מאירי על בבא מציעא כט

גזל שדה ונטלוה מסיקין והם אלמים ואנסים אם מחמת הגזלן נטלוה חייב לשלם ואם מחמת המדינה פטור כמו שביארנו בפרק הגוזל:

כל שאמרנו באלו שהנגזל גובה מיד הגזלן דמי מה שהפסיד אינו גובה אלא מבני חורין שהרי זה אינו אלא מלוה על פה ואם העמיד הנגזל את הגזלן בדין ואחר שעמד גזלן זה בדין מכר קרקעותיו הרי נגזל זה גובה מנכסים אלו שמכר אח"כ שהעמדה בדין הוציאה לענין זה קול כאלו היא מלוה בשטר שגובה מן המשועבדים ומכאן למדו מקצת קדמונינו שכל חוב בית דין דינו כמלוה בשטר וגובה מן המשועבדים שמכר לאחר כן ומ"מ צריכים אנו לפרשה בדרך שאין לחוש לפרעון כגון שקבעו לו בית דין זמן ומת בתוך הזמן שאם לא כן הרי הלוה יכול לומר פרעתי שאף בחייב אתה ליתן לו נאמן בטענת פרעתי כמו שיתבאר במקומו ומאחר שכן אף בחייב מודה יש לחוש לקנוניא ומ"מ יש אומרים בגזלה הואיל ומוחזק כפרן לאותו ממון אינו נאמן בטענת פרעתי ושתי סברות אלו כך כתבום חכמי הדורות שלפנינו:

אף לענין פירות יראה מסוגיא זו שאע"פ שביארנו שאם בא הנגזל לתבוע פירות שאכל הגזלן שאינו גובה אותם מידו אלא מבני חורין כמו שכתבנו למעלה אם עמד בדין עליהם ואח"כ מכר גובה אותם מן המשועבדים ויש חולקים בזו ואף גדולי המחברים לא הביאוה כן ונראין הדברים שלא נאמר בהן לגבות מן המשועבדים כשעמד בדין אלא בפירות שהיו שם בשעת הגזלה וכמו שאמרו עליה שגזל שדה מלאה פירות ויש חולקין אף באלו ולא יראה לי כדבריהם:

אסור לאדם להלוות לחברו סאה בסאה כמו שיתבאר במקומו במסכתא זו שמא יוקרו חטים ונמצא שהוא רבית ואין בזו שום צד להתר אפילו היה דרך קנין כגון שקנו מידו וכן שיש לו קרקע לזה שהדבר נראה כאלו סאה זו גבויה מעכשו אסור:

כשם שבנגזל הטורף מיד הלוקח חוזר לוקח על המוכר וגובה הקרן מנכסים משועבדים כמו שביארנו כך בבעל חוב הטורף מיד הלוקח שהוא טורפו עם השבח כמו שביארנו חוזר לוקח על המוכר וגובה הקרן מנכסים משועבדים וכמו שאמרו בשמועה זו לא בבעל חוב ושמא תאמר מאחר שהלוה מכר אחר המוכר היאך טורף את זה שביד הלוקח והלא הניח לו מקום לגבות הימנו דבר זה כבר כתבנוהו בפרק הגוזל והעמדנוה בשקרקע זה אפותיקי לבעל חוב זה ואפותיקי זה דוקא במפורש ויש שפרשוהו אף בסתם ואין חלוק לדבריהם בין סתם למפורש אלא לענין שטפה נהר ואל תחוש לדבריהם ויש שמעמידה בשלא כתב לוה למלוה דאקני ובשעת הלואה לא היה לו אלא קרקע זה ומ"מ לענין שבח אין תרוץ זה מספיק שאם אין שם דאקני אינו טורף את השבח כמו שיתבאר:

אע"פ שבארנו שבעל חוב טורף את הקרקע מיד הלוקח עם שבח שבו אם כלו אם חציו על הצד שיתבאר ושהלוקח גובה הקרן והשבח מן המוכר אע"פ שלא קבל לו אחריות בפירוש מ"מ מנהג יפה הוא לכתוב דבר זה בשטר וכבר נהגו לכתוב כן ולשון התלמוד בזה אנא איקום ואשפי ואידכי ואימרק זביניה אילין אינון ועמליהון ושבחיהון ר"ל שכל שיבא ויערער על מכירה זו הוא יקום ויעמידנה בידו בשופי ויקבל אחריותה אף בעמל ושבח ומלת עמל רומזת על שבח הבא על ידי הוצאה ושבח רומז על שבח הבא מאליו:

נתן הלוה קרקע זה ובא בעל חוב לטרפו מן המקבל אם שבח זה מחמת הוצאה אינו גובה בעל חוב כלום ואם הושבחה מאליה נוטל את כלה ואם קבל עליה אחריות הרי הוא כמכר וגובה חציו ומכר המפורש שאין בו אחריות דינו כמכר ויש אומרים שדינו כמתנה לענין זה ולא יראה לי כן:

נגזל שבא לטרוף שדהו מן הלוקח והיה שם שבח שעל ידי הוצאה שכבר בארנו שהנגזל פורע את ההוצאה הואיל והשבח שוה לו כשיעור הוצאתו הדבר פשוט שהנגזל מסלקו משבח זה בדמים אבל בעל חוב שטורף את הקרקע מצד חוב ויש שם שבח הבא מחמת הוצאה שנמצא שאינו נוטל אלא חצי השבח וחצי השבח נשאר ללוקח אם דמי חצי שבח זה עולים ליטול כנגדם חלק ראוי בגוף הקרקע והוא תשעה קבין בשדה וחצי קב בגנה כמו שיתבאר במקומו הרי לוקח זה כופהו שיתן לו חלק בגוף הקרקע וכן חברו כופהו בכך ואם אין עולה כל כך ולוקח אין רוצה בה מסלקו בדמים ודבר זה אף כשבעל חוב זה הלוה כנגד קרקע ושבחו הואיל ומ"מ אינו גובה אלא חציו וכל שכן אם לא הלוה כנגד קרקע ושבחו שאינו נוטל אלא כשיעור מעותיו שהדין כן ר"ל שאין בעל חוב נוטל בקרקע אלא כשיעור מעותיו והשאר אם הוא חלק ראוי נוטלו לוקח בגוף הקרקע ואם אין ראוי לו כופהו ונותן דמים:

דברים אלו כולן בשלא עשאו מוכר זה אפותיקי מפורש לבעל חוב זה הטורף שנמצא שהלוקח אלו היו לו מעות בכנגד חובו של זה היה יכול לסלקו במעות ולפרעו כלוה עצמו כמו שיתבאר במקומו אפילו הושבח מאליו והלוהו כשיעור קרקע ושבחו שהוא נוטל את כלו הא אם עשאו אפותיקי מפורש שהדבר ידוע שאע"פ שהמוכר עצמו אלו היה בידו היה יכול לפרעו ולסלקו מ"מ הלוקח אינו יכול לסלקו אלא שטורף גוף הקרקע אף בזו אין לוקח נוטל בגוף הקרקע כלל ומ"מ אם לא הלוה כשיעור קרקע כלו ויש בנשאר דבר הראוי יראה שאף זה נשאר ללוקח בגוף הקרקע שאין אפותיקי אלא לשיעור החוב אבל אם הלוה כשיעור קרקע אע"פ שלא הלוה שעור שבחו או שהלוה שיעור קרקע ושבחו אפילו היו דמי חצי השבח עולין לדבר הראוי מסלקו הלה בדמים ולא עוד אלא שדנין לזה חצי שבח זה כדין לוקח מן הגזלן שאם חצי השבח יתר על ההוצאה נוטל הוצאה מן הטורף ושאר השבח מן המוכר ואם הוצאה יתרה על חצי השבח פורע הטורף הוצאתו כשיעור חצי השבח ומפסיד השאר ומ"מ חצי השבח האחר גובה מן המוכר ויש פוסקים שנוטל הוצאתו באותו חצי השבח מבעל חוב כדין יורד לשדה חברו שלא ברשות וכן הדין אצלם בשבח מאליו שהוא נוטל את כלו בלא הוצאה לדעתנו הואיל והלוהו כשיעור כלו שלדעתם נוטל הוצאה מבעל חוב וכבר דחאוהו גדולי הפוסקים בחבוריהם ומ"מ אף לדבריהם בשדה שאינה עשויה ליטע מודים בכך ומ"מ אף חצי שבח אינו נוטל אלא בדמים ואין אומרים ארעא דידיה אשבח שהרי הלוה היה יכול לסלקו בדמים ואע"פ ששנו בבריתא אם שבח יתר על ההוצאה נוטל שבח מבעל הקרקע והוצאה מבעל חוב והעמדנוה בשלא הלוה אלא שיעור ארעא ואם אינו נוטל אלא כנגד חובו היה לו לשנות נוטל כנגד החוב מבעל הקרקע והמותר מבעל חוב כבר פרשו חכמי הצרפתים שלא נשנית כן אלא להודיע שאם הוצאה יתרה על השבח אין לו אלא הוצאה שיעור שבח אבל בעל חוב אינו נוטל לעולם אלא כשיעור חובו וגדולי הפוסקים חולקים לומר שהוא נוטל שבח היתר על ההוצאה דארעא דידיה אשבח והוא תמה הואיל והלוה יכול לסלקו ומ"מ הם כתבו בפרק המקבל שהיתומים אין יכולים לסלקם ויש שאומרים כן בשמם אף בלוה עצמו ואין דבריהם נראין ויש מעמידין דבריהם בשאמר אם לא אפרעך לזמן פלני יהא קנוי לך מעכשו: