מאירי על בבא מציעא לב

האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שימות בעליך לאחר שתמות אחותיך אפילו אמר מעכשו אינה מקודשת הואיל ועכשו אין בידו לקדשה ודבר זה יתבאר במסכת קדושין בע"ה:

המוצא שטר הקנאה בשוק ר"ל שטר שמחייב בה עצמו בקנין בכך וכך ממון אע"פ שלא לוה שנמצא שאין כאן חשש כתב ללות ולא לוה או אף בשטר הלואה ואף בשיש בו הנפק שאין בו עוד חשש כתב ללות ולא לוה כמו שבארנו ולא לכתוב בניסן ולוה בתשרי שהרי יש כאן קנין וכל שיש שם קנין אין אנו קפידין בכך כמו שבארנו למעלה אעפ"כ לא יחזיר שהרי מ"מ יש לחוש לפרעון כמו שבארנו למעלה א"כ מה שאמרו כל מעשה בית דין הרי זה יחזיר לא בשטר שיש בו הנפק הוא שהרי אע"פ ששטר מקויים אין בו חשש כתב ללות ולא לוה מ"מ יש בו חשש פרעון אלא בשטרי חליטאתא ואדרכתא ושטר חליטא פרשו בו שנתחייב לו ונמצאו לו נכסים וירדו בית דין לשדה אחד של לוה והחליטוהו ביד המלוה ואדרכתא שלא מצאו לו עכשו נכסים וכתבו לו אדרכתא ר"ל שירדוף לחזר אילך ואילך למקום שימצא מנכסיו ויש מפרשים שטר חליטה שעשאו לוה אפותיקי ובא לבית דין לשום לו כשעור חובו ולהחליטו בידו ואדרכתא שלא שעבד לו קרקע ידוע וכתבו לו אדרכתא על כל נכסיו בכל מקום שהם ושטרות אלו אינם עשויות לפרעון ר"ל שיבא הלוה ויפרע מעותיו ויחזור הקרקע לידו שכבר הוחלט בידו ואע"פ שהלכה רווחת שומא הדרא לעולם ר"ל שכל שירדו בית דין לנכסי לוה ושמו קרקע למלוה יכול הלוה לסלקו כל זמן שיהו בידו מעות לו או ליורשיו ויש אומרין כן אף כשלא מצאו בני חורין ביד הלוה ושמו לו במשועבדים שביד הלוקח שיכול הנטרף או יורשיו לסלקו כל זמן שיש בידו מעות משום ועשית הישר והטוב כמו שיתבאר במקומו ונמצא שיש למלוה להחזיר שטר זה ללוה ושמא מיד הלוה נפל אעפ"כ רשאי המוצאה להחזיר למלוה שאלו פדה הלוה את קרקעו מיד המלוה אע"פ שהיה מחזיר לו שטר חליטה ואדרכתא לא היה לו לסמוך בכך אלא לכתוב לו שטר מכר מעיקרו ולא יזיק לו עוד שטר חליטא ואדרכתא וכשלא עשה כן ונסמך על החזרת שטר החליטה והאדרכתא הרי הפסיד על עצמו ולמדת מ"מ שהחזרת שטר חליטא ואדרכתא מועלת ואין צריך למכרו מעיקרו ויראה מזו בשטר חוב שמכרו לאחר והחזיר לו הרשאתו שאינו צריך למכר מעיקרו ומ"מ אני מפקפק בה מפני שבזו אין המכר מכר גמור הואיל ויכול לסלקו והרי הוא כמשכון שאם החזיר לו שטרו פקע שעבוד משכונו לפי הנראה אבל כל שהמכר גמור יש לפקפק לדמותה לקרקע שמכרו או נתנו לחלוטין והחזיר לו הלה את שטרו שלא חזרה המכירה או המתנה כמו שיתבאר בבתרא פרק גט פשוט שמא תאמר אף בשטר חוב לא נחוש לפרעון שהרי היה יכול לקרעו ומאחר שלא קרעו יחזיר הדבר קרוב לומר לו שאינו מוצאה עכשו ולכשימצאנה יחזירנה או שיעכבנה לדמי השטר:

זה שבארנו ששטר מקויים אין בו חשש כתב ללות ולא לוה כבר ביארנו הטעם למעלה ומ"מ חכמי הצרפתים פרשוה מפני שאין מקיימין את השטר אלא בפני בעל דין וזה אינו אלא מקיימין אותו אף שלא בפני בעל דין אלא טעם הדבר שכל שנתקיים כבר הגיע ליד המלוה שאין דרך הלוה לקיים את השטר וכל שידוע שהגיע ליד מלוה אין בו חשש כתב ללות ולא לוה כמו שביארנו למעלה:

זו שאמרנו בשטר חוב שהמוצאה לא יחזירנה מחשש פרעון אפילו הוחזק לוה זה כפרן במלוה זו פעם אחרת לא יחזיר שאע"פ שהוחזק בה כפרן אינו רחוק שיחזור ויפרע ולא נזהר בשטרו: