מאירי על בבא מציעא קצב

הבעל שהיה משתמש בפרת מלוג של אשתו ונאנסה תחת ידו ומתה או נגנבה ואבדה אפילו בפשיעה פטור שהרי אפילו תמצא לומר שהוא נקרא שואל או שוכר מחמת פרקונה שתחת פירות מ"מ שאלה ושכירות בבעלים היא שהרי משנשאת לו נשאלה לו למלאכתו:

שכר ממנה כשהיא פנויה ובתוך ימי השכירות נשאה ונשתמש בה אחר נשואין ומתה פטור שאף בזו אף אם תמצא לומר שנעשה שואל הרי שאלה זו שבבעלים מפקעת שכירות שלא בבעלים ואפילו היה נקרא שוכר הרי שכירות שבבעלים מפקיע את הראשון שלא בבעלים שאין זה אותו שכירות בעצמו שנאמר עליו כדקאי קאי שהרי הראשון היה לו קיצבה וזה אין לו קיצבה וכן הדין בשאל ממנה כשהיא פנויה ובתוך ימי שאלה נשאה:

שכרה היא משאר בני אדם ובתוך ימי שכירות נשאת לזה וזכה בה לימי שכירותה ונאנסה תחת ידו אלו נאמר עכשו שהוא שואל הואיל ואמרו אין הלה עושה סחורה בפרתו של חברו ותחזור פרה לבעלים הראשונים אין לומר בכאן ששאלה בבעלים היא שלא נקרא בעלים אלא בעלים גמורים אחר שהוא צריך לדון עמהם ולא עם האשה אלא שפוטרין אותו מצד אחר והוא שהבעל לא נקרא שוכר ולא שואל אלא לוקח וכמו שאמרו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות כמו שביארנו בבבא קמא ונמצא שאין לו לדון כלל עם בעלים הראשונים והילכך פטור אף בזו והיא גם כן פטורה שהרי שכרה והשוכר פטור מאונסין ולמדנו מ"מ שהשוכר ששכר את הפרה והשאילו לאחר ונישאל הוא עמה הואיל ותשלומין חוזרין לבעלים הראשונים אין שוכר זה המשאיל נקרא בעלים לפטור את השואל וכן אתה למד שאם יש לה נכסים שאין לבעל רשות בהם כלל ושאלן פטור בהם ששאלה בבעלים הם ומ"מ אם שאלן מתחלה ונשאת לו על מנת שלא יהא לו רשות בהן הרי שאלה זו עומדת בעינה וחייב וזה שאמרו בבעל שהוא לוקח פירושו לוקח לפירות אבל לא בגוף ומפני זה הוא חייב אם הזיק וכמו שביארנו בפרק חזקת הבתים שאם חפר בה בורות שיחין ומערות חייב וגדולי המפרשים כתבו שפטור זה אינו אלא בשנאנסה שאף היא היתה פטורה בו אבל אם נגנבה או נאבדה שהיא חייבת למשכיר הוא משלם שלא לקח אלא זכות השכירות שיש לה וכמי ששכרה ממנה הוא והוא נכנס תחתיה לבעלים וגדולי המחברים כתבו שאם שאלה היא מאחרים ואח"כ נשאת לו ומתה תחת ידו הוא פטור הואיל ולוקח הוא אפילו פשע בה והאשה חייבת לשלם כשימצא לה במה לשלם ואם הודיעה את בעלה שהיא שאולה הרי נכנס תחתיה ובמקומה:

האשה שנפלו לה נכסים מאחד ממורישיה והיו שם מעות הקדש ולא ידע בהם הרי זכה בהם הבעל ומעתה אין האשה מועלת מיד שאין היא מזכה לו שנאמר שהיא הוציאתם כשזכתהו בהם שמאליו הוא זוכה ומתקנת חכמים ואף בית דין שבאותו זמן לא מעלו שלא זכוהו אלא בשל התר ואף הבעל לא מעל מפני הזכייה שלא היה דעתו לזכות אלא בהתר ומ"מ לכשיוציאם הבעל הוא מעל וכן הדין אם הוציאתם האשה אלא שאין דרך אשה להוציא מעות שיש לבעל זכות בהם ומ"מ אם היו בידה כשנשאת והיא נתנתם לו היא מועלת ולא הוא וזהו נתנה לחברו הוא מעל:

השואל כבר ביארנו הרבה פעמים שהוא חייב בכל האונסין ומ"מ פטור הוא במתה מחמת מלאכה וכל שכן בכחשה מחמת מלאכה שהרי אף הוא אומר לכך שאלתי ולא להצניעה בחדר על אבוסה ומ"מ דוקא שלא פשע ברבוי מלאכה וכיוצא בה שזו פשיעה היא כמו שהתבאר:

כבר ביארנו שכל שומר שטוען טענה הפוטרתו נשבע ופטור ואין צריך לעדים או לראיה מ"מ אם היתה הטענה במקום שהעדים מצויים מזקיקין אותו להביא עדים כמו שביארנו בסוף פרק האומנין אם כן מה שאמרו בסוגיא זו באחד ששאל גרזן ונשבר ואמרו לו אייתי סהדי דלא פשעת ואיפטר במקום שיש רואה היה ויש שפרשוה אף במקום שאין רואה אלא שראוי לבית דין לפתוח לו בראיה ומ"מ סוף הענין שאם אין לו עדים ישבע: