידה להקנות הכפל לכל מי שיקבל אחריות הקרן ויש שמעמידה בולד פרת מלוג שהכפל לאשה ואין צרך בכך:

שאל מן האשה כשהיא פנויה ונשאת והשאיל ושלם לבעלה הרי זה ספק אשה ששאלה הן לצורך קרקע מלוג הן לשאר דברים ושלם בעלה חרי זה ספק שאל מן האיש ושלם לאשתו או האיש ששאל ושלמה אשתו אין זה ספק שלא זכה בכפל שאין דעת האיש בתשלומי אשתו לא שתשלם ולא שתשתלם ואפילו היתה אצל בעלה כאביגיל אצל נבל:

כל שאמרו בהם שהם ספק הרי הוא ממון המוטל בספק וחולקין אותו בלא שבועה ומ"מ בחוצה לארץ אינו נגבה שהרי קנס הוא ואם קדם אחד מהם ותפש אין מוציאין מידו בין בארץ בין בחוצה לה:

כבר ביארנו במשנה שאע"פ שזה מפקיע עצמו מן השבועה בתשלומין צריך הוא מ"מ לישבע שאינה ברשותו ואע"פ שמשנתנו לא דברה אלא בשומר חנם הוא הדין לכל ארבעה שומרים וכן כתבו גדולי המחברים מעתה צריך שתדע אם זה המפקיד אינו רוצה בתשלומיו ונוח לו בשבועתו כדי שיגלגל עליו שבועה ממקום אחר מהו ודבר זה נחלקו בו הרבה מפרשים יש פוסקים שהרשות ביד הנפקד לשלם ולא לישבע וכן בכל השבועות ויצא להם כן ממה שאמרו בתלמוד המערב אמר הריני נשבע וראה אותן מגלגלים ובאים וחזר ואמר הריני משלם חוששין אמר ר' יוסא לא חייבתו תורה להחמיר אלא להקל שאם רצה לשלם משלם ויש פוסקין שהרשות ביד התובע או ישבע או ישלם כל שמגלגל עליו וכן בכל השבועות ואף הם למדוה ממה שאמרו בתלמוד המערב חד בר נש אזל למידן קומי ר' זעירא וחייבו שבועה על תרין דינרין אמר ליה הא טריפין לך אמר ליה ומלת פלן ופלן ואמר ר' זעירא או הב ליה כל מה דתבע לך או אישתבע כל מאי דמגלגל עלך ומ"מ אף לדעת ראשון יראה שאין הכפל שלו מכיון שעל כרחו של תובע הוא משלם אלא שלבי נוקף בה שהרי כשמחייב עצמו מן הדין זכה גם כן בכפל:

שמועות אלו שבתלמוד המערב לפי מה שפירשנו סותרות הן זו את זו ומ"מ יש מי שנותן שלום ביניהן לומר שזו שאמרו שמשלם ואינו נשבע דוקא כשראה אותן מגלגלים דברים שלא ממין הטענה וזו שאמרו שנשבע או משלם כל המתגלגל דוקא בשכל הגלגולין מאותו המין ודברים אלו אע"פ שגדולי הדורות אמרום אין נראין כלל שאם כן לא נאמרו הדברים בסתם ואף ממקומם של דברים סתירת דבריהם מוכרעת לדעתי שהרי אמרו ומלת פלן ופלן ואין לשון זה מונח יפה אלא לשאר דברים אלא עיקר הדברים שנשבע ושמגלגל כל מה שירצה או ישלם כל המתגלגל ושמועה האחרת שבתלמוד המערב נדחית ואם אתה רוצה על כל פנים לזווגן תדע שלשון תלמוד המערב כך הוא אמר הריני משלם חוששין שמא שלח בה יד ר"ל שמא עיניו נתן לשלוח בה יד ולעכבה ומשביעין אותו מפני כך שאינה ברשותו אמר הריני נשבע וראה אותם מגלגלין ובאים ואמר הריני משלם חוששין כלומר ונשבע על כל פנים אמר ר' יוסא לא חייבתו תורה שבועה להחמיר אלא להקל שמא על ראש השמועה הוא מוסב כלומר שכל שאומר הריני משלם אינו נשבע שבועה שאינה ברשותו ובזו ודאי אין הלכה כדבריו וסוף הדברים שכל הראוי לישבע ורצה להפקיע שבועתו בתשלומין או ישבע על הטענה ועל הגלגולין או ישלם הטענה והגלגולין:

שמא תאמר במשנתנו מיהא כשזה רוצה לשלם ולא לישבע אם עיקרו מפני הגלגולין מה הועיל והלא נשארה כאן שבועה שאינה ברשותו ומגלגל עליה כמה שירצה ואף האחר מפני מה כופהו לישבע מפני הגלגולין והרי יש לו בכדי לגלגל מ"מ אפשר שלא מפני זה הוא עושה אלא מחמת חסידות ומ"מ אם יש לו כדי לגלגל מגלגל על זו כמה שירצה ולגדולי המחברים ראיתי שלא החמירו בשבועה זו אלא בדבר שאין כיוצא בזו נמכר בשוק כגון בהמה חשובה במינה ובגד מצוייר וכלי נאה שכיוצא באלו יש לחוש בהם לנתינת עין אבל דבר שכיוצא בו נמצא תמיד הואיל ורוצה לשלם אין משביעין אותו שאינה ברשותו ובזו יש מקום להיות האחר כופהו על השבועה מפני הגלגולין וכן אפשר שיש עדים שנגנבה אלא שהתובע אומר שנגנבה בפשיעה ואין כאן עוד מקום לשאינה ברשותו ויש אומרים ששבועה זו אין מגלגלין עליה כלום חדוש הוא ואין לך בו אלא חדושו וכשאנו משיבין עליהם ממה שאמרו למטה על זה מגו דמישתבע שאינה ברשותו לישתבע כמה שוה הם חוזרים לומר שאין בה גלגול אלא מאותו ענין ומלת פלן ופלן האמור למעלה לא בשבועת שומר היא ולא בשבועת שאינה ברשותו שהרי דינרין היו ודינרין משלם ואין כאן נתינת עין הא דברים שלא ממין הטענה אין מגלגלין עליה ומתוך כך הלה כופהו לישבע שבועת התורה שמא תאמר אחר שהודה שכל שממין הטענה מיהא מגלגלין עליה יגלגל עליו שבועת העקר שהם שלא פשע ר"ל ששמרה כדרך השומרין ושלא שלח בה יד אין זה כלום שכל שאמר הריני משלם עיקר תשלומין הם כדי ליפטר משתי אלו שהם הרמוזות בתורה פשיעה מעל כל דבר פשע ושליחות יד מאם לא שלח ידו והן הן שהופקעו מעיקר עצמן והיאך חוזרות וניעורות מחמת הגלגול ואע"פ שאמרו עליה לישתבע כמה שוה אין זה דומה ששבועת השווי לא הוזכרה בתורף והרי כל המתנדב לשלם יש לו לברר על כל פנים מה שישלם ואף לנשבע כדינו אין שבועת השווי אלא כטפלה שהשווי ופרט הסבה שאירעה נכללות הן בשבועת העיקר שהם הפשיעה והשליחות יד ומתוך כך שבועות העיקר מיהא הואיל והופקעו מחמת עצמן אין דינן חוזר ונעור:

שבועה זו ר"ל שאינה ברשותו אינה שבועת התורה אלא משבועת התקנה ר"ל משבועות המשנה ובנקיטת חפץ וכך כתבוה גדולי המחברים ויש פוסקים ששבועת התורה היא ואע"פ שלא נפרטה במקרא נכללת היא בדעת בית דין מן התורה אחר שאומר ששמרה כדרך השומרים ונאבדה וכשמפקיע עצמו מזו בתשלומין נשבע שאינה ברשותו שהוא חלק ממנה ושמא תאמר מה לנו אם היא מן התורה אם מדברי סופרים אחר שאף היא בנקיטת חפץ תדע שכל המחוייב שבועה מן התורה אם לא רצה לישבע בית דין יורדין לנכסיו עד שיגבו לזה כל מה שטען ממנו שבועה מתקנת סופרים אין יורדין לנכסיו אלא מנדין אותו ולסוף מכין אותו מכת מרדות על שעמד בנדויו שלשים כמו שיתבאר במקומו ושבועות אלו אינן שבועות חלוקות אלא אחת ופורט בה את כלן וכן הטוען לחברו טענות הרבה שיש בכלן שבועה או מעיקר התביעות או מחמת גלגול אין משביעין אותו אלא אחת שכולל את כלן ואם נתחייב שני מיני שבועה משביעין אותו על החמורה ושאר דברים מתגלגלין בתוכה:

שבועה זו יש מי שאומר שאם קדם זה ושלם ולא תבעו בשבועה זו אין יכול להשביעו אח"כ ולמדוה מלשון גדולי המחברים וגדולי הפוסקים שכתבו אמר הריני משלם משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו כלומר הא שלם לא ואין הדברים נראין שאין מחילה לשבועה בתפיסת המעות וגדולי המחברים והפוסקים לא אמרוה בלשון המוכיח אלא שמן הסתם דרכן של בני אדם כך הוא שאדם נשבע כל שבועותיו ואח"כ משלם:

תובע שלא ידע בדין זה וכשזה אומר לו הריני משלם נזקק לדבריו ואין תובעו בשבועה זו יש אומרים שבית דין טוענין לו ולמדוה מלשון זה שאמרו ומשביעין אותו ויש אומרים מאחר שבידן להאמינו וכמו שאמרו למטה תהא במאמינו אין טוענין לו:

המלוה את חברו על המשכון הרי הוא שומר שכר מצד המצוה כמו שביארנו בשבועות וחייב בגנבה ואבדה ופטור באונסין היה המשכון בכדי הלואתו ונגנב או נאבד זה הולך לו מכאן וזה הולך לו מכאן היה המשכון שוה יותר מכדי חובו הולך לוה אחר מלוה לגבות ממון היתר היה החוב יתר על המשכון הולך מלוה אחר לוה ליפרע ממנו היתר בד"א בשאין מחלקת ביניהם הא אם היה מחלקת ביניהם יש כאן צדדין אחרים וכיצד הוא הדין:

אמר המלוה סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני וסלע היה שוה ונמצא מלוה תובע ולוה כפר בכל פטור הלוה אלא שנשבע היסת ואם רצה להשביע את המלוה שבועת השומרין ר"ל שאינה ברשותו רשאי אבל לא פשיעה ושליחות יד שהרי זה משלם גמור ונפקעו:

אמר המלוה סלע הלויתיך ושקל היה שוה והלה אומר סלע הלויתני ושלשה דינרין היה שוה נמצא המלוה תובע והלוה מודה מקצת נשבע הלוה שבועת מודה מקצת ומשלם דינר ואם רצה להשביע את המלוה שאינה ברשותו על הדרך שביארנו משביעין אותו תחלה שמא ישבע הלה תחלה ויוציא הלה את פקדונו ומ"מ אם אינו נשבע כגון שמאמינו שאינה ברשותו נשבע לוה על שווי הסך ואין אומרין שישבע מלוה שמא יוציא את פקדונו שאין עושין תקנה לזייפנים:

היה הלוה תובע ואומר סלע הלויתני ושתים היה שוה והמלוה אומר סלע הלויתיך וסלע היה שוה נשבע המלוה שאינה ברשותו ופטור ומגלגל עליה שלא היתה שוה אלא כנגד החוב ואם האמינו על שאינה ברשותו פטור משבועת הסת שהרי כופר בכל הוא ואין כאן גלגול:

אמר הלוה סלע הלויתני ושתים היה שוה והלה אומר סלע הלויתיך וחמשה דינרין היה שוה הרי זה נשבע שבועת השומר שאינה ברשותו וכולל בה סך השווי ופורע דינר ואפילו האמינו על שאינה ברשותו נשבע על סך השווי שהרי מודה מקצת הוא:

מה שבארנו שכל שנפלה שבועה לפני לוה אין משביעין את המלוה מחשש שמא יוציא את המשכון מתחת ידו ומ"מ אם אמר הלוה שישנו תחת ידו אלא שרוצה להשביעני ואח"כ יוציא משכונו שמשביעין אותו יש אומרים כן אף במקום שאין בו שבועת השומרים כגון אם תבע לחברו מנה והלה כופר וזה משביעו היסת והלה אומר יודע אני שיש בידך שטר ואתה רוצה להשביעני ואח"כ תוציא השטר פרוע ואתה גובה בו שאומרין לו הבא השטר ואם אמר שאין לו או שאבד משביעין אותו שאינה בידו ואח"כ משביעו היסת או מחרים סתם וגדולי המחברים כתבו שאומרין לו בטל כל שטר שיש לך עליו מקודם זמן זה ולא יראה כן מיהא בשטר היה לי ואבד שהרי יש לחוש שמא ימצאנה:

ויש אומרים מ"מ שכל הנשבע אינו נשבע עד שיסלק האחר תביעותיו בשבועה זו ואפילו ימצא אחר כן עדים או שטר לא יתחייב זה כלום שאם לא כן למה ישבע וזה ממה שצריך עיון שאם כן למה אמרו בתחלת סוגיא זו מי נשבע מי שהפקדון אצלו שמא ישבע הלה ויוציא זה את פקדונו ומה לנו יוציא ויוציא שהרי לא יתחייב בו בכלום ומ"מ אפשר בזו מפני שלא יתפרסם שקרותו אבל שטר אין שקרותו מתפרסם שהרי אומר פרוע הוא ואיני יודע אם יאמרו כן אף במודה מקצת ומ"מ מצאתי לאחד מן המפרשים בהדיא שאם אמר אדם לחברו מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום ואמר לו יש לי עדים במקום פלוני וחזר ואמר שאין לו עדים ומשביעו היסת שישבע ואין אומרים שמא ישבע הלה ויוציא הלה את עדיו שאף במשכון לא היינו אומרים כן אלא שאנו חוששין שמא טועה הוא הא כל שאין לחוש אלא לשקרות הלעיטהו לרשע וימות ועוד שבזו אין הלוה טוען שיש לו עדים אבל במשכון ושטר הוא טוען בבריא שהמשכון בידו וכן שהשטר בידו ומ"מ שבועה אינה מפקעת וכל שימצא אח"כ ראייה או עדים גובה אע"פ שנשבע האחר כמו שבארנו בפרק הגוזל:

מלוה על המשכון שאמרנו עליו שהוא שומר שכר גדולי הגאונים הקדמונים פסקו שלא נאמר אלא במשכנו בשעת הלואתו ומ"מ רוב פוסקים כתבוה בין במשכנו בשעת הלואתו בין במשכנו שלא בשעת הלואתו כמו שיתבאר במקומו: