מאירי על בבא מציעא רלו

המשנה השמינית והכונה בה להתחיל בביאור החלק הרביעי ואמר המוציא זבלו לרשות הרבים המוציא מוציא והמזבל מזבל אמר המאירי המוציא זבלו לרשות הרבים המוציא מוציא וכו' ר"ל שאינו רשאי לשהותו אלא מתנה עם המזבל שיזבל תיכף להוצאתו ואעפ"כ אם הזיק חייב לשלם ומשנה זו אינה הלכה שכבר התבאר בבבא קמא שבשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרשות הרבים וצוברו כל שלשים יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה ומ"מ אם הזיק משלם מה שהזיק שכל אותם שאמרו מותרין לקלקל ברשות הרבים כגון שמוציאין זבלן או פותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהם בימות הגשמים אם הזיקו חייבים לשלם ולא סוף דבר ברשות בית דין אלא אף ברשות מצוה כגון נר חנכה וכמו שהתבאר שם:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

המשנה התשיעית והכונה בה ככונת מה שלפניה אין שורין את הטיט ברשות הרבים ואין לובנין לבנים אבל גובלין טיט לרשות הרבים אבל לא ללבנים אמר המאירי אין שורין את הטיט ברשות הרבים וענין זה הוא שהיו שורין את הטיט במים ומהפכין בו ומעמידים אותו צבור וכן אין לובנין לבנים והוא ששוטחין אותם ליבש אבל גובלין את הטיט ברשות הרבים כלומר שיגבלהו לתתו מיד בבנין אבל אין גובלין אותו ברשות הרבים לצורך לבנים וכן הלכה ואין צריך לומר שאם הזיק משלם שהרי אף במה שברשות כן:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

המשנה העשירית והכונה בה ככונת מה שלפניה הבונה ברשות הרבים והמביא אבנים המביא מביא והבונה בונה ואם הזיק משלם מה שהזיק רשב"ג אומר אף מתקן הוא את מלאכתו לפני שלשים יום אמר הר"ם רשב"ג סבר שנותנין לו זמן ואם הזיק בתוך הזמן ההוא פטור ואם הזיק אחר הזמן חייב ואינה הלכה אלא כל הזק שיבא ממנו ישלם לעולם:

אמר המאירי הבונה ברשות הרבים ר"ל הבונה וצריך להשתמש ברשות הרבים לצורך עציו ואבניו ונמצא שהוא מביא אבנים ברשות הרבים אינו רשאי להשהותן אלא המביא מביא והבונה בונה על הדרך שביארנו למעלה ואפילו באותו שהות מועט אם הזיק משלם מה שהזיק רשב"ג אומר אף מתקן הוא את מלאכתו שלשים יום ר"ל שהוא רשאי להעמיד עציו ואבניו לרשות הרבים ולתקנם שם שלשים יום קודם המלאכה ושאם הזיק פטור ומ"מ אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ואע"פ שאמרו כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו אין למדין מן הכללות:

זהו ביאור המשנה והלכה כתנא קמא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

שנים שהיו דרין אחד בבית ואחד בעליה יתבאר בבבא בתרא שלא יעשה בעל הבית תנור בתוך ביתו אלא אם כן יש מקרקע הבית לעלייה ארבע אמות גובה וכן בעל העליה לא יעשה תנור בקרקע עלייתו אלא אם כן יש שם מעזיבה שלשה טפחים ובכירה טפח שאף בשיעור זה אם הזיק משלם:

החוצב שחצב אבן מן ההר ונתנה לסתת והוא המרבעה והמחליקה והוזק בה אדם או בהמה הסתת חייב והסתת שמסרה לחמר להוליכה למקום הבנין החמר חייב מסרה חמר לכתף המושיטה לבנאי הכתף חייב והכתף שהושיטה לבנאי להושיבה בסיד הבנאי חייב מסרה הבונה לאדריכל והוא ראש האמנין המדקדק בהנחת האבן בקו המשקולת שבידו שלא תהא בולטת חוץ לדימוס ושלא תהא מתנדנדת האדריכל חייב ואם אחר שנשקעה בדימוס נפלה והזיקה כלם חייבין במה דברים אמורים בקבלנות שכלם נעשו שתפין לעשות מלאכה זו בקבלנות ומתוך כך על כלן לשמור להושיבה יפה שלא תתנדנד ואעפ"כ כל שלא הונחה עדין בדימוס אחרון חייב הואיל וכחו הוא והוא מתעסק בה נזקיה עליו ומ"מ בשכירות אף לאחר שהונחה האחרון חייב וכלן פטורים:

גדולי המפרשים כתבו שלא נאמר כלם חייבין על החצב והסתת והחמר אלא שדרך לשכור בני אדם לעזור להעלותה בבנין ומסתמא באו אלו כלן לצורך כך ואם עזרוהו ונפלה מתוך ידי כלם כלם חייבין ר"ל כל אותם שהעלוה שעל כלם הוטלה השמירה ומ"מ דוקא בקבלנות ר"ל שכל אלו העוזרים ממקבלי המלאכה הם וכלם קבלו יחד לעשות מלאכת בנין זה אבל אם כל אחד שכיר למלאכה מיוחדת אע"פ שעזרוהו עוזרי חנם הם ואין השמירה אלא על בעל אותה מלאכה ושהוא מיוחד לה:

זה שביארנו שכל העושים ברשות אם הזיקו חייבים לשלם אותם שעושים בתוך שלהם ושלא במקום פשיעה אינו כן שאין זה משום רשות בית דין וכן אפילו העושים בתוך של חבריהם וברשות חבריהם שאף זה אינו רשות בית דין אבל אלו שעושין ברשות שאינו שלהם כגון הוצאת זבלים וגריפת מערות ודומיהן הואיל ואין כאן אלא רשות בית דין אם הזיקו חייבין ושמא תאמר והרי תנור וכירה כל אחד בשלו הוא הואיל והאש תדירה היא והוא דבר הצריך להשגחה מרובה עשאוה כעושה בשל חברו שלא ברשות חברו אלא ברשות בית דין:

המשנה האחת עשרה והכונה בה לבאר ענין החלק החמישי ואמר על זה שתי גנות זו על גב זו וירק בנתים ר' מאיר אומר של עליון ר' יהודה אומר של תחתון אמר ר' מאיר מה אם ירצה העליון ליטול את עפרו אין כאן ירק אמר ר' יהודה מה אם ירצה התחתון למלאת גנתו עפר אין כאן ירק אמר ר' יוסי וכי מאחר ששניהם יכולין למחות זה על ידי זה ירק מאי זהו היה ר' שמעון אומר כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי אלו שלו והשאר של תחתון אמר הר"ם מה שאמר כל שיכול לפשוט את ידו והוא בענין שלא יסכן בעצמו ויתפשט פשוט שיהיה קרוב לנפול ממנו אלא וביתפשט שיעור מה שיוכל בלא סכנה והלכה כר' שמעון:

אמר המאירי שתי גנות זו על גב זו ר"ל שסמוכות זו לזו האחת קרקעה גבוה ואותו שאצלה קרקעה נמוך ויש ירק באותו רוחב ועובי הקרקע שמשפת העליון לשטח התחתון ר' מאיר אומר שירק זה של עליון הוא מפני שאף הוא יכול לחפור עד שיגיע לשטח קרקע חברו ומשליך את העפר ומאחר שהעפר שלו ראוי לו שיהא כל הצומח בה שלו ר' יהודה אומר של תחתון שאף הוא יכול למלאת גנתו עפר עד שישוה שטח גגה לגג העליון ונמצא האויר שלו אמר ר' יוסי מאחר ששניהם יכולין למחות שלא לצמוח שם כלום זה בשיחפור וזה בשימלא אף אנו אומרים נראה מהיכן גדל וינתן לו והרי ודאי בשל עליון הוא גדל וזה כדעת ר' מאיר ויש גורסין בה ר' מאיר ר' שמעון אומר כל שהעליון יכול לפשוט ידו וליטול הרי הוא שלו הואיל ומעפרו גדל והשאר של תחתון שאף העליון מפקירו אצלו שאין ראוי לו ליכנס בתוך של חברו על עסקי דברים אלו והלכה כר' שמעון ופירשו בגמרא כל שהעליון יכול לפשוט ידיו ליטול אותו מעקרו סל עליון בין העיקר בין הנוף ובלבד שלא יאנוס עצמו והשאר של תחתון בין העיקר בין הנוף ואם היה עליון מגיע לנופו ואינו מגיע לעקרו הדבר בספק וחולקין ולא יטלהו אחד מהם לכתחלה ואם נטלה אחד מהם אין מוציאין מידו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנתחדש עליה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא:

יתבאר במסכת בבא בתרא שהקונה שלשה אילנות בתוך של חברו קנה קרקע על הדרכים שיתבאר שם אבל הקונה שני אילנות או אילן אחד אין לו קרקע ומעתה אם גדל אילן זה או שני אילנות שלו וצמחו בהם שריגים מחדשים יקוץ שמא ישתרשו בארץ ויבא לטעות ששלשה אילנות לקח ויטול חלק בקרקע וכשקוצצין כל העולה מן הגזע והוא הרואה פני חמה עציו לבעל אילנות וכל העולה מן השורש והוא שאין רואה פני חמה הרי הם של בעל הקרקע ואין אומרים שדי נופו בתר עיקרו:

וכן לענין ערלה אילן היוצא מן הגזע פטור מן הערלה אפילו בסמוך לקרקע הרבה הואיל ורואה פני חמה הרי הוא כאילן ראשון ואם אילן ראשון אינו ערלה אף זה אינו ערלה והיוצא מן השרשים הרי הוא כאילן בפני עצמו כמו שיתבאר במקומו:

ונשלם הפרק ת"ל ונשלמה המסכתא ברוך אשר עזרנו עד הנה ומהנה נשלם מה שנראה לכללו במסכתא בבא מציעא בעזרת הצור:

תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לכללו בתלמוד בבא בתרא:

בעזרת הצור ובישועתו אמן ואמן