מאירי על בבא מציעא כז

זה שפסקנו באחריות שהוא טעות סופר לא סוף דבר בהלואה אלא אף במקח וממכר ר"ל שכל הלוקח קרקע מחברו אע"פ שלא הזכיר שאם יבא בעל חוב ויטרוף יהא כח ביד הלוקח לגבות מן המוכר דמי הקרקע טעות סופר הוא וגובה דמי הקרקע ודמי השבח שהשביחו על הצדדין שהוא חייב לו בשבח כמו שיתבאר והוא הנקרא בכאן שבח ושעבוד ואין צריך לסופר שימלך בדברים אלו עם המוכר אלא כל שמוכר סתם על דעת דברים אלו הוא מוכר ומ"מ לענין שיגבה דברים אלו מעדית שבנכסיו והוא הנקרא בכאן שפר צריך תנאי והמלכה ומתוך כך יש מי שמפרש במלת שפר שהוא הרמוז למטה במלת עמליהון והוא שבח הבא בידיו כגון סקלה מן האבנים או שזבלה ושבח הוא שבח הבא מאליו כמו שיתבאר ובאלו אינו צריך להמלך כלל:

ראובן שמכר שדה לשמעון ובא בעל חוב של ראובן לטרוף את הקרקע מיד שמעון הרי ראובן זה רשאי לדחותו וליכנס עמו לדין ואין כח ביד הבעל חוב לומר הרי נעתק שעבודי ממך ובא ליד שמעון ואינך מעתה בעל דברים שלי שהרי זה אומר לו כל מה שתפסידהו אף אני משועבד להחזיר ואף אם מכרה שלא באחריות כן שהרי מ"מ יכול לומר איני רוצה שיהא לזה עלי תרעומת ושמועה זו יש צדדין הרבה בביאורה וקצרנו ענינה בכאן מפני שכבר ביארנוה במסכת בבא קמא פרק ראשון:

ראובן שמכר שדה לשמעון בין באחריות בין שלא באחריות וקנאה באחד מן הדרכים שהקרקע נקנה בהן ויצאו עליה עסיקין עד שלא התחיל בעבודת הקרקע יכול לחזור בו ואפילו פרעו חייב המוכר להחזיר מעותיו ואם התחיל בעבודתה כלל אפילו במצרים שבו אינו יכול לחזור אלא נכנס לדון עם המערער וכשיוציאנה מידו יחזור הוא על המוכר ושמועה זו גם כן יש צדדין בביאורה וקצרנו ענינה בכאן מפני שכבר בארנוה במסכת בבא קמא פרק ראשון: