מאירי על בבא מציעא קמז

שנים או שלשה שנתנו מעות לאחד לקנות להם סחורה והלך וקנה לאחד מהם קנה לכולם במה דברים אמורים כשנראו כמתכוונים להתאחד ולהתערב ביניהם כגון שערבו כל המעות אבל אם צרו וחתמו מעותיהם כל אחד לעצמו לא קנה אלא זה שלקח בעבורו וגדולי המחברים כתבו שאע"פ שהלוקח לקחו על דעת כלם לא קנה אלא זה שנקנה המקח במעותיו והוא תמה:

סיתומתא הוא אחת ממיני הקניות ומ"מ אינה קונה קנין גמור ודינה כדין מעות לקבל מי שפרע לבד ובמקום שנהגו לקנות בה קנין גמור קונין ומהו ענין סיתומתא כגון שמכר לו חבית של יין או שמן או שק של תבואה ולא נתן מעות ולא משך אלא סגר את החבית וקשר את שקו ורשם עליו בחותמו ורשום זה הוא הנקרא סיתומתא וכתבו גדולי המחברים בשרשם בפני המוכר או ואמר לו המוכר לך רשום וקנה ויש מפרשים בה נתינת יד זה לזה לתנאי גמר המקח:

זה שביארנו במשנה שפוסק אדם על הפירות אע"פ שלא יצא השער הואיל ויש לו לזה מאותו המין אע"פ שלא נגמרה מלאכתו דוקא בשאין גמר מלאכה שלו מחסר אלא מלאכה אחת או שתים אבל אם היה מחסר שלש הרי הוא כמי שאין לו כדבר שלא בא לעולם ואין פוסקין אלא אם כן יצא השער מעתה גדיש זה שבארנו במשנה שפוסקין עליו לא שהוא צריך עדין להניחו בשמש להתיבש וכן לדוש וכן לזרות אלא שכבר נתיבש בשמש ואינו מחסר אלא דישה וזרייה וכן עביט של ענבים ומעטן של זיתים דוקא שכבר נתחממו ואין מחוסרין אלא הכנסה לגת ובית הבד ודריכה ודוקא במקום שהלוקח מוציא מן הכור ומכניס בחביות שאם לא כן הרי אף אלו מחסרים שלש וכן ביצים של יוצר לא שהיו מחוסרים לפוף ר"ל תקון עשייתה והחלקתה וכן יבשותה והכנסתה לתנור אלא ליבשם והכנסתם בתנור וכן בזו דוקא במקום שהלוקח מוציא מן הכבשן וכן כל כיוצא באלו:

זה שביארנו בביצים של יוצר שהדבר צריך ליש לו הואיל ולא יצא השער דוקא בעפר לבן אבל בעפר שחור הואיל ומצויים אצל הכל תמיד פוסקין עליהם אע"פ שאין לו: