מאירי על בבא מציעא סז

זה שבארנו במשנה הטעם לזכיית הנפקד שמאחר שהמציא עצמו לפצותו מן ההפסד אף הוא מזכה לו קנס העתיד לבא ראוי לשאול והלא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואפילו הקנהו פירות העתידין לבא בדקל זה שהם עתידים לבא בלא ספק כל שכן במה שאין ביאתו ברורה כל כך שמא לא תגנב ואם תגנב שמא לא ימצא הגנב ואם ימצא שמא יודה בבית דין ויפטר מן הקנס ועל כרחך אתה צריך לומר שמשעת הפקדון הקנהו שתהא משיכתו על דעת כך והרי לא בא לעולם תדע שמתוך שראו חכמים שנוח להם לבעלים שיהו בטוחים שלא להפסיד הקרן עשו הדבר כאלו מסרה לו על מנת כן שתהא משיכתו מקנה לו גוף הפרה מעכשו לכל שבח הבא שלא מגוף הפרה וכאלו אמר לו בפירוש לכשתגנב ותרצה ותשלמני תהא פרה זו קנויה לך מעכשו לכל עניני שבח הבא שלא מצד הבהמה ונמצא שקודם הגנבה נקנית לו הפרה שהיא בעולם:

ומ"מ כל כיוצא בלשון זה צריך שתהא הבהמה ברשותו באותה שעה עד שתקנה לו חצרו שאם היתה באגם היאך קנאה באותה שעה ואין שם שום זכיה ואם תאמר תקנה לו משיכה ראשונה שהרי נעשה כאומר משוך פרה זו לקנותה בשעה הסמוכה לגנבתה תדע שאף האומר לשון זה בפירוש ר"ל משוך פרה זו לקנותה לאחר שלשים יום לא יועיל אלו היתה באגם אא"כ היתה בביתו באותה שעה הא אם היתה בביתו קנאה הואיל ובידו להקנותה לו עכשו ומ"מ אם אמר לו מעכשו ר"ל משוך פרה זו לקנותה מעכשו ולאחר שלשים קנאה אפילו היתה עומדת באגם לאחר השלשים שזהו כמי שאומר משכה לקנותה מעכשו על מנת שתזכה בה לאחר שלשים והרי נתקיים התנאי ואם אמר משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר שלושים יראה מדברי גדולי המחברים שלא קנאה אף אם היתה בביתו ובמסכת כתובות פרק נכסים פ"ב א' יראה כן בהדיא אא"כ אמר לו משוך פרה זו מעכשו ולא תקנה לך עד לאחר שלושים יום כלומר שלאחר שלושים יום תקנה לו למפרע מעכשו אבל בלא מעכשו לא ויש חולקים בה מכח סוגיא זו ואין מפרישין בין לקנותה לאחר שלשים ללא תקנה עד לאחר שלשים ומפרשים אותה של כתובות בדרך אחרת כמו שיתבאר שם:

ויש שואלין בלשון הזה והלא מאחר שאין כאן מעכשו אסמכתא היא ואפילו היתה בביתו היאך קנאה ותירצו שלא נאמר דין אסמכתא אלא במה שיש שם קצת גוזמא שהדעת נוטה שאלו עלה על דעתו שכן לא היה מקנה כגון שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר אם לא יפרע עד יום פלוני החזר לו שטרו ויגבה כל חובו שהדבר מוכיח שלא עשה כן אלא שהיה בוטח בעצמו לפרוע ולא גמר בלבו להקנותה אבל בזו אנן סהדי שאם נודע לו שנגנבה נוח לו להקנות כמה כפלים למי שיבטיחהו שלא להפסיד את שלו ואם כן אפילו עלה על דעתו שכן נוח לו בכך וגומר ומקנה ויש מתרצין שאין אסמכתא במקום שיש משכון והרי הבהמה משכון על הקנאתו ואע"פ שבמשכן לו בית משכן לו שדה חששו לדין אסמכתא אינו כן במשכון של מטלטלין ויראה מדבריהם שאם הניח משכון לחלוטין ר"ל אם לא פרעתיך עד יום פלוני יהא משכון קנוי בידך אע"פ ששוה כמה שקנאו:

מה שכתבנו בכאן בענין משוך פרה לקנותה לדעת גדולי המחברים שאין לשון עתיד מועיל כמו ושכתבנו בפרק ראשון אתה צריך לפרשו במשוך וקנה אלא שהדברים נראין שאף לקנותה מועיל וכמו שכתבנוה בשם תלמוד המערב בפרק ראשון:

לענין סוגיא מה שאמרו בסוגיא זו ואפילו ר' מאיר לא אמר אלא בפירי דקל דעבידי דאתו יש שואלים והרי ר' מאיר באחר שתתגיירי ותשתחררי ושימות בעליך ושתמות אחותיך ושיחלוץ ליך יבמיך ותרצו בה כגון ששמע ממנה שרוצה להתגייר ודעתם סמוכה על כך וכן בשחרור ששמע מן האדון כך ובמיתה כגון שראה אותם חולנים ובחליצה כגון שאינה הגונה ליבם ומ"מ אף הם חוזרין ושואלים זו של פירות דקל היאך ייחסם לר' מאיר והלא רב הונא הוא שאמרה במסכתא זו בפרק נשך ותירצו בה שמאחר שבשיטת ר' מאיר אמרה הוא תופשה כאלו אמרה ר' מאיר עצמו ובמסכת יבמות אמרו רב הונא כרב ורב כר' חייא ור' חייא כר' ור' כר' מאיר וכולהו סבירא להו אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:

זה שבארנו במשנה שכל ששלם או שאמר הריני משלם זכה בכפל וביארנו הדבר במי שראוי ליפטר מצד טענתו אלא שלא רצה לישבע כגון שומר חנם שנגנבה ממנו או שומר שכר שנאנסה ממנו על ידי ליסטים מזויין שהוא פטור ויש שם כפל תדע שלא סוף דבר באלו אלא אף שומר שמחייב עצמו בטענתו הואיל ואלו רצה היה פוטר עצמו בטענת שקרות זכה בכפל מעתה שומר חנם שנגנבה ממנו בפשיעה ואמר פשעתי זכה בכפל שאלו רצה היה אומר נגנבה שלא בפשיעה שומר שכר שאמר נגנבה או נאבדה ונמצא שנגנבה זכה הואיל ואלו רצה היה אומר נאנסה שואל שאמר נאנסה ונמצא שנגנבה זכה הואיל ואלו רצה היה אומר מתה מחמת מלאכה ומ"מ שואל לא זכה באמירה לבד אא"כ שלם: