מאירי על בבא מציעא רלד

הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום אם השבח יתר על ההוצאה נותן לי הוצאה ואם הוצאה יתרה על השבח נותן לו דמי השבח וכבר ביארנוה בבבא קמא:

מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו אם אין אני נותן לך עד יום פלוני תן לו שטרו ר"ל שיתבע בה כל חובו והגיע זמן ולא נתן הרי זה לא יתן שכל כיוצא בזה אסמכתא היא ודרך גזום ואין הדעת סומכת בה הא אם התנה להחזירה לתבוע מה שחייב לו בה יחזור:

הבית והעליה של שנים שנפלו ונתרצו שניהם לחזור ולבנות אלא שנחלקו באיכות הבנין שזה אומר לבנות חלקו בתבנית כך וזה אומר לבנות חלקו בתבנית כך כל שאחד מהם רוצה לשנות ויש באותו שנוי תועלת לחברו ולא הזק שומעין לו וכל שאינו כן אין שומעין לו אלא בונה כשהיה כיצד תחתון שבא לשנות אם בא להרבות ברוחב הכותלים או בחזוקן שומעין לו שהרי זה תועלת לחברו הצריך לבנות עליהן ואם בא למעט בהן אין שומעין לו ועליון שבא לשנות אם בא למעט בעובי הכותלים שומעין לו שהרי אין כבדותן גדול ויש בזה תועלת לבעל הבית מעתה תחתון שבא לשנות ולבנות מגזית לגויל ר"ל מעובי ה' טפחים לעובי ו' שומעין לו מגויל לגזית אין שומעין לו מלבנים לכפיסין והוא מרחב שלש לרחב ארבע שומעין לו מכפיסין ללבנים אין שומעין לו לסכך בארזים שומעין לו לסכך בשקמים אין שומעין לו למעט בחלונות שומעין לו לרבות אין שומעין לו להגביה אין שומעין לו להשפיל שומעין ועליון שבא לשנות בגזית שומעין לו בגויל אין שומעין לו בלבנים שומעין בכפיסין אין שומעין לסכך בשקמים שהם קלים שומעין לו בארזים אין שומעין לו לרבות בחלונות שומעין לו למעט בהן אין שומעין לו שהרי מרבה בכבדות להגביה אין שומעין לו להשפיל שומעין לו ואפילו היה מנהג המקום בזה שבא לשנות אין הולכין בזו אחר מנהג אלא אחר מה שהיה בנוי מתחלה ומ"מ אם רצה להוסיף אחר כן בבנין הרי דינו כמו שהיה מתחלה והוא כמנהג מדינה והוא שאמרו בתוספתא בית לאחד ועליה לאחר ורצה בעל העליה לבנות דיוטא על גבה מקום לעשות שתים ושלש עושין:

ויש מפרשים שכל שאמרו בכאן שאין שומעין לשנות פירושו בשנוי המנהג אבל כל ששנויו כמנהג המדינה שומעין לו ויש מכריעין שברחב הכתלים אף אם שנויו בא כמנהג אין שומעין לו הא בארזים ושקמים ומיעוט חלונות ורבויין והגבהה והשפלה כל ששנויו בא כמנהג שומעין לו:

לא היה להם כדי לבנות הרי בעל העליה נוטל שליש הקרקע ובעל הבית נוטל שני שלישים:

המשנה הרביעית והיא גם כן מענין החלק הראשון ואמר וכן בית הבד שהיה בנוי בסלע וגנה אחת על גביו ונפחת הרי בעל הגנה יורד וזורע למטה עד שיעשו לבית בדו כיפין אמר הר"ם כל מקום שנאמר בו נפחת ר"ל שלא יוכל להשתמש בו כענין מה שהיה משתמש מתחלה מחמת אותו הפחת אלא בעמל:

אמר המאירי וכן בית הבד הבנוי בסלע ר"ל בעובי ההר וגנה אחת על גביו ונפחת ר"ל שנפחת קרקע הגנה שהוא שמי קורת בית הבד הרי בעל הגנה יורד וזורע למטה עד שיעשה זה לבית בדו כיפין ומ"מ אחר שבנה זה כיפין לבית בדו מתקן העליון קרקע גינתו וזורע ופחת זה גם כן פירשו בגמרא בארבעה טפחים על הדרך שביארנו ופירשו בתלמוד המערב שדבר זה בשאינו שם אבל אם היה שם כופין אותו לבנות:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

המשנה החמישית והכונה להתחיל בה בביאור החלק השני ואמר על זה הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור לשלם נתנו לו זמן לסתור את הכותל ולקוץ את האילן ונפלו בתוך הזמן פטור לאחר הזמן חייב אמר הר"ם וכל זמן שאנו נותנין הוא שלשים יום והוא זמן בית דין:

אמר המאירי הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם ואין זה דומה לשאר תקלות ברשות הרבים שכלן נקראות בור כשהפקירם שזה וכיוצא בו אפילו הפקיר אינו קרוי בור הואיל ואין תחלתו לנזק נתנו לו זמן וכו' ר"ל שכל שבית דין רואין את האילן או את הכותל רעוע נותנין לו זמן לקוץ את האילן או לסתור את הכותל ופרשו בגמרא שזמן בית דין בענינים אלו שלשים יום ואם נפלו בתוך הזמן והזיקו פטורין אבל אם נפלו לאחר זמן והזיקו חייבין הואיל ואיחר שלא לקוץ או לסתור לזמן שקבעו לו:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא בארנוהו:

המשנה הששית והיא גם כן מענין החלק השני ואמר על זה מי שהיה לו כותל סמוך לגנת חברו ונפל ואמר לו פנה את אבניך אמר לו הגיעוך אין שומעין לו ואם משקבל עליו אמר לו הילך את יציאותיך ואני נוטל את שלי אין שומעין לו אמר המאירי מי שהיה כותלו סמוך לגנת חברו ונפל לתוך גנת חברו ואמר לו בעל הגנה שיפנה את אבניו שמזיקות את גינתו ואמר לו הגיעוך כלומר יהו שלך ועליך לפנותן אין שומעין לו אלא כופין אותו לפנות ואם משקבל עליו ר"ל שכשאמר לו זה הגיעוך קבל זה את דבריו והלך ופנה להוצאותיו ואח"כ חזר זה ואמר הילך יציאותיך ואני נוטל את שלי אין שומעין לו ולמדו מכאן בגמרא שמ"מ אם לא פנה עדין אלא שהודה לדבריו לקבלן ולפנותן להוצאתו וחזר זה ואמר אל תפנה אלא אני מפנה ונוטל את שלי בזו ודאי שומעין לו הואיל והלה לא פנה עדין ואין אומרים שזכה לו חצרו משעה שקבל עליו והודה לדבריו מפני שאין זה מכוין להקנותו אלא לדחות מעליו הוצאה וכל כיוצא בזה אין חצר קונה וכן כל כיוצא בזה:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא בארנוהו:

המשנה השביעית והכונה בה בביאור החלק השלישי ואמר על זה השוכר את הפועל לעשות בתבן ובקש ואמר לו תן לי את שכרי אמר לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו אם משקבל עליו אמר לו הילך שכרך ואני נוטל את שלי אין שומעין לו אמר המאירי השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן וקש ר"ל ללקוט לו משלו או מן ההפקר ומפני שהיא מלאכה שהריוח מועט בה וקרוב לבעלים לומר בה לשכיר טול מה שעשית בשכרך הוא תופשה בלשון זה ואמר שאם רצה בעל הבית לעכב שכרו ולומר לו הילך מה שעשית בשכרך אין שומעין לו ואע"פ שבכל מקום אמרו שוה כסף ככסף וממרי רשותך פארי אפרע שכיר מיהא יצא מן הכלל וחובה עליו לפרעו כמה שהתנה ואפילו היה מה שעשה שוה כשיעור שכרו ואם נתרצה לו הלה וקבל מה שעשה בשכרו וחזר זה ואמר הילך שכרך ואני נוטל את שלי מכיון שנתרצה לו זה כבר זכה במה שעשה ואין הלה יכול לחזור:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא: