מאירי על בבא מציעא רלה

זה שביארנו שאין השוכר יכול לומר לפועל טול מה שעשית בשכרך לא סוף דבר בזה ששכרו למלאכתו אלא אף למי ששכרו למלאכת חברו כן שהרי מ"מ זה ששכרו חייב לפרעו ושכרו של זה אצלו הוא וכמו שאמרו השוכר את הפועל לעשות עמו בשלו והראהו בשל חברו נותן לו זה שכרו משלם והוא חוזר ונוטל מבעל הבית מה שההנהו כמו שהתבאר:

אפילו שכרו לעשות עמו בשל הפקר שהיה ראוי לומר טול מה שעשית וזכה לעצמך שאיני רוצה שתזכה בשבילי אינו יכול לומר כן שמ"מ כבר זכה בשבילו ובמצותו והמגביה מציאה לחברו קנה חברו כמו שהתבאר ומ"מ שכרו לשמור לו בשל הפקר הואיל ולא זכה הלה בשבילו שאין השמירה או ההבטה קונה כמו שיתבאר בסמוך רשאי לומר לו זכה בשביל עצמך בשכרך:

מציאת הפועל לעצמו בין שאמר לו נכש עמי היום בין שאמר לו סתם עשה עמי מלאכה היום אלא אם כן שכרו ללקט מציאות כמו שהתבאר:

נכסי הפקר כל הקודם להחזיק בהם זכה בהם ומ"מ אין אדם זוכה בהם אלא באחת ממיני הזכיות הראויות לאותו דבר אם הגבהה אם חזקה אם משיכה הכל לפי מה שהם נכסים:

שומרי ספיחים של שביעית לצרך מנחת העומר ושתי הלחם נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ואם רצה אחד להתנדב ולשמור חנם בשביל הצבור עושה ולא סוף דבר במצות הצבור שנעשה נשאל להם והרי הוא כשלוחם אלא אף מעצמו ואין אומרים הרי לעצמו זכה ונמצא שאין אלו באים משל צבור שלא בשמירתו לא בהבטה ר"ל שמירתו ולא בחבטא ר"ל דישתו וטרחו בהם עד שיגביהם ובשעת הגבהה הצבור ימנוהו בשבילם הוא או אחר להביא ואפילו הגביה הוא אף הוא אומר שבשביל הצבור הגביה וזכה וחזקה עליו שמוסרם לבית דין יפה יפה ר"ל בלב שלם כל ששומר מן הסתם אם בא ליטול שכרו נותנין לו מן הלשכה ואם לא רצה לקבל ומחל מקבלין הימנו ואין אומרים הרי נמצא שכרו מעורב בדמי התמידין ונמצא תמיד בא משל יחיד שמ"מ מוחל הוא בלב שלם וכלו לצבור ואין חוששין שמא לא ימסרם יפה יפה ר"ל שלא מחל בלב שלם: