מאירי על בבא מציעא רכט

ערב אינו בכלל איסורין אלו אלא כל שבא מן הדין לתבוע חובו מן הערב רשאי הוא ליכנס לביתו וליטול המשכון שנאמר לקח בגדו כי ערב זר ונאמר בני אם ערבת לרעך וכו' וכן מי שיש לו אצל חברו חוב של שכירות הן שכר גופו הן שכר בהמתו וכליו הן שכר בתים ופונדקאות נכנס לביתו וממשכנו ואם זקפן עליו במלוה אסור שנאמר כי תשה ברעך משאת מאומה:

המשנה הארבע עשרה והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי גם כן ואמר אלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה שנאמר לא תחבול בגד אלמנה אמר הר"ם ואסור למשכן האלמנה מפני חשד כשתתעכב אצל הממשכן אותה בשביל המשכון שלה אולי יארע ביניהם קלקול ולפיכך השוה בדבר העשירה והעניה:

אמר המאירי אלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה לא על פי עצמו ולא על פי בית דין שנאמר לא תחבול בגד אלמנה ולא הפריש בין עניה לעשירה וכן הלכה ואם משכן מחזירין לה על כרחו ותובע חובו מצד אחר:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

כבר ידעת שהמלך נאסר שלא להרבות לו נשים שנאמר לא ירבה לו נשים ולא יסור את לבבו ופירשו במסכת סנהדרין שרשאי לישא עד שמנה עשרה בין נשים ופלגשים ובלבד שלא יהו מסירות את לבבו שאם מסירות את לבבו אפילו אחת אסורה לו הא לא נאמר לא ירבה לו אלא אפילו הם כאביגיל:

המשנה החמש עשרה וענינה גם כן בביאור החלק השלישי והוא שאמר החובל את הריחים עובר בלא תעשה וחייב משום שני כלים שנאמר לא יחבול ריחים ורכב ולא ריחים ולא רכב בלבד אמרו אלא על כל דבר שעושין בו אוכל נפש שנאמר כי נפש הוא חובל אמר המאירי החובל את הריחים הואיל והוא מכלים שעושין בהם אוכל נפש עובר עליו וחייב משום שני כלים שהרי הריחים שני כלים הם אחת העליונה ואחת התחתונה והתורה הזכירה את שתיהן וקרא את התחתונה ריחים והעליונה רכב והרי שהיינו למדים אחת מחברתה ולא הזכיר את שתיהן אלא לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו אע"פ שאין שניהם משמשין אלא למלאכה אחת ולא ריחים ורכב בלבד אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש כגון ערבות ויורות וסכינים ונמצא לפי המשנה שאם חבל הרבה מכלים אלו לוקה על כל כלי בפני עצמו ואפילו חבל שני כלים ששניהם צריכים למלאכה אחת לוקה על כל אחד מהם על הדרך שביארנו בריחים ורכב מעתה חבל זוג של ספרים והם של פרקים עד שכל אחת קרויה כלי בפני עצמו ומ"מ אין המלאכה אלא בשניהם וכן צמד של פרות והוא שהיה ביניהם עשוי פרקים פרקים וכל אחד כלי בפני עצמו אלא שלא היתה החרישה נעשית אלא בשניהם שהיו מחברים אותם בכל אלו וכיוצא בהן לוקין על כל כלי בפני עצמו ונמצא לוקה שתים:

ולאו זה של שאר כלים שעושין בהם אוכל נפש יוצא לנו מכי נפש הוא חובל כלומר לא יחבול שום כלי שבחבולו יהא נמצא חובל כלי שעושין בו אוכל נפש שמא תאמר והלא לאו שבכללות הוא והיאך לוקין עליו תדע שענין לאו שבכללות מבולבל הרבה ביד המפרשים ולפי מה שראינו לרוב פוסקים יש מהם שאין לוקין עליהם כלל ויש מהם שאין לוקין עליהם אלא אחת על כל אותן שנכללו באותו הלאו ויש מהם שלוקין על כל אחד מהן כיצד היה לאו זה כולל ענינים הרבה חלוקין ושאין זה ממין זה ולא נזכר אחד מהם בפרט באותו הלאו כגון לא תאכלו על הדם שיש בו אזהרה להרבה דברים כמו שיתבאר במסכת סנהדרין אינו לוקה על אחת מהן כלל המשל בזה הרי אחת מאזהרותיו על בית דין שהרגו את הנפש שלא יטעמו כלום באותו היום אם טעמו אין לוקין וכן אחת מאזהרותיו שלא לאכול שחרית עד שיתפללו כמו שדרשו לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם אם עשה כן אפילו לדעת האומר תפלה מן התורה או שלא ייחד את השם אין כאן מלקות וכן יש בו אזהרה שלא להברות קרובי הרוגי בית דין אם עשו כן אין כאן מלקות וכן יש בו אזהרה לבן סורר ומורה שלא יאכל אכילה המביאתו לידי שפיכות דמים שאלמלא כן לא מצינו אזהרה לבן סורר ומורה ותורה לא ענש אלא אם כן הזהיר ואעפ"כ אינו לוקה על אכילה זו אלא יעשו אב ואם המוטל עליהם ויסקל והפקעת מלקות זה מטעם לאו שבכללות ואפילו לא היה בידינו הפקעתו מצד שניתן לאזהרת מיתת בית דין וכן היא אזהרה לאוכל מבהמה קודם שתצא נפשה עשה כן אינו לוקה וכן יש בו אזהרה לאוכל בהמת קדשים קודם זריקת הדם כלומר לא תאכל הבשר ועדין הדם במזרק ואע"פ שהעושה כן לוקה לא מכח לאו זה אלא מאחר והוא לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וכו' כלומר לא תוכל לאכול נדבותיך בשעריך קודם זריקת הדם ועל דרך זה הלאו ענין ולפני עור לא תתן מכשול וכן לא תשא שמע שוא ואין במין זה לא תאכלו כל נבלה אע"פ שכולל נבלת בהמה חיה ועוף וכן אל תשקצו שכולל כל השקצים שהרי אלו הוזכר בהם שם האיסור שהם נבלה ושקץ ושם נבלה אחת היא וכן שם שקץ וכן לא תעשה כל מלאכה האמור ביום טוב שלוקין על כל המלאכות ששם מלאכה אחת היא ויש מפרשים בה מפני שכתובים בה מלאכה עבודה ואין זה כלום שאף מלאכת עבודה כולל הוא אלא שהטעם כמו שכתבנו אלא שיש מקום עיון ממה שנאמר בסנהדרין והמגפף והמנשק והמכבד והמרבץ לפניה והסך והמלביש והמנעיל הרי הן בלא תעשה ואמרו עליהם שאין לוקין עליהם כלל מפני שהם לאו שבכללות והוא לא תעבדם והרי שם עבודה אחת היא ואין אלו ראויים ליקרא שמות משתנים והענין בהם כשם מלאכה לגמרי וראיתי מי שתירץ בה שמה.... לאו שבכללות הוא שמאחר שאינן.... ולא כעין פנים אין זה עבודה ועוד אני אומר בה שכל אלו עבודות גופניות הם ואין לטעות בהם לאחרים מצד קבלת אלהות שהרי אי אפשר בכיוצא בהם כצבא השמים שהם הציר שעליהם סבבה תורה ואינם בכלל עבודה לחיוב אלא ללאו גרידא כדי להפליג בהרחקה ואחר שכן אין שם עבודה מונח עליהם ולא בא אלא להרחיק ומפני זה סמכו עליו להיותו לאו שבכללות אבל לא ישמע על פיך שהיא אזהרה למדיח ולנודר ולהשבע הרי היא כשם מלאכה שכלם השמעת פיו הם ואינו לאו שבכללות וכן בכלם למד סתום מן המפורש: