מאירי על בבא מציעא קסא

הלוקח כלים מבית האומן לשלחם סבלונות לארוסתו וקצץ את דמיהן והתנה במקחו על מנת שאם יקבלום בבית חמיו יפרע את דמיהם כמו שהתנה ואם לא יקבלוה יתן לו שכרו מהם מצד טובת הנאה שיקבל מהם שמחזיקים לו טובה על שהשגיח בכך כל שלא נתברר אם יקבלום אם לאו הרי הם בחזקת לקוחים וחייב באחריותן אפילו נאנסו והוא שאמרו נאנסו בהליכה חייב וכשנתברר שלא קבלום נסתלק מעליו דין מקח ונעשה עליהם שומר שכר מצד מה שנהנה בהם ופטור באונסיו וחייב בגנבה ואבדה לקח ממנו איזה דבר על דעת למכור ולהרויח והתנה עמו על מנת שיביא למקום פלוני ושאם ימכור יתן דמיו ואם לא ימכור יחזירנו לו אף בחזרה חייב באונסיו שאע"פ שהזכיר שדעתו למכור במקום פלוני מ"מ כל שעה דעתו למכור בכל מקום שימצא ולא יצאה מחזקת מקח עד שתחזור לרשות בעלים ובמסכת נדרים פרק ארבעה נדרים אמרו ההוא ספסירא דשקל חמרא לזבוני בשוקא ולא איזדבן בהדי דאתי מית חמרא חייביה רב נחמן והקשו לו ממה שאמרו נאנסו בהליכה חייב בחזרה פטור ותירץ חזרה דספסר כהליכה דמי דאפי' אבבא דמריה אי משכח מזבין לה:

כבר ביארנו בשמור לי ואשמור לך ששניהם נעשו שומרי שכר זה לזה וכן הדין בהשאילני ואשאילך הואיל ואין כל הנאה שלו אינו נעשה שואל אלא שומר שכר וכן שמור לי ואשאילך השאילני ואשמור לך ומ"מ בשמור לי ואשמור לך אתה צריך לפרשה בשמור לי היום ואשמור לך למחר שאם לא כן שמירה בבעלים הוא כמו שביארנו אבל שאר הלשונות יש אומרים שאין צריך לפרשה כן שאין בהם שמירה בבעלים שבהשאילני ואשאילך אין אחד מהם עושה במלאכתו של חברו אלא במלאכת עצמו והשאילני ואשמור לך בעל הכלי אינו עושה מלאכה לשומר וכן שמור לי ואשאילך ומ"מ גדולי המחברים פרשו בכלן כן והוא שכתבו שמור לי היום ואשמור לך למחר השאילני היום ואשאילך למחר שמור לי היום ואשאילך למחר השאילני היום ואשמור לך למחר כלם נעשים שומרי שכר זה לזה ויש מתמהים בדבריהם מה הוצרכו לפרש כך ומ"מ לדעתי הדברים נראין כן שהרי מ"מ כל אחד נעשה שומר לחברו במה שהשאילו אלא שגדולי הדורות שלפנינו כתבוה כדעת ראשון:

בני חבורה שהסכימו ביניהם להיות כל אחד אופה ומבשל היום לצורך כל החבורה וחברו למחר וכן כלם כל אחד ביומו וחוזרין חלילה וכשהגיע יומו של זה אמרו לו להשתדל על כך והניח כליו אצלם ואמר להם לשמרם ומשכום והרי הם שומרי חנם ופשעו ואבדו כליו בפשיעתם פטורים מלשלם שהרי בעל הכלים במלאכתם וכל שנעשו בעלים של חפץ במלאכת השומר בשעה שנעשו שומרים פטורים שואל מן האונס ושומר שכר ושוכר מגנבה ואבדה ושומר חנם מן הפשיעה כמו שיתבאר ואע"פ שלא התחיל באפיה הואיל והלך לו משם על דעת כך הרי הוא כמי שהתחיל במלאכה ואם לא הלך לו על דעת כך אלא שהלך לו לרעות את עצמו לשתות שכר וכיוצא בו ולא התחיל במלאכה כלל אין זה שמירה בבעלים ודבר זה יש שפרשוהו כגון שבשעה זו לא הגיעה שעת האפיה וכגון שזמן קבוע להכנתם בצהרים או במנחה וכשאמרו לו בשחרית להתקין ועשאן הוא שומרים נעשה כאומר שמור לי היום ואשמור לך למחר או שמור לי שעה שניה ואני אשמור לך שעה שלישית שלענין זה מונין שעות כימים אבל אם לא היה זמן קבוע לכך מכיון שאמר להשתדל בכך בשעה שעשאם שומרים אע"פ שהלך לו על דעת מלאכה אחרת ולא התחיל בזו נעשה כאלו הוא במלאכתם בשעה שנעשו שומרים והוא שאמרו בפרק השואל בעלים באמירה ר"ל שמאחר שאמרו פועלים להיות במלאכתו אע"פ שיכול לחזור בו הרי הוא כאלו במלאכתו הואיל ובדבר האבד שוכר עליהם או מטען ומ"מ יש מפרשים שלא נאמר כן אלא בשכירות שכל שהוא שכיר ליום אע"פ שלא התחיל ולא הלך על דעת כך כהתחיל הוא שהרי נתחייב לעשות המלאכה אבל בקבלנות לא נקרא בבעלים עד שיתחיל במלאכה ואפיה ובשול זה קבלנות הוא לא הגיע יומו של זה לאפות אלא שבקשו ממנו על כך ונעתר להם ועשאן שומרים על כליו נעשו שומרי שכר הואיל ואינו ביומו וכל שנסתלק מכאן שמירה בבעלים חייבים בגנבה ואבדה ויראה לי מכאן שכל שחייב לחברו ואמר לו שמור לי ואפרעך אין זה אלא שומר חנם אבל אם לא היה חובו לזמן ואמר לו שמור לי ואפרעך הרי זה שומר שכר: