מאירי על בבא מציעא קצג

השואל את הפרה ומתה או הכלי ונשבר ונתחייב בתשלומיו אם שהיה במקום רואים ולא הביא עדים אם במקום שאין רואים ולא רצה לישבע אם שהודה שמין לבעל הפרה את הנבלה או לבעל הכלי את שבריו ובעלים מיטפלין בהם והשואל משלם הפחת וכן לענין נזקין אמרו שהבעלים מיטפלין בנבלה כמו שביארנו בבבא קמא פרק ראשון:

השואל את החתול לבער בו עכברים מתוך ביתו ונשתנו עליו סדרי בראשית ונאספו עכבריו עליו וחבלו בו עד שמת או שאכל מהם אכילה גסה עד שמת פטור שאף זה כמתה מחמת מלאכה הוא ואין אנו צריכין לטעם הנזכר בה בתלמוד גברא דנשי קטלוה לית דינא ולית דיינא ומ"מ יש למדין ממנה שאם שאל ממנו בהמה נאה והוא זכר להתעבר ממנו בהמותיו ומת לו מתוך חולשת כחו אף זה פטור:

הנשכר ללמד תינוקות של כל העיר או לשחוט ולבדוק כל בהמות שלהם או נוטע נטיעותיהם או מקיז דם שלהם או הסופר שלהם הכותב טופסיהם ושטרותיהם וכל שכיוצא באלו אם השאיל או השכיר לאחד מבני העיר השואל או השוכר פטור בכל ענין שהרי הוא שכור להם אבל הוא ששאל מהם חייב שהרי אין הם שאולים לו וכשאמרו שהוא שאול או שכור להם דוקא ביום שהם יושבים לעסוק באותה מלאכה והוא שאמר בעידן עבידתיהו ומ"מ גדולי המפרשים וגדולי הרבנים פירשו בעידן עבידתיהו בזמן הראוי למלאכה אע"פ שאינו עוסק בה הואיל והוא משועבד לה הא אם שאלו ממנו בעת שאינו ראוי למלאכה כגון בלילה או בשעת האוכל אין זה שאלה בבעלים ומזה אתה דן לכל שאלה בבעלים כן:

הרב שאינו משועבד לתלמידים כל כך שיהא משועבד להם למה שירצו הם ללמוד ובכל עת שירצו אלא שהוא מקרא כרצונו בזמן שהוא רוצה ובמסכתא שהוא רוצה והם קבועים לבא לפניו ונהנה בהם לכבודו ולתועלת שמירת תלמודו הרי הם שאולים אצלו ולא הוא אצלם הואיל ויכול להעתיקם ממסכתא למסכתא ומ"מ ביום הדרשה שהוא דורש להם מעניני המועדות שאי אפשר לו להשמט ולהעתיקם לדבר אחר הוא שאול להם והם אינם שאולים לו:

מאחר שביארנו שכל שהמשאיל במלאכת השומר בשעת שאלה פטור השואל כל שרוצה לשאול ומתכוין לרמות את חברו ואומר לו השקני מים ומכוין שיעתר לו לכך ושיעשה שאול לו בשעה שהוא קונה את הבהמה להיות שואל עליה יהא הלה פקח ויאמר לו משוך וקנה תחלה ואח"כ אעשה שלא יעשה עצמו נעתר לשאלתו עד שנעשה הוא שואל והוא הדין שיאמר לו הריני משקה קודם שתקנה הבהמה שתכלה שאלתי קודם שתעשה אותה שואל וצריך לעיין במי שאמר השקני ואמר לו המתן ולא אמר לו עד שתעשה שומר תחלה אלא המתן מעט ואח"כ אעשה וקנה זה הבהמה ואח"כ השקהו מה דינו אם נאמר שאף זה שאלה בבעלים הואיל ולא אמר עד שתעשה שומר תחלה או שמא הואיל ולא נתן לו זמן דעתו בכך ואין כאן שאלה בבעלים:

זה שביארנו בשמירה בבעלים שפטור השומר לא סוף דבר שהשואל שאלו או שכרו אלא אפילו נשאל הוא לו מאליו בשעת שאלה הרי זה שאלה בבעלים מעתה יצא עמו בשעת שאלה לתקן עמו במשאוי או לסייעו בעלייתו וכיוצא בזה הרי זה שמירה בבעלים אבל אם לא היתה כונתו בכך אלא לבקר המשאוי אם הוא גדול יותר מדאי אפילו סייע בהקל משאו או לתקנו על הבהמה הואיל ואין כונתו אלא לבקר את המשאוי אין זה שמירה בבעלים שלא נעשה בזה שאול אלא לעצמו שלא להטעין בהמתו יותר מדאי:

המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני ואמר על זה השואל את הפרה חצי היום ושכרה חצי היום שאלה היום ושכרה למחר שאל אחת ושכר אחת ומתה המשאיל אומר שאולה מתה ביום שהיתה שאולה מתה בשעה שהיתה שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב השוכר אומר שכורה מתה [ביום שהיתה שכורה מתה בשעה שהיתה שכורה מתה] והלה אומר איני יודע פטור זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר ששכורה מתה זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו אמר הר"ם מן העיקרים אצלנו בדינים כי מי שיתבע ואומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור כלומר שאינו חייב לשלם ולא לישבע שבועת התורה אבל ישבע שבועת היסת שאינו יודע אבל אם אמר לו חמשים יש לך בידי וחמשים איני יודע חייב ר"ל שהוא חייב לשלם הכל לפי שהוא מחוייב שבועה הואיל והוא מודה מקצת כמו שביארנו בפרק אחרון מכתבות ואינו יכול לישבע כיון שהוא מתעסק באותו המקצת שהוא חייב לישבע עליו והעקר אצלנו כל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם וכיון שהעקרים האלה הלכות פסוקות מה שאמר בכאן המשאיל אומר שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב אינה הלכה אלא על הענין שאמרנו והוא שמודה לו במקצת ויאמר במקצת איני יודע כגון שיטעון המשאיל שתי פרות מסרתי לך יום אחד בשאלה ויום אחד בשכירות ומתו שתיהן ביום השאלה ויאמר השואל אחת מהן מתה בזמן שאלה ואחת איני יודע ואז יהיה השואל חייב שתי פרות על זה הדרך תקיש וגם כן ביארנו בסוף כתבות כי כשטען חברו חטים והודה לו בשעורים פטור ואינו חייב שבועת התורה לפי מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ואפי' דמי שעורים שהודה לו בהם אינו חייב להוציא לו מתחת ידו וכיון שזה מעקרנו אם כן מה שאומר בכאן ישבע השוכר ששכורה מתה הוא על ידי גלגול וזה שישבע השוכר שבועת השומרין והיא שבועת התורה שמתה כדרכו ואפילו על טענתו שאומר ששכורה מתה וזהו עיקר השבועה וישביעו אותה על ידי גלגול שהשכורה מתה או בשעת שכירות מתה ומה שאמר יחלוקו הוא דעת סמכוס שאומר בכל מקום ממון המוטל בספק חולקין וכבר בארנו שסברתו דחויה אבל העיקר הקיים שלא ימוש המוציא מחברו עליו הראיה ואם לא נתבררה הראיה ישבע הנשבע שבועת היסת שאינו יודע או ישביע אותו על ידי גלגול שאינו יודע:

אמר המאירי השואל את הפרה שאלה לחצי יום ושכרה לחצי יום או שאלה ליום אחד ושכרה ליום מחרתו או שאל אחת ושכר אחרת המשאיל אומר בחצי יום של שאלה מתה או ביום של שאלה מתה או שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב והקשו בגמרא והלא אמרו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור ואע"פ שבפרק הגוזל זוטא אמרו שאף האומר כן מודה באומר הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך שהוא חייב הואיל ומודה בעיקר ההלואה ואף בזו הרי מודה שיש בידו שאולה וכי אומר איני יודע אם שאולה מתה הרי הוא כאומר יודע אני שהלויתני ואיני יודע אם החזרתני שהוא חייב אין זה כלום שבאומר הלויתני מודה הוא שנתחייב וכל שמודה שנתחייב ואומר שאינו יודע אם נסתלק החיוב דין הוא לחייבו אבל זה במה שהוא מספק אינו יודע שנתחייב לו מעולם ואם כן הרי הוא כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע והיה לנו לומר שפטור ותירץ שמשנה זו בשיש עסק שבועה ביניהם ומה שאמר במשנה בשאל חצי יום ושכר חצי יום ובשאלה היום ושכרה למחר תפתר כגון שהשאיל לו שתי פרות חצי היום בשאלה וחצי היום בשכירות המשאיל אומר בחצי היום של שאלה מתו שתיהן והלה אומר יודע אני באחת שמתה בזמן שאלה אבל בשניה איני יודע שנמצא מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם ומה שאמר בשאל אחת ושכר אחת תפתר בשלש פרות שתים שאולות ואחת שכורה ומתו השתים המשאיל אומר שתים של שאלה מתו ושואל אומר אחת של שאלה מתה בודאי והשניה שמתה איני יודע אם של שאלה וזו שנשארה של שכירות אם של שכירות וזו שנשארה של שאלה והרי הוא מחוייב שבועה שאין יכול לישבע וחייב לשלם השתים אבל כל ששאל אחת ושכר אחת ומתה אחת מהן זה אומר שאולה וזה אומר איני יודע או שאל לחצי היום ושכר לחצי היום או שאל ליום זה ושכר למחר והמשאיל אומר בשעת שאלה וביום שאלה מתה וזה אומר איני יודע פטור והמוציא מחברו עליו הראייה: