מאירי על בבא מציעא קעח

כבר ביארנו שהפועל אסור לו לאכול הפירות עם דבר אחר להכשיר אכילתן כדי להוסיף בהן מעתה אף הוא אסור להבהב את השבלים באור כדי להכשיר אכילתן ולא סוף דבר שהוא עצמו אסור בכך שהרי מצטרף בו בטול מלאכה אלא אף להבהב על ידי אשתו ובניו אסור קמה כמות שהיא ענבים כמות שהם ואין לו להכשירן כדי להוסיף בהם מעתה אם הם פירות שאדם רגיל לחממם בעפר חם או ברמץ לא יעשה כן וכן יראה לי שאין לו לקלף באפרסקין וכיוצא בהם מדברים שאכילתן אף בקליפתם אלא שכשהוא קולפם הם מוכשרים יותר ואפילו על ידי אשתו ובניו אסור ואמרו בירושלמי ואכלת ענבים שלא יקלוף בתאנים ולא ימצמץ בענבים הא כל שאין שם הכשר פרי מותר כל שאין שם בטול מלאכה כגון על ידי אשתו ובניו מעתה מלילות מפרכן הוא ביד אבל לא על גבי סלע כדי להרבות בפירוך שהרי יש כאן בטול מלאכה ועל ידי אשתו ובניו מיהא מותר וכן יראה לי בפצוע אגוזים ולוזים וכיוצא בדברים אלו ומ"מ יש פוסקים להתיר בהבהוב ואף ספיתה במלח באחת אחת כמו שיתבאר ומ"מ גדולי הפוסקים והמחברים פסקו בה להחמיר והוא שאמרו אכשורי פירי אסור ומ"מ כל שרצה להכין עצמו לאכילה מרובה רשאי והוא שאמרו אכשורי גברא שרי כיצד רשאי הוא לאכול פתו בציר ולאכול דברים המרבים בצמא כדי שירבה באכילת ענבים ואף בעל הבית רשאי להשקות את הפועלים יין כדי שלא יאכלו ענבים הרבה:

מן התורה לא היה להם לפועלים לאכול אלא בשעה שעסוקים במלאכתן אבל תקנו חכמים שיהו אוכלין בראשי אומניות שלהם ר"ל ראשי שורות הכרם כשהשלימו בצירת שורה אחת קודם שיחזור לראש השורה האחרת נוח לו לבעל הבית שיהא עושה כן כדי שלא יתבטל בחצי שורה וכל אלו שאמרו שהפועל אסור אם נטל רשות מבעל הבית מותר אע"פ שלא התנה בשעת השכירות:

השוכר את הפועל לעדור ולקשקש תחת הזיתים אסור לאכול שהרי אינו עושה מלאכה בגוף הפרי פועל שקצץ לו בעל הבית והתנה עמו שעור האכילה הרי זה אוכל אותו שעור בפת או במלח או בכל דבר שירצה ומ"מ יש כאן טענה מצד אחר והוא שהמלח קובע למעשר כמו שביארנו במס' יום טוב ומעתה כשהוא בא לספות במלח ר"ל לטבול במלח סופת אחת אחת שאין באחת אחת קבע למעשר אבל שתים שתים אינו סופת שיש כאן קבע ואף בלא ספיתה במלח מכיון שקצץ הרי הוא כעין מקח שהוא קובע ולא יאכל אלא אחת אחת מעתה קציצה בין בספיתה בין שלא בספיתה אחת אחת אין כאן קציצה ולא ספיתה אוכל כמה שרצה אף שתים שתים ספיתה בלא קציצה אף באחת אחת אסור מתורת אכשורי פירא:

ויש פוסקין שאף בלא קציצה הותרה ספיתה באחת אחת ולא נאסרה אצלם ספיתה במלח מתורת אכשורי פירא אלא מתורת קבע וכל אחת אחת מותר וכן יראה ממסקנת סוגיא זו אלא שהמחמירים מפרשים אותה בנטל רשות מבעל הבית ושמא תאמר ומאחר שהמקח והמלח קובעים היאך הותרה אפילו אחת אחת תדע שהמקח הגמור וכבישה במלח הוא שקובעים לגמרי אבל הקציצה אינו מקח גמור ולא הספיתה כבישה גמורה אלא כעין מקח וכעין כבישה אחת אחת מיהא מותר ושמא תאמר לדעת אלו שלא אסרו ספיתת מלח מטעם אכשורי פירי אלא מקביעת מעשר והיאך הספיתה קובעת כלל אף לשתים שתים והלא אמרו במסכת מעשרות המולח חייב המטבל בשדה פטור פירשו בה שהספיתה יתרה מן הטבול:

קציצה זו כבר ביארנוה שקצץ עם הבעלים על שיעור מה שיאכל ויש מפרשים בה בדברים שאין הפועל אוכל בהם שקצץ לו ר"ל שהתנה עמו לאכול והראיה שהרי על השוכר לעדור ולקשקש היא באה ואין זה ראיה שהרי היא באה גם כן על שכרו למסוק וללקט ובזו דינה שבלא ספיתה אוכל אחת אחת והספיתה לדעת האוסר אסור אף באחת אחת ולדעת המתיר מותר באחת אחת: