מאירי על בבא מציעא קצה

ממה שהעמידו בסוגיא זו משנתנו בעסק שבועה וראש המשנה והוא שעת שאלה ושעת שכירות בשתי פרות וסוף המשנה והוא אחת שאולה ואחת שכורה בשלש פרות אתה למד שארבעה שומרים אין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת שאלו כן טענת שמירה עצמה אינה אלא בשלש פרות כגון שיאמר שלש פרות מסרתי וכולן מתו בפשיעה והשומר יטעון לא מסרת אלא שתים שזהו כפירה במקצת והאחת אני חייב לשלם מחמת שמתה בפשיעה שזהו הודאת מקצת והאחת מתה באונס ועליה שבועת השומרין באה הא אם הודה בשלשתן וטען שכלן מתו באונס אין כאן שבועה ואף במשנתנו היית צריך להעמיד ראש משנתנו בשלש וסופה בארבע ראשה בשלש שאומר שלש פרות מסרתי לך חצי היום בשאלה וחציו בשכירות ומתו כלם בשעת שאלה וזה יטעון באחת לא היו דברים ושיודה באחת שבשעת שאלה מתה ובשלישית שאינו יודע וסוף המשנה שיאמר לו ארבע פרות מסרתי שלש בשאלה ואחת בשכירות ושלש של שאלה מתו וזה יכפור באחת מכל וכל שלא שאלה מעולם ויודה באחת שבשאלה מתה ובשלישית איני יודע אם של שאלה וזו שנשארה של שכירות אם של שכירות וזו שנשארה של שאלה ומ"מ אין הלכה כן שהרי הודאת מקצת כבר העתקנוהו מפרשת שומרין והעמדנוהו על פרשת הלואה וכבר ביארנוה בבבא קמא:

יש שואלין מה הוצרכנו להעמיד ראש המשנה בשתי פרות ואף באחת אתה מוצא מחוייב שבועה שאין יכול לישבע והוא על ידי גלגול כגון זה אומר בשעת שאלה מתה וזה אומר איני יודע אם בשעת שאלה אם בשעת שכירות ויאמר לו הלה תשבע בזו שמתה שכדרכה מתה ועל ידי גלגול שבועה זו השבע שהשכורה מתה ומתוך שאין יכול לישבע שהשכורה מתה שהרי אומר איני יודע משלם ולמדו מכאן רוב מפרשים שכל שהוא מגלגל לו שבועה על שבועה ואמר על המגולגל איני יודע אין אומרין מתוך שאין יכול לישבע משלם שאין זה קרוי מחוייב שבועה שנחייבהו על שאינו יכול לישבע שהרי ממקום אחר היא באה ואינו דומה לזו שהכל טענה אחת שהוא תובעו מנה ועל אותו מנה עצמו הוא מודה מקצת ואומר על המקצת איני יודע ומתוך כך כתבו גדולי המפרשים במי שנתחייב שבועה ורואה שמגלגלין עליו גלגולין אם פקח הוא יאמר על הגלגולין איני יודע ויפטר משבועה חמורה או שנשבע היסת שאינו נודע לו או שמחרימין סתם בפניו כל מי שנודע לפלני זכות בכך וכך ואינו מודה יהא כך וכך ומ"מ אף הם חזרו לומר מכח שמועת רמי בר חמא בארבעה שומרין צריכין כפירה וכו' ומכת שמועת שני עבדים ושני שדות שהגלגול שהוא על טענת בריא אם אינו יכול לישבע משלם כענין בריתא דרמי בר חמא ששבועת השכורה מתה גלגול היא ומתוך שאינו יכול לישבע משלם כתירוצו של רב נחמן בשלש פרות ובארבע פרות ובענין שני עבדים אבל גלגול שבועת שכורה מתה על טענת שמא היא והדברים ברורים כדעת ראשון:

יש לך ללמוד עוד מסוגיא זו והוא שיש לך לשאול מה הוצרכנו להעמיד סוף המשנה בשלש ויעמידוה בשתים ושיאמר לו שתי פרות מסרתי לך החזר את שתיהן וזה אומר אחת בידי עדין ואני חייב להחזירה והשניה מתה ואיני יודע אם שאולה ולחיוב אם שכורה ולפטור שנמצא מחוייב שבועה וכן אתה מקשה מזו לראש המשנה שהעמידוה בשתי פרות ומפני מה פרשוה במתו שתיהן וזו אינה שאלה שהרי כל שאומר אחת בידי הילך הוא ואין כאן שבועת מקצת אלא ששאלה זו שיאמר לו אחת בידי והיא באגם שאין כאן הילך למדו מכאן הרבה מפרשים שאף כל שאומר שהיא בידו אלא שעומדת באגם הילך הוא ומביאין ראיה ממה שאמרנו בפרק ראשון תא שמע מדתני רמי בר חמא ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת וכו' מאי לאו דאמר ליה הילך באותה של הודאה לא דאמר ליה שלש פרות מסרתי לך ומתו כלהו בפשיעה ואמר ליה אידך חדא לא היו דברים מעולם ואידך מתה בפשיעה והיא של הודאה דלאו הילך הוא ומאחר שלא תירצה ואידך קיימא באגם משמע דכל קיימא באגם הילך הוא ואע"פ שבפרק הגוזל קמא אמרו כי קאמינא אנא דקיימא באגם דלאו הילך הוא אין הילך זה מעין אותו שבפרק הגוזל שלא נאמר שם אלא בכופר ממון ונשבע כגון שאמר לו שורי גנבת והוא אומר לא גנבתי מה טיבו אצלך שומר חנם אני עליו שנמצא פוטר עצמו בגנבה ואבדה ונשבע ואח"כ הודה שגנבו שאם היה השור לשם והיה אומר שומר אני עליו הילך וטול אע"פ שנשבע והודה אין כאן חומש ואשם אבל אם היה באגם או במקום שאין יכול להחזירו עכשו ונשבע והודה משלם חומש ואשם שאלו נגנב בנתים היה פוטר עצמו אבל לענין שבועת הודאת מקצת כל שעומד באגם הילך הוא ומ"מ גדולי המפרשים חולקים בה כמו שביארנו למעלה ומתרצים קושיא זו ששאלה ושכירות שני ענינים הם הואיל ואין דינן שוה ואין כאן שבועה והוא כאומר מנה הלויתיך ומנה הפקדתיך והלה כופר באחת ומודה באחר שאין זה מודה מקצת הטענה אע"פ שבטענו חטים ושעורים והודה באחד מהם חייב לפי שהלואה ופקדון שתי טענות הן שאין חיובם שוה אלא שמ"מ הרבה חולקין בזה:

ממה שאמרו במשנה זו זה אומר שכורה מתה וזה אומר איני יודע שהוא פטור יש לך ללמוד שאין טענת שמא מגולגלת שאם כן ישבע שכדרכה מתה ויגלגל ששכורה מתה אלא אין טענת שמא מגולגלת שאין גלגול חמור מעיקר טענה וכל שבעיקר טענה אין יכול להשביעו בטענת שמא כל שכן בגלגול שאין יכול להשביעו בטענת שמא ואע"פ שבפרק הנשבעין מ"ה א' בענין שבועת השותפין אמרו שאם חלקו אין יכולין להשביע זה את זה נתחייב לו שבועה ממקום אחר מגלגל עליו את הכל אף הדין נותן בה כן הואיל וקודם חלוקה היה יכול להשביעו בטענת שמא ומה שאמרו במסכת קדושין בענין גלגול שבועה אשכחן בריא שמא מנלן פירושו לגלגל טענת בריא על שבועת שמא אבל טענת שמא אינה מתגלגלת אפילו על שבועת בריא ושבועת שוטה שמגלגלין בה ארוסה ונשואה הרי אף היא עיקרא בשמא ושמא על שמא הוא כשתפים ואפטרופסים ואע"פ ששבועת השומרין עיקרה בשמא מתוך שאי אפשר לבעלים לידע עשאוה כבריא ואף כן הענין והטעם בשתפים ואפטרופסים אבל כל שמא רעוע כזה שהיה לו לידע אין מגלגלין לה אף על בריא ולא על שמא וכבר כתבנו מזה במסכת קדושין:

יש מביאין ראיה לדבר זה משמועת רמי בר חמא האמורה בסוגיא זו שאם לא כן שבועת שומרין שכתבה תורה למה לי תיפוק לי מגלגול שבועת הודאת מקצת אלא שאין טענת שמא מגולגלת ומ"מ אין כאן ראיה חזקה אפשר שימחול לו בכפירה ורוצה להשביעו שבועה על אותה שבאה שבועת השומרין עליה ויש שפרשוה כשהשומר חשוד שמאחר שהמפקיד שמא הרי הוא כשניהם חשודים ומתוך שאינו יכול לישבע משלם ואם לא נכתבה שבועת השומרין נמצא שלא הלה מתחייב אלא על ידי גלגול והרי כתבנו שאין אומרין בשבועת גלגול מתוך שאין יכול לישבע משלם: