מאירי על בבא מציעא סט

כל שבארנו במשנה שהכפל נקנה לשומר כך נקנה לו כל שבח הבא מחמת יוקר כיצד הפקיד אצלו כלים ופשע בהם כגון שטען שלא ידע היכן הניחם ולא נמצאו וכל שאינו יודע היכן הניח פקדונו פושע הוא או שפשע בשאר מיני הפשיעות או שהיה שומר שכר ונגנבו או אבדו בלא פשיעה ואמר הריני משלם דמיהם או שטען טענה הפוטרת ואמר הריני משלם ואיני נשבע ואח"כ נמצאו והרי הם שוים יותר הרי זכה באותו השווי וגדולי המפרשים כתבו דוקא מה שנתיקרו לאחר ששלם ולא יראה כן שזו ודאי אין צריך לומר אלא אף היוקר הבא לאחר שאמר הריני משלם ואינו משלם אלא בכדי מה ששוין בזמן הטענה במה דברים אמורים בשאמר הריני משלם או ששלם ברצונו אחר שחייבוהו בית דין על כך אבל חייבוהו בית דין ולא נזקק להם עד שהוצרכו לטרוח ולירד לנכסיו ולהגבות להלה מהם אין היוקר נקנה לו כלל ומ"מ אם שלם אם מעות שלם נקנו לו מכל וכל ואם הגבוהו בית דין כלים או קרקע לזה הואיל ובידו לפרעו ולסלקו שהרי השומא חוזרת כמו שביארנו חוזרים הכלים לבעלים והקרקע או הכלים לזה ויש אומרים אף בשלם מעות שמחזיר הדמים לשומר והלה מחזיר לו כליו וכן כתבוה גדולי המחברים ויראה לי כדעת ראשון ממה שאמרו בסוגיא זו למימרא דשומא הדרא וכו' ומקשינן עליה והלא כשהשומא חוזרת חסד הוא שעושין ללוה משום ועשית הישר והטוב ובזו זה שנתיקרו הכלים בידו שהוא במקום לוה אינו רוצה שיחזור לו קרקעו ותירצו שכך הם פשוטן של דברים מאחר שאמר הדרא ארעא והדרי כיפי ולא אמר שהקרקע יעמוד ביד המשתלם והמשלם יחזיר עוד יוקר הכיפין אלמא אין היוקר חוזר לבעליו אלא מצד מה שהיה בידו של זה יסלקו מן הקרקע הא כל שאינו בדרך זה אין היוקר חוזר לבעלים כן נראה לי:

התבאר בפרק הגוזל שאם תבעו בעלים לשומר בבית דין ונשבע ואח"כ שלם והוכר הגנב שמשלם כפל לשומר וכן הדין נותן שאע"פ שנשבע בבית דין כדי ליפטר הרי מ"מ פטור היה ואינו רוצה לעמוד בזכותו ולא תלו הדבר בסוגיא זו בהטרחת בית דין אלא בטרח תשלומין וירידתו לנכסיו:

כבר ביארנו בפרק ראשון שהשומא חוזרת לעולם ר"ל כל ששמו בית דין מנכסי לוה להגבות למלוה יכול הלוה לסלקו כל זמן שיזדמנו לו מעות:

יש אומרים מכח סוגיא זו שאף שומת מטלטלין חוזרת ומ"מ לפי מה שפירשנו אין ראיה על זה מכאן אלא שהדברים נראין כן ומ"מ פירשו בה דוקא במטלטלין שאין כיוצא בהם נמכר בשוק:

שומא שנשבח הקרקע אם מאליו הושבח חוזר עם השבח ואם מחמת הוצאה כתבו חכמי הדורות שלפנינו שאע"פ שהשבח יתר על ההוצאה כלו למי שנשום לו הקרקע ולא עוד אלא שנוטל חלק בגוף הקרקע:

כבר ביארנו בפרק ראשון שאם לא נמצאו נכסים ללוה ושמו לו ממשועבדים שביד לוקח שאף בזו שומא חוזרת והנטרף או יורשיו מסלקין אותו בדמים וכן כתבוה גדולי המחברים ומ"מ יש חולקין בזו הואיל ושלא כדין נכנס אינו בדין ועשית הישר והטוב ומ"מ אף לדברי הראשונים דוקא בשלא היתה אצל זה אפותיקי הואיל ומתחלה היה יכול לסלקו אבל היתה אצלו אפותיקי הרי מתחלה אין יכול לסלקו אין צריך לומר שאינה חוזרת ולא כתבנוה אלא לומר שבלוה אפילו עשאה אפותיקי חוזרת הואיל ומתחלה היה יכול לסלקו:

כל שאמרנו שהשומא חוזרת יראה דוקא שלא עשה הלוה שטר מכר עליה ואין בידו אלא כח בית דין אבל כל שנתרצה וכתב לו שטר אע"פ שמכח בית דין נעשה אינה חוזרת ויראה לי אפילו הזכיר בה שבדמי החוב מכרה לו הואיל ומ"מ אין בזה הכרח לבית דין עליו אע"פ שהשומא חוזרת כל זמן שלא נזדמן לו כן מיהא הרי הוא ביד הלוקח מכר גמור ואין בה שום סרך רבית כלל וזה ממה שאין בו ספק כלל ולא כתבנוה אלא מפני שראינו בקצת חבורים שנסתפקו בה:

שומא זו הנישומת לראובן בחובו שהיה לו אצל שמעון ונתגלגל הדבר שהיתה ללוי תביעה על ראובן זה וקבל עליו בבית דין עד ששמו קרקע זה בעצמו והרי הוא ביד לוי ונזדמנו מעות לשמעון חוזרת לו ואין לוי אומר לא מרשותך באה לידי שהרי מ"מ הוא אומר לא עדיפת מגברא דאתית מיניה אבל אם מכרה בעל חוב זה או נתנה במתנה או שמת והורישה אינה חוזרת שלא ירדו אלו אלא על דעת גוף הקרקע: