מאירי על בבא מציעא קצו

זה שאמרנו במשנה שאלה לחצי היום ושכרה לחצי היום כבר הבנת שמשיכה אחת קונה לשניהם ר"ל לשאלה ולשכירות כגון שאמר השאילני פרתך עד חצי היום והשכירה לי לחצי היום שאחריו ונעתר לו לשתיהן ומשך על דעת שתיהן וכבר ביארנו לענין אונסין שאם בשעת שאלה חייב ואם בשעת שכירות פטור ועכשו הוא מחדש בה דינין אחרים והוא ששאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים כגון שאמר לו השאילה עד חצי היום והשאל לי עמה והשכירה לחצי היום שאחריו שלא אלך עמך ומשכה על דעת שני אלו אם נאמר הואיל וחיוב שכירות נכלל בחיוב שניהם ולדעת שניהם משכה ויצאה מרשות משאיל אצל רשותו בבעלים פטור אף בחיוב שבשעת השכירות או שמא שאלה לחוד ושכירות לחוד ואע"פ שבבעל ששכר ממנה ואח"כ נשאה פירשנו למעלה ששכירות שבבעלים מפקיע שלא בבעלים אלמא אף בשכירות ושכירות כל אחד לעצמו עומד אינו דומה שזה ששאל ואח"כ נשא לא משך תחלה על דעת בעלים עמו ואף שכירות שאחר נשואין אינו דומה כלל לשכירות הראשון אבל זה משיכה ראשונה על דעת בעלים עמו היא ואלו היה שכירות ושכירות ר"ל השכירה עד חצי היום והשואל עמה והשכירה מחצי היום ולמעלה שלא עמך אין ספק שפטור היה אף בגנבה שמחצי היום ולמעלה אבל בשאלה ושכירות הוא מספק ואח"כ הפך שאלתו ואמר אם תמצא לומר ששכירות נכללה בשאלה ופטור שכר בבעלים ושאל שלא בבעלים מהו ואם תמצא לומר שבזו חייב הואיל ואין חיוב השאלה נכלל בחיוב השכירות שאל בבעלים ושכר שלא בבעלים וחזר ושאל שלא בבעלים והכל במשיכה אחת ואירע אונס באחרונה נאמר שהשאלה מיהא חוזרת למקומה והרי היא כשאלה ושאלה או שכירות ושכירות שביארנו שהוא פטור או שמא הואיל והשכירות הפסיקה אין אומרין כן והיא השאלה בשכרה בבעלים ושאל שלא בבעלים וחזר ושכרה ועלו כלם בספק ומקילין לנתבע ודנין אותו לפטור על כלם אלא שאם תפש אין מוציאין ומ"מ בשאל בבעלים ושכר שלא בבעלים יראה מן הסוגיא שפטור בודאי וגדולי המחברים כתבוה כן ואפילו תפש מוציאין מידו:

וגדולי קדמונינו פרשו שמועה זו שלא היה הכל במשיכה אחת אלא שאלה בבעלים ולא דבר מן השכירות כלל וקודם שיחזירנה דבר לו מן השכירות שלא בבעלים ואין זה נראה כלל ובזו ודאי נראין הדברים שכל אחת נידונה לעצמה:

המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי והוא שאמר השואל את הפרה ושלחה לו ביד בנו ביד עבדו או ביד שלוחו או ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו של שואל ומתה פטור אמר לו השואל שלחה לי ביד בנך או ביד עבדך או ביד שלוחך או ביד בני ביד עבדי או ביד שלוחי או שאמר לו המשאיל הריני משלחה לך ביד בני או ביד עבדי או ביד שלוחי או ביד בנך או ביד עבדך או ביד שלוחך ואמר לו השואל שלח ושלחה ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה אמר הר"ם כבר ידעת שעבד כנעני ידו כיד רבו ומה שאמר בכאן ביד עבדו חייב הוא כשיהיה עבד עברי ומה שאמר וכן בשעה שמחזירה ר"ל כשהחזירה בתוך ימי שאלה הוא שאין לו רשות לשלחה ביד אחר אלא ברשות הבעלים אבל אם החזירה אחר ימי שאלתה ושלחה על יד זולתו ומתה פטור לפי שאחר ימי שאלה ישוב שומר שכר ודע זה:

אמר המאירי השואל את הפרה ונעתר לו בכך ושלחה לו ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו של שואל או של משאיל ומתה בדרך פטור שלא נעשה השואל שומר עליה עד שתבא לידו או לרשותו וכל שמתה קודם לזה פטור ואפילו אמר המשאיל זכה בה לפלני שאין זכין לאדם שלא מדעתו על מנת לחייב ואפילו על ידי עבד כנעני של שואל שידו כידו שלא נאמר כן לחובתו ושלא בידיעתו ואם עשה זה מדעת השואל והוא שהשואל אמר לו שלחה ביד בני או ביד עבדי או ביד שלוחי או ביד בנך או ביד עבדך או ביד שלוחך ועשה כן או שאמר לו המשאיל הריני משלחה ביד עבדי ובני ושלוחי או ביד עבדך או ביד שלוחך ובנך ואמר לו השואל שלח ושלחה נעשה עליה שואל משבאה ליד אחד מאלו ומ"מ יתבאר בגמ' דוקא בעבד עברי אבל כל שהמשאיל שולח ביד עבדו הכנעני אפילו אמר לו השואל שלח אין זה כלום עד שיגיע ליד השואל שיד עבד כנעני כיד רבו היא לכל דבר ונמצא שלא יצאת מרשותו:

וכן בשעה שמחזירה אם שלחה ביד אחר לא נסתלקה אחריותו עד שתגיע לרשות המשאיל אלא אם כן שלחה מדעת המשאיל על הדרך שביארנו בשואל ואם החזירה על ידי עבדו הכנעני אפילו מדעת המשאיל לא נסתלקה אחריות שמירתו ומ"מ דוקא שהחזירה בתוך ימי שאלתה אבל אם כלו ימי שאלתה אע"פ שלא החזירה נסתלק ממנו דין שאלה ונעשה עליה שומר שכר כמו שביארנו בפרק השוכר את האומנין:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן: