מאירי על בבא מציעא לח

דיאתיקי שאמרו במשנה והמוצאה לא יחזיר מ"מ אם הכותב מודה הרי זה יחזיר שהרי אין כאן לחוש לכלום הואיל ובידו לחזור ואם כתב לאחר הרי זכה השני ואין לו פסידא בחזרת שטר זה שכל שבשכיב מרע האחרון זכה אבל מתנת בריא אפילו הודה הנותן לא יחזיר שמא כתבה ליתן ולא נתן ואח"כ כתבה לאחר ועכשו מתחרט במתנת השני ואין בידו לחזור ונמלך להשתדל בחזרתה של זו לזה שכתבה לו ראשון כדי שיבא ויטרוף לשני אלא אומרין אם שמא לא כתבתה לשני כתוב לזה מעכשו שאלו לא כתבת לשני תהא בידו ואם כתבת לשני אין לו פסידא שכל שבבריא הראשון זוכה:

יש צדדין שאף בדייתיקי אין מחזירין והוא כשמת השכיב מרע והיורש מודה שאביו נתנה שמאחר שהיורש אין כח בידו לחזור בדייתיקו של אביו חוששין שמא אביו כתב ליתן ונמלך ואחר שמת מכרה היורש או נתנה ועכשו הוא מתחרט ועושה קנוניא עם זה לטרפה מזה בכח דייתיקי של אביו ואומרין לו אם אתה מודה באביך שנתנה לו ושאתה לא מכרתה לשני כתוב אתה לזה מעכשו שאלו לא כתבה לשני תהא בידו מכח מתנתך ואלו כתבה לשני לא יפסיד לכתיבתך של עכשו שכל שבבריא ראשון זוכה:

כבר ביארנו בשטר חוב שהמוצא לא יחזיר כל שיש בו לחוש לכלום על הדרכים שבארנו מעתה אין הפרש בין שיש על אותה מלוה אפותיקי בין שאין שם אפותיקי והכל שוה לדינים שהזכרנו:

מצא שובר של שטר חוב כבר בארנו במשנה לא יחזיר הא אם היה המלוה מודה שכבר נפרע מאותו חוב או מחלו יחזיר ללוה שאין כאן חששא של כלום: