מאירי על בבא מציעא קסב

שמירה בבעלים שאנו פוטרין בה את השומר מן הכל דוקא שהבעלים יודעין בכך ונתרצו בדבר אבל שומר שעשאו לבעל הפקדון שומר בשלו ולא הודיעו כגון שהפקיד בחצרו לשמור ושתזכה לו חצרו אין זה כלום מעשה היה בשנים אחד רכוב ואחד הולך ברגליו והרכוב היה מתעטף בסדין וההולך ברגליו היה מתעטף בסרבל וכשהגיעו לשפת הנהר הניח זה ההולך ברגליו סרבלו על חמורו של זה ושאל סדינו של זה ונתעטף בו ושטפו המים את הסדין והיו פוטרין אותו מצד שהאחר היה במלאכתו ונושא סרבלו עד שנודע להם שלא מדעתו של זה הניחו על חמורו ומתוך כך לא דנוה כשמירה בבעלים:

מה שהביאו בסוגיא זו באחד שהשכיר חמורו ואמר לו לא תלך בדרך נהר פקוד שיש בו מים וכו' כבר ביארנוה בפרק זה למעלה:

הקדר שהכניס קדרותיו בחצרו של בעל הבית ושברתן בהמתו של בעל הבית פטור אף הוא אומר מה לך ולקדרותיך ברשותי ואם הוזקה בהמתו של בעל הבית בהן בעל הקדרות חייב ולא סוף דבר שנכנס שלא ברשות אלא אפילו נכנס ברשות ר"ל שאמר לו הכנס הדין כן שאין לשון זה אלא רשות ליכנס ר"ל הכנס אלא שתהא זהיר בשמירתם אם שלא יזיקו אם שלא יוזקו עד שיקבל עליו בפירוש לשמור והוא שיאמר הכנס ואשמור לך וכבר ביארנוה במקומה בבבא קמא: