מאירי על בבא מציעא כח

המוכר שדה לחברו ונמצאת שאינה שלו אלא שהיתה גזולה בידו ומכרה ואח"כ בא בעל השדה והוציאה מיד הלוקח בבית דין כמות שהיא בשבחה ובפירותיה ואפילו אותן שאכל כמו שיתבאר הרי הלוקח בא לו אצל המוכר וחוזר עליו אע"פ שלא כתב אחריות בפירוש וגובה ממנו קרן ופירות ושבח ואין אומרין הואיל ונמצאת שאינה שלו לא חל עליה שם מכר והרי המעות הלואה ושבח זה נראה כרבית הואיל ובא מאליו אלא גובה אפילו השבח אע"פ שלא פירשו:

שבח זה שאמרנו עליו שהנגזל גובהו מיד הלוקח פעמים שהוא גובהו בדמים ופעמים שהוא גובהו בלא דמים כיצד אם כבר היתה מושבחת ביד בעליה כמות שהיא עכשו והכסיפה ביד גזלן וחזרה לקדמותה ביד לוקח הרי הנגזל נוטלה כמות שהיא אפילו היה השבח מחמת הוצאה וחוזר לוקח על המוכר בשבח זה ואפילו היה יתר על הוצאה ואם הושבחה ביד לוקח מכל וכל יתבאר למטה שאם הושבחה מאליה נוטלה כמות שהיא וחוזר וגובה מן המוכר ואם על ידי הוצאה אם השבח יתר על ההוצאה נוטל הוצאה מבעל השדה ושאר השבח מן המוכר ואם היתה הוצאה יתרה על השבח נוטל ההוצאה שיעור השבח מבעל השדה והקרן מן המוכר ושאר הוצאה הפסיד:

שבח זה שלוקח גובה מן הגזלן אינו גובהו אלא מנכסים בני חורין שביד גזלן שהשבח אינו דבר קצוב בשעת המכר אבל הקרן גובה אף מן המשועבדים:

הכיר בה שהיא גזולה ולקחה יתבאר למטה שאינו נוטל מן הגזלן אלא הקרן ואם הושבחה מאליה נוטלו הנגזל ומפסידו לוקח ואם על ידי הוצאה אם השבח יתר על ההוצאה נוטל מן הנגזל הוצאתו ושאר השבח מפסיד ואם הוצאה יתרה על השבח נוטל מן הנגזל הוצאה שעור שבח ושאר הוצאה מפסיד ובזו האחרונה הכיר ולא הכיר שוין בה:

זה שבארנו שאם על ידי הוצאה נוטל מן הנגזל הוצאה כשעור שבח אבל לא הוצאה שאין שבח כנגדה כך כתבוה גם כן גדולי הפוסקים אלא שמגדולי הקדמונים הבינו דבריהם בדרך אחרת ותפשום על כך ואין בדבריהם תפישה כלל וכן מה שהביאו גדולי הפוסקים ראיה בהלכותיהם משמועת השביח לוקח האמורה בפרק הגוזל והם תופשים אותם לומר שאותה שמועה בגזלת מטלטלין נאמרה ואין ממנה ראיה לקרקע שאינה נגזלת אין תפישה בכך שמ"מ אנו צריכין לפרשה בשנוי החוזר שאם בשאינו חוזר הרי קנה הכלי עצמו ונותן לו כשעת הגזלה ואפילו לא מכר אלא ודאי בשנוי החוזר הוא ולפני יאוש ואם לא שמכר ועשו חכמים תקנה ללוקח היה מפסיד הוצאתו וטרחו והיה נגזל נוטל הכל וכשמכר קנה הלוקח בשבח בלבד שכנגד ההוצאה ומחזיר כלי לנגזל ונסתפק מתחלה אם נאמר דוקא בהשביח ומכר שאין איסור אצל לוקח באותו שבח ושנשתנה רשות השבח אבל השביח לוקח שנמצא טורח באיסור ושלא נשתנה רשות השבח אינו קונה ופשטוה שקונה השבח ונוטל הוצאה מנגזל וכיון שעל כרחנו בשנוי החוזר הוא ומטעם שאינו קונה אף אנו למדין ממנה לקרקע שאינה נגזלת שיהא הדין בה כן:

זה שבא וטרף קרקע זה מיד הלוקח מצד שהקרקע היה שלו ובגזלה היה ביד מוכר אינו דומה למי שמכרו כדין אלא שזה שטורפו מיד הלוקח טורפו מצד חוב שהיה לו על המוכר שהטורף מצד חוב שהיה לו על המוכר אינו גובה מיד הלוקח פירות שאכל או שנתלשו והנגזל מחשב אף הפירות שאכל הלוקח אף אותם שלא היו שם בשעת הגזלה וגובה אותן וכן יתבאר בפרק חזקת הבתים במי שגזל בית והשכירו שהשוכר מחזיר השכירות לנגזל ומ"מ פירות אלו לוקח חוזר בהן על המוכר אא"כ הכיר בה שהיא גזולה כמו שבארנו בשבח ומ"מ אינו גובה אותם מן המשועבדים אבל פירות המחוברים לקרקע מ"מ אף בעל חוב גובה מהן ואפילו בפירות המבושלים שאין צריכין לקרקע כלל וחכמי הצרפתים חולקין בזו לומר שכל שאינן צריכין לקרקע אינו טורפן כמו שיתבאר למטה ומ"מ רבותי מפרשים שאין הנגזל גובה פירות שאכל אלא כשאף הגזלן מכיר בעצמו שהיא גזלה בידו הא אם היה סבור להחזיק בה כדין אינו גובה בפירות אלא כבעל חוב וכן יש חלוק ביניהם לענין השבח שבטורף מצד חוב אם הושבח מאליו טורף כל השבח ואם על ידי הוצאה נוטל חצי השבח כמו שאמרו בעל חוב גובה את השבח ופירוש הדברים בחצי השבח כמו שיתבאר למטה ומ"מ בשבח הבא מאליו גובה את כלו ונגזל המוציא מיד גזלן ידו על התחתונה כמו שכתבנו:

כבר ידעת שהאלמנה נזונת מנכסי יתומים וכן הבנות מנכסי אחיהן עד שינשאו מכח תנאי בית דין ואע"פ שלא כתב לה כן בכתבתה כמו שיתבאר במקומו ומ"מ דברים אלו והם הנקראים מזון האשה והבנות אין מוציאין לגבייתם מנכסים משועבדים אלא מבני חורין שדברים אלו אין להם קצבה ויש כאן פסידת לקוחות בדבר שאינו עולה על הלב:

מי שגזל שדה מחברו ולא מכרה אלא הרי היא בידו ואכל פירותיה משלם הפירות שאכל מנכסים בני חורין ולא נאמר בכאן שדה מלאה פירות למעט פירות הבאים אח"כ אלא להודיע שאף אותן שבשעת הגזלה אין גובה אלא מבני חורין הושבחה בידו אם בלא הוצאה הושבחה נוטלה הנגזל עם שבח שבה ואם על ידי הוצאה הושבחה שמין לו וידו על התחתונה אם השבח יתר על ההוצאה נוטל ההוצאה מן הנגזל ואם הוצאה יתרה על השבח נוטל הוצאה כשיעור שבח:

גזל שדה מחברו וחפר בה בורות שיחין ומערות עד שקלקלה או היזק אחר כגון קציצת אילנות וכיוצא בו ישלם מה שהפסיד הא אם בא ההיזק מאליו כגון שטפה נהר וכיוצא בה פטור ואע"פ שבמטלטלין ועבדים בכיוצא בזה חייב מ"מ קרקע אינה נגזלת ואין אחריות קלקלתה עליו אלא כשמפסידה בידו: