מאירי על בבא מציעא לז

המביא גט ואבד הימנו ומצאו לאחר זמן ויש לו בו סימן אם סימן מובהק הוא כשר כגון שאמר נקב יש בצד אות פלונית ועל הדרך שביארנו שאע"פ שהחזרת אבדה בסימן אינו אלא מדברי סופרים כמו שיתבאר והיה לנו לומר בממון אמרו ולא באיסור לא נאמר כן אלא בסימן שאינו מובהק אבל המובהק אין בו ספק שהוא מן התורה בכל מקום אבל בסימן שאינו מובהק אין מכשירין אותו ואם יש לו בו טביעות עינא אם הוא תלמיד חכם נאמן בכך ומכשירין אותו ואם לאו אין מכשירין אותו:

מצא גט אשה ובמקום שאין שיירות מצויות ולא הוחזקו שאין לחוש לגופו של גט כמו שבארנו אם היה הבעל מודה שכבר נתנו לה ינתן לאשה ושמא תאמר ניחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי והלך הבעל ומכר הפירות של נכסי מלוג שמניסן ועד תשרי ונמצאת היא מוציאה בגט שזמנו בניסן ומוציאה אותן הפירות מיד הלוקחים שלא כדין שהרי יש לבעל פירות עד שעת נתינה כמו שיתבאר במסכת גיטין אין לחוש בכך שכל כיוצא בזו הואיל והורע כח הגט ר"ל שנפל אף הלוקחים חוששין בכך ותובעים אותה להביא ראיה מאימתי הגיע הגט לידה ואנו מזקיקין אותה להביא ראיה על כך הואיל ודרכם של לקוחות בכך ואע"פ שבמוצא שטר חוב ובעל חוב מודה אם יש בו אחריות נכסים אמרנו שלא יחזיר ואחת מן החששות שמא כתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי ונמצא טורף לקוחות שלא כדין והיה לך לומר גם כן שיהיו הלוקחים תובעים את הטורף להביא ראיה מאימתי הגיע שטר החוב לידו אין הדבר כן שבשטר חוב ידע זה שלפני בית דין בא וקבל עליו להזמינו לדין ולהחזיר לו את השטר וחשב בעצמו הואיל ועיקר שטר זה אינו עומד אלא לגוביינא ודאי היו בית דין חוששין ללקוחות וכבר עיינו בדין ולא היו מחזירין אותה בידו אלא שראו שקודם מקחו הגיע שטר לידו ואפילו תבעו בזה יראה לי שלא הועיל שלא נתנו דבריהם לשיעורין אבל גט אשה עיקרו בא להתיר לינשא והרי זה אומר שצריכין בית דין להעמיד גיטה בידה להיות בידה להתר נשואין ולא תתעגן ולא לכונת טירפא זו החזירוהו לה ונזהר שלא ליתן עד שתביא ראיה שקודם מקחו הגיע לידה:

שמא תאמר ניחוש שמא כתב ליתן ולא נתן ועכשו הוא אומר שנתן לחפות עליה שזינתה מאחר כתיבת הגט והוא אומר שנתן מיום הכתיבה כדי להחזיקה בפנויה בשעת הזנות וכמו שאמרו במסכת גיטין בתקון זמן שבגיטין משום בת אחותו אפשר שמפני ספק זה אין מונעין את החזרה שכל ספק נפשות להקל שמא תאמר אם הבעל מודה שנתנו מה אתה צריך להעמידה בשאין לחוש לגופו של גט והלא בעל שאמר גרשתי נאמן וא"כ ינתן לה אף במקום ששיירות מצויות ואפילו הוחזקו יתבאר בבבא בתרא שאינו נאמן אלא להבא אבל לא למפרע ואם היו מחזירין לה היתה מתגרשת מזמן הגט ואף להבא אמרו חולצת ואינה מתיבמת ואינה טורפת בכך:

מקצת חכמי צרפת פירשו בזמן שהבעל מודה שכתבו ואומר ליתנו לה עכשו וסוגיא זו מרחקת דבריהם והרי אמרו אימת מטא גיטה לידיך אלמא כשנתנו אנו עסוקים ולא עוד שאם כן לא היה אומר יחזיר לאשה שאין חזרה במקום שלא היה שם מעולם ומ"מ לענין הדין הודה שכתב ולא נתן ואומר עכשו ליתנו יתן לאשה ואין בזה משום גט מוקדם כמו שיתבאר במקומו לא הודה שכתבו או שאומר שכתבו ולא נתנו ואינו רוצה ליתנו לא יחזיר לא לאיש ולא לאשה ומ"מ אם האשה אומרת שקבלתו ונותנת סימן מובהק נאמנת וינתן לה כמו שיתבאר למטה בפרק שני ושמא תאמר ואף בלא סימן מובהק יתננו לה והרי אם אמרה גרשתני נאמנת תדע שכל שיש שם גט כל שהוא אינה נאמנת הואיל והגט מסייע לדבריה מעיזה ומעיזה:

זה שביארנו שכל שטורפת פירות נכסי מלוג מן הלוקחים מכח גיטה שהלוקחים יכולים לתבעה להביא ראיה מאימתי הגיע גט לידה כבר בארנו שדברים אלו דוקא נאמרו בגט זה שהורע כחו שנפל אבל בגט שתחת ידה אין אומרין כן ובפרק שני של מסכת גיטין יראה שבכל גט אומרין כן ויש מביאין עוד ראיה מכאן שאלמלא כן היה לו לומר בכאן שמא תשכח הנפילה ותטרוף אלא שאין זו ראיה לדעתי שטירפא של פירות אינה מצויה שיאחרנה שמא לא תמצא ראיה עליהן כמה היו ומ"מ לדעת זה הם מפרשים בסוגיא זו בגט אשה הואיל ובשאר גיטין יכולים לומר לה שתביא ראיה אף בזו לוקח בא ותובעה להביא ראיה ואינו אומר הואיל והחזירוהו לה לכונת טירפא החזירוהו לה שעיקר הגט להיתר נשואין הוא אבל שטרי חוב הואיל ובעלמא אין אומרין לו להביא ראיה אף בזה שהורע כחו מצד נפילתו לא עלה על דעתו לתבעה להביא ראיה אלא אומר הואיל והחזירוהו לה ודאי הרי דנוה כשאר שטרות שלא נפלו ושמא חקרו הדבר שמקודם מקחו הגיע לידו השטר ועיקר הדברים כדעת ראשון שלא להצריכו בכך אלא בגט זה או בגט שנודע בודאי שלא ניתן בזמן שנכתב כגון שבא ממדינת הים וכיוצא בזה:

כבר ביארנו במשנה שהמוצא גט שחרור לא יחזירנו לא לאדון ולא לעבד ומ"מ אם האדון מודה יחזיר לעבד ודוקא במקום שאין לחוש לגופו של גט על הדרך שביארנו באשה שהרי אף גט שחרור צריך לשמה וכל שאינו לשמה אינו גט ואסור בבת חורין הא כל שאין לחוש לגופו של גט והרב מודה יחזיר לעבד שמא תאמר והלא יש לחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי וקנה העבד נכסים באייר ומכרן האדון בתמוז מכח מה שידעת שכל מה שקנה עבד קנה רבו ואע"פ שכבר נכתב גיטו והרי גיטו זכות הוא לו שהלכה זכות הוא לעבד שיצא מתחת יד רבו לחירות מ"מ אין כאן זוכה בשבילו שאין אומרים עדיו בחותמיו זכין לו והרי לא זכה עד שיקבלנו או שיזכה אחר בשבילו ונמצא שהרב כדין מכר וכשנותנין לו גט זה שזמנו מניסן בא הוא וטורף לקוחות שלא כדין תשובתך כמו שכתבנו באשה שאף הלקוחות תובעין אותו להביא ראיה מאימתי הגיע גט שחרור לידו על הדרך או הדרכים שביארנו באשה שהרי אף בגט זה צריכין בית דין להעמידו בידו להיתר בת חורין ואין עקרו לגוביינא כמו שבארנו באשה:

כבר ביארנו במשנה על דייתיקי שהיא מתנת שכיב מרע שיכול הנותן לחזור בה וכל שאינו חוזר בה אין המקבל זוכה בה אלא לאחר מיתה אבל מתנת בריא אינו יכול לחזור וזוכה בה מעכשו ומ"מ יש צדדין במתנת בריא שאע"פ שאין יכול לחזור אין המקבל זוכה בה עד לאחר מיתה והוא שכתב לה מהיום ולאחר מיתה ועל ענין זה אמרו בכאן איזו היא מתנת בריא שהיא כשכיב מרע ר"ל לענין שאין זוכה בה עד לאחר מיתה וגדולי הפוסקים הביאוה כן בהלכותיהם ופירוש הדברים שהרי הגוף נקנה לו מהיום והכל לאחר מיתה ומ"מ אינה כשל שכיב מרע לענין חזרה שמתנת בריא אפילו הנותן מודה לא יחזיר למקבל ושל שכיב מרע כל שהוא מודה יחזיר כמו שיתבאר בסמוך:

ויש מפרשים בכאן איזו היא מתנת בריא שהיא כשכיב מרע לענין חזרה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה ר"ל מהיום תהא מתנתי מתנה אם לא חזרתי בה עד לאחר מיתה אבל כל זמן שארצה לחזור אחזור אף מגוף המתנה ולא סוף דבר שאמרוה לענין ביאור הסוגיא אלא אף לענין פסק רבים כתבוה כן ומכח סוגיא זו שאם תאמר במתנת בריא במהיום ולאחר מיתה שאינו יכול לחזור כשדקדק עליו הא אמר תנו נותנין ואקשינהו מבריתא דמצא דיאתיקאות היה לו להקשות בפירוש מה שמקשה ליחוש דילמא כתבה מעיקרא להאי וכו' ועוד היאך מתרץ מתני' בשכיב מרע והא מתנות מיהא בבריא הוא ושאילו תאמר שיכול לחזור אין כאן קושיא שהרי לענין זה דינו כשכיב מרע אלא למה שאתה אומר שאינו יכול לחזור היאך העמידה בשכיב מרע והרי מתנות קתני ומכאן למדו רבים שמתנת בריא במהיום ולאחר מיתה יכול לחזור ונתישבה הסוגיא יפה שהרי מתנה זו כמתנת שכיב מרע היא ויכול לחזור אא"כ אמר לו בפירוש קני גופא מהיום ופירא לאחר מיתה:

ומ"מ לדעתי אינו יכול לחזור וכמו שכתבנוה בפרק החובל ובפרק יש נוחלין וסוגיא זו אני מפרש בה כן מתני' בשכיב מרע ולא הוזכרה בה מתנת בריא אע"פ שבבריתא פירש דיאתיקי מתנת שכיב מרע ומתנות מתנת בריא עכשו הוא מתרץ שלא נאמרה מלת מתנות על מתנת בריא כלל אלא מלת מתנות סמוכה היא למלת דיאתיקי ר"ל דיאתיקי של מתנות כלומר חוזק שבמתנות והוא מתנת שכיב מרע וכבר נתישב מה שאמר מתני' בשכיב מרע ומה שהקשו לו מבריתא דמצא אפותיקאות והיה לו להקשות בהדיא ניחוש דילמא כתביה להאי מעיקרא וכו' היא היא שהכונה בבריתא זו לומר אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר מפני שיש בה חששא זו ונתאלם הטעם מזה מה שהוא נזכר בבריתא ותירץ לו מתני' בשכיב מרע על הדרך שכתבנו וגדולי הדורות נסכמים לדעת ראשון מכח קושיא זו ולא נראו לי הדברים כלל אלא שאף הם ממתקים את דבריהם שאלו הזכיר בה בפירוש קנה הגוף מהיום והפרי לאחר מיתה אינו יכול לחזור ואני תמה לדבריהם א"כ היאך עלה על דעת רוב פוסקים לפסוק כר' יוסי שאמרה אף בלא מהיום ומטעם זמנו של שטר מוכיח עליו כמו שהתבאר שם אלא שעיקר הדברים כמו שכתבנו: