מאירי על בבא מציעא רל

פירט בלאו זה קצת דברים וחזר וכלל כגון אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל הרי שפירט בו שני דברים ואח"כ חזר וכלל כי אם צלי אש כלומר לא תאכלו ממנו כי אם צלי אש והרי שנכללו שם כל שאינו צלי אש כגון אכלו חי או אפוי בחמה או בחמי טבריא אבל מבושל במי פירות כבר נתרבה במקומו מכפל הלשון ר"ל ובשל מבושל וכן ריחים ורכב וכי נפש הוא חובל או שפירט הרבה דברים בלאו אחד ולא חזר וכלל בהם כגון ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה וכן לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וכן כל שאור וכל דבש לא תקטירו כל חלב וכל דם לא תאכלו לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב הרי דברים אלו חלוקים לשני פנים כל שחזר הכתוב וחלק דברים אלו במקום אחר בלאו מיוחד לכל אחד מהן [או בקצתם אין חוששין ללאו שבכללות שבו ולוקה על כל אחת מהן] והילכך מעביר בנו ובתו וקוסם ומעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים שיש מהם שנתיחד להם לאו בפני עצמו לא תנחשו לא תעוננו וכו' כלם למדים מהם ולוקין על כלם וכן חלב ודם וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו ואע"פ שאף זה כלל בו שור וכשב ועז שם חלב אחד הוא ואין זה לאו שבכללות אלא שלא לאסור שאר חלבים ובכריתות קורהו לאו שבכללות לענין שאינו לוקה אלא אחת וכן אפילו לא חלקו אלא בהזכרת העונש:

לא חזר וחלקן לוקה על הנפרטים מלקות אחד על כלם ועל הנכלל אינו לוקה כלום כיצד אכל נא לוקה וכן אם אכל מבושל לוקה אכל שתיהן בהתראה אחת אינו לוקה אלא אחת אכל ממנו חי אינו לוקה כלל מכח לאו הנכלל בכי אם צלי אש אלא שבטל מצות עשה שנאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומ"מ גדולי הדורות ראיתי שמפרשים שעל הנפרטים לוקה על כי אחת ואחת ועל הנכלל לא כלום והם מפרשים בשמועת נא ומבשל מה שאמר רבא אין לוקין על לאו שבכללות על הנכלל לבד אבל על הנפרט ר"ל נא ומבושל חייב על כל אחת ואחת ונסעדים בהרבה ראיות כמו שנתבאר שם בע"ה ואחת מהם שלשון הסוגיא אמר אביי אכל נא לוקה שתים מבושל לוקה שתים כלומר אחת מן הפרט ר"ל אל תאכלו ממנו נא ואחת מן הכלל ר"ל כי אם צלי אש נא ומבושל לוקה שלש אחת מן הפרט בכל אחת מהן ואחת על הכלל לשניהם ורבא אמר אין לוקין על לאו שבכללות איכא דאמרי חדא מיהא לקי כלומר אחת על שניהם ר"ל על נא ומבושל ואיכא דאמרי אפי' חדא לא לקי דלא מייחד לאויה כלאו דחסימה ולפי שטת גדולי המחברים אנו פוסקים חדא מיהא לקי בנא ומבושל ומה שאמר אין לוקין על לאו שבכללות חוזר על הלאו הראשון ר"ל אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל ואם כן היה לנו לפסוק כלישנא בתרא ולומר שלא ילקה אפילו אחת אלא ודאי רבא לא בא לחלוק על נא ומבושל שלוקה שתים אבל על מה שאמר אביי שלוקה שלש והאחת מצד הכלל חלק עליו רבא לומר שאינו לוקה אלא על הנפרטים ולא על הכלל כלל ושמא תאמר ואם כן ללשון שאמר איכא דאמרי חדא מיהא לקי אם כן זהו דעת אביי כלומר חדא מיהא לקי מצד לאו הכלל פירשו רבים כן שאם אכל נא והתרוהו מצד הכלל לוקה אחת לפי הלשון הראשון ולפי הלשון השני אינו לוקה כלל ומ"מ אנו אומרים שאף לפי הלשון האחרון לוקה כמו שנבאר ומתוך הדחק פירשו חדא מיהא לקי אם אכל אחד מן הנכללים תחת לאו שבכללות כגון אפוי בחמה אע"פ שאינו לוקה עליו עם הנפרט וללשון אחרון אינו לוקה עליו כלל ומ"מ על הנפרטים אף רבא מודה שלוקה על כל אחד מהם ואף שמועה זו שבכאן מסכמת לדבריהם ומ"מ אף הם מודים שכל שנפרטו בו הרבה לאוין בלא כלל אינו לוקה אלא אחת על כלן:

צריך אתה לשאול לשטתנו ואף זו קשה מה בין אלו לאתנן ומחיר או לשאור ודבש אלא ויש מפרשים שאף באלו לוקה שתים צריך אתה לשאול לפי שטתנו ריחים ורכב מה נשתנה מנא ומבושל וכן אף לשטה האחרת מה נשתנה כי נפש הוא חובל מכי אם צלי אש יראה מפני שלאו זה היו כלן מפורשים בזכירת האחד וטעם אחד לכלן והילכך לא הוזכרו ריחים ורכב אלא ללקות על כל אחד מהן לא הוזכר כי נפש הוא חובל אלא לחייב על שאר דברים על דרך ריחים ורכב:

יש מהם שלא חזר הכתוב בהן לחלקן ומ"מ רבותינו למדו בהם מפי השמועה שמוחלקין הם והוא שאמרו בחדש שאם אכל לחם או קלי או כרמל לוקה אחת אכל משלשתם כזית מכל אחד בהתראה אחת לוקה שלש מפי השמועה למדו במסכת כריתות שלאוין מחלקין הם וכן בהקפת פאה חייב על הראש שתים ועל הזקן חמש שאור ודבש הקטיר שאור לוקה הקטיר דבש לוקה הקטיר שניהם אינו לוקה אלא אחת ואיסורן בכל שהן:

נזיר שאכל כזית ענבים וכזית זג וכזית חרצן אע"פ שנכללו במכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל כבר חזר וייחד לאוין שבו כמו שיתבאר במקומו:

לאו שפירט בו דברים וחזר וכלל כגון נא ומבושל שחזר וכלל בכל שאינו צלי אש והיה זה אוכלן נא או מבושל והתרוהו מצד הכלל ולא מצד נא ומבושל יראה שאף זה לוקה כל שכגון זה התראה היא ויראה לי שכך היא רמוזה בסוגיא זו בפרושי גדולי המפרשים וכן כל שאמרנו בנפרטים שאינו לוקה אלא אחת על כלן פירושו אפילו התרוהו על כל אחת מהן:

בבכור ומעשר שני נאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך אכל מכולן חוץ לחומה לוקה על כל אחת ואחת מפי השמועה למדוה מטעם זה שהרי במצות עשה שבה נאמר ואכלת שם לפני יי' אלהיך מעשר דגנך וכו' למה חזר ופרט את כלן בלאו היה לו לכלול את כלן ולומר לא תאכלם בשעריך הא לא חזר ופרטם אלא לחייב על כל אחד ואחד בפני עצמו וכן התבאר בכריתות:

אבר מן החי ובשר מן החי שניהם נכללו בלאו לא תאכל הנפש עם הבשר ומ"מ ענין אחד הם ואין ראוי ליחס בו לאו שבכללות כלל:

כל הנפרטים שצירף בהם כזית אחת ואכלו יראה שאף באותם המחלקים אינו לוקה אלא אחת ומ"מ אחת מיהא לוקה הואיל ומין אחד הוא כגון כזית בין נא ומבושל או כזית בין קלי וכרמל וכמו שהתבאר בחמשת מיני תבואה וקמחיהן שכלן מצטרפין לכזית חמץ ולאיסור חדש ומעשרות ותרומות:

לפי מה שכתבנו נמצא בהרבה לאוין שהזהירה תורה עליהן ופרט בו כפל דברים ולא חלקם בלאוין במקום אחר שאין לוקין עליהם אלא אחד על דרך נא ומבושל מלבד אלו שכתבנו וכבר הביאום גדולי המחברים בקצת חבוריהם ומהם לא יבא עמוני ומואבי כל אלמנה ויתום לא תענון לא תטה משפט גר ויתום שארה כסותה ועונתה לא יגרע לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב יין ושכר אל תשת בבאכם וכו' וכן אמרו שם להבדיל ולהורות כלומר שיש בו אזהרה על השתוי שלא ליכנס למקדש ושלא להורות בתורה זונה וחללה למדנו מפי השמועה במסכת קדושין שלוקה על כל אחת ואחת ואפילו באשה אחת ולאוין מחלקין הם ומעתה למד סתום מן המפורש:

בקצת חבורי צרפת ראיתי שכל שנתיחד לאו על איסור לאו במקום אחר לוקין על כל אזהרותיו אפילו על לאו שבכללות שהטעם שאנו למדין הלאוין מלאו דחסימה וכמו שאמרו לא מייחד לאויה כלאו דחסימה הוא מפני שמאחר שלא נתיחד בו לאו לא הקפידה עליו תורה אבל כל שייחד לו לאו במקום אחר חייב על כל אזהרותיו ומתוך כך יש לאו שבכללות שפטור מן הכל כגון לא תאכלו על הדם ועל הדרך שכתבנו וכן לא יאכל כי קדש הם כמו שביארנו בשני של פסחים ויש שהוא חייב על כלם והוא כשנתיחד לו לאו במקום אחר ובמקום שהמקראות מיותרים לוקה כגון כל חלב שור וכשב ועז וכן לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך שנאמר עליהם בכריתות שלוקה מצד ייתור המקראות ועיקר הדברים כמו שכתבנו תחלה:

לגדולי הדור ראיתי שהסכימו לקצת דברים שכללנו בענין זה אלא שחדשו קצת דברים והענין לדעתם הוא שכל שהלאו כולל איסורין מוחלקים זה מזה כגון לא תאכלו על הדם שכולל כל הדברים שהזכרנו וכן לא יאכל כי קודש הם שפירושו כל שפסולו בקדש וכולל פגול ונותר וטמא ויוצא אינו לוקה לאחד מהם שלא כללם אחר שאין ביניהם דמיון אלא שלא ללקות עליהם אבל כשהלאו כולל איסורין הדומים זה לזה לא נכללו אלא מצד הדמיון כגון לאו של שרץ סתם שכלל שרץ העוף והמים והארץ ולוקה בכל אחד מהם בלאו המיוחד לו ובלאוין הכוללים אותו כמו שביארנו באחרון של מכות וכן כל שהיה יכול לאמרם שלא בהזכרת פרטיהם והזכירם לוקין עליהם כענין לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדור ונדבתך ותרומת ידיך שאמר למעלה ממנו והבאתם שמה וכו' והזכירם ולא הוצרך בלאו לומר אלא לא תוכל לאכלם ולא היה לאו שבכללות דהוה אמינא לא תוכל לאכלם אכל חד וחד קאי הואיל ופרטם בעשה ואם כן כשחזר ופרטם בלאו לוקה עליהם ומדין קרא יתירא ויש מפרשים שאלו אמר לא תוכל לאכלם היה לאו שבכללות וחזרת הפרטים למדנו שלוקין עליהם וכן יראה מסוגיא שבמסכת כריתות בשמועת האוכל מעשר דגן תירוש ויצהר לוקה שלש ולענין פסק כתבו הם שלוקה אחת דשם מעשר אחד הוא כלאו של נבלה ושל שרץ ושל חלב ומה שחלקו ר' ישמעאל וחכמים בחלב שור וכשב ועז אם לוקה שלש אם לאו מצד יתור המקראות הוא אבל חדא מיהא לקי דשם חלב אחד הוא וכן בלחם וקלי וכרמל שאמרו שם לוקה שלש והקשה והא לאו שבכללות הוא מפני שהיה סבור שהכל בכלל חדש ולא ילקה אלא אחת אלא שתירץ לו משום יתורא דקראי ואלמנה וגרושה אינו לאו שבכללות שלא היה יכול לכללם בלשון אחד שאלו משום לא יקח כי אם בתולה לא היינו למדים איסורן מן הארוסין אבל נא ומבושל היה יכול לכללם בלא תאכלו כי אם צלי אש ומאחר שפרטם ליחודי לאוי אתא ללקות על כל אחד מהם וכן בזג וחרצן וריחים ורכב והרי שלדעתם נא ומבושל לוקה שתים וכנגד גדולי המחברים שכתבו בו שאינו לוקה אלא אחת:

וממה שצריך שתדע בבלבול ענינים אלו הוא שכל אלו שאין לוקין עליהם יש מהם שאין נמנין בכלל המצות כגון לאו לא תאכלו על הדם לפי מה שראיתי במנינם אצל גדולי המחברים ואזהרות שבו לא נאמרו אלא דרך רמז וכן לא תשא שמע שוא שפירשו בו אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין אחד עד שיבא השני וכן יש בו אזהרה למקבל לשון הרע ולמעיד עדות שקר ולבעל דין שלא ישמיע דבריו לדיין קודם שיבא חברו ולא ראיתי שהכניסוהו בכלל המצות ומ"מ אני תמה לדעת זה למה הכניסו לפני עור לא תתן מכשול שהוא בא לכמה ענינים וכן לשיטת גדולי המחברים אותם שנפרטו הרבה בלאו אחד כגון נא ומבושל אין נמנין אלא במצוה אחת וכן אתנן ומחיר ודומיהם ומ"מ זה תמה גדול שאין המנין נמשך אחר המלקות כלל והרי יש בעברה אחת לפעמים כפל מלקות לפי חשבון הלאוין ר"ל באותן שאמרו עליהם לוקה שתים או לוקה שלש והדומים לאלו מצד חלוק הלאוין הבאים עליו לא שיבאו מלקיות לכן הלאוין האמורים בדבר אחד ואף באלו הואיל ודברים חלוקין הם ואע"פ שאין בהם חלוק לאוין למלקות מ"מ ראוי למנותם כל אחת מצוה בפני עצמה כגון נא מצוה אחת ומבושל מצוה אחרת וכן הדומים לאלו והראיה שאף הם מודים שבאכילת אחד לוקה אחת ולא עוד אלא שזה ראוי יותר ממה שמנו בלחם וקלי וכרמל בשלשה מצות שיותר היה ראוי לומר באלו הואיל וכלן על החדש נאמרו שלא ימנו אלא במצוה אחת אבל נא ומבושל ואתנן ומחיר ודומיהם היה ראוי למנותם כל אחת בפני עצמה ודבר זה צריך תלמוד ועיון דק באותן המקומות שעיקרי דברים אלו תלויים בהם ובע"ה במקומות אחרים יתרחבו הדברים בענינות אלו בכדי הצורך או בכדי היכולת: