מאירי על בבא מציעא קמו

ישראל שקבל בית מן הגוי במשכונה והיה דר בו בשכר מעותיו והלך הגוי ומכרה לישראל אחר ולא היה הלוקח יודע במשכונת חברו ופרע כל מעות הקרקע והיה הגוי מטעהו שהקרקע היה מושכר לשנה זו ולסוף שנה נודע לו שממושכן הוא ביד חברו מותר לזה הדר בה לדור בה עדין בשכר מעותיו עד שיסלקוהו בדמי משכונו שהרי הגוי בעל דברים לישראל הלוקח וחייב להעמיד לו בית פדוי וזה הדר בה אין לו עם הישראל דין ודברים:

היה הלוקח יודע שממושכן היה ביד זה ולא נתן לגוי אלא דמי החליטה והרי בית זה מעתה כמי שמשכנו הלוקח לזה ועליו לפרוע דמי המשכונה שנה ראשונה מיהא יכול לדור בה שהרי סתם משכנתא שתא ואותה שנה מיהא הרי היא כמי שהיתה לקוחה בידו מן הגוי מאותה שנה ואילך אין יכול לדור בה בדמי משכונו עד שיתן שכירותה או בנכיתא לדעת קצת על הדרכים שביארנו ויש מפרשים שמה שאמרו בסוגיא זו אי הוה ידענא דממשכן ליה למר לא הוה זביננא לה שהדברים מוכיחים שלא ידע הלוקח במשכונת חברו מעשה שהיה כך היה אבל מ"מ אפילו היה יודע במשכונתו וחזרה על הלוקח הואיל והוא בא מחמת הגוי מותר לזה לדור בה שכל ישראל הבא מחמת הגוי הרי הוא כגוי ובדיניהם משכונה כמקח גמור עד שיסתלק וכן כתבוה גדולי המפרשים וגדולי המחברים:

ממה שאמרו כאן אי הוה ידענא דממשכן ליה למר לא הוה זביננא לה יש למדין ממנה מה שכתבנו למעלה שהמלוה נעשה מצרן באותו בית ואע"פ שמגוי לקחה אין כאן לומר שהבא מחמת גוי אין בו משום דינא דבר מצרא שלא נאמר כן אלא בגוי המצרן לישראל שיכול לומר לו אריא אבריחית מינך אבל בזו הרי לא היה הגוי שכן לישראל ואין הדברים נראין ואדרבא אלו כן היה לו לבעל המשכון לערער על מקחו של חברו אלא הדברים נראין שלא אמרה אלא מצד מוסרו:

מותר לאדם לקנות מחברו בתשרי מאה חביות של יין על מנת ליטלן בטבת מן המובחר שבאוצר שאע"פ שהמוכר מקבל עליו אחריות אם החמיצה והיין החשוב נמכר עכשו ביותר שבשער תשרי ונמצאו מרויחים בשכר הקדמתם אין זה כלום שהרי כשלקחו יין לקחו ולא חומץ וכל שהוא חומץ עכשו אף הוא היה חומץ בשעת הגתות אלא שלא נתברר ולא איגלי בהתיה ונמצא שכל שנמצא עכשו חמוץ לא היה בכלל המקח וזה שבירר לו עכשו הוא שקנאו באותה שעה וכאלו ייחדו מאותה שעה ומ"מ מטבת ואילך אסור אא"כ יצא השער או שלא יצא ויש לו כמו שבארנו למעלה ואין אומרים שמתחלת השנה היה ראוי להיות כן אלא מתשרי ועד טבת וראיה לדבר הבודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה כמו שביארנו למעלה ואם נמצא כל היין חומץ אף הוא אינו מקבל כלום ומ"מ אם נמצא כלו יין שבחנות או קוסס מקבלו על כרחו וכן כתבו גדולי המפרשים ודוקא שבררו להם אוצר אחד בשעת המקח אבל אם לקחו סתם ויש להם אוצר אחד אף הם בוררים ממנו ושמא תאמר והלא אמרו במוכרי כדי יין שמקבל עליו עשר קוססות למאה יראה שלא נאמר כן אלא בלוקח סתם אבל זה שהתנה התנה ויש מפרשים שלא נאמר אלא מטבת ואילך שכבר התחיל הענין להתברר והיה לו לברר מה שקנה אם בטעם אם בריח אבל עד טבת שלא יצא הדבר לידי בירור לשום אדם דינו כמו שביארנו ואפילו לא התנה על מנת ליתן מן החשוב אף מן הסתם כך הוא וכן כתבוה גדולי המפרשים ומ"מ יראה שאם לקחו חבית ידועה הרי היא באחריות הלוקח מן הסתם:

מי שפסק מעות על פירות כשער היוצא והמתין לו זמן וכשפרע לו הלה את הפירות נתן לו עוד משלו מותר ליטול ואין זה כרבית מאוחרת אע"פ שבשעת פרעון מוסיף לו על המדה שהוספה על המדות אף היא דרכם של מוכרים בלא פסיקת מעות מדרך רוחב לב ועל זה נאמר אוזולי מוזיל גביה ומ"מ אם הזכיר לו שבשכר מעותיו הוא עושה אסור מפני שהוא כרבית מאוחרת:

הרי שהיו להם שדות וכרמים מעלים מס למלך וברחו להם והניחו שדותיהם ובאו אחרים וקבלום מכח המלך או גזבריו ומעלים אותו מס למלך הרי הם אצל קרקעות אלו כבעלים גמורים ומי שפסק להם על הפירות שבשדות אלו מותר ליטלם ואם נתנו לו יותר מן השיעור על הדרך שביארנו בסמוך נוטל ואין אומרים שאין פירות אלו שלהם ונמצאו מעות אצלם הלואה או פקדון אלא כפירות שלהם לגמרי ואפילו יבאו הבעלים ותהא להם רשות לסלקם כל שלא נסתלקו מיהא הואיל ומעלים את המס שלהם היא שהקרקע משועבד למס הידוע בו לבעלי המס וכל שאינו פורע המס זוכה בגוף הקרקע ומוסרו למי שירצה להעלות לו המס ולאכול פירותיו כשלו:

כסף גלגלת הוא מס הקצוב על כל איש ואיש ליתן למלך בכל שנה הרי שהיו שם עניים שכלתה פרוטתם ואין להם לפרוע מטכסיסי המלכות למסרם למי שירצה לפרוע בשבילם ולהשתעבד בהם עד שיפרעו מהם מצד שכירות מלאכתם הרי שהוציא מס על חברו יכול להשתעבד בו למלאכתו ולחשב לו שכירותו יום ביום ואפילו התנה עמהם בזלזול שכרם כגון שהוציא עליו ד' דינרין והיה ראוי להשתעבד בו שמנה ימים ו' פשוטים בכל יום והתנה זה שלא ינכהו אלא ד' פשוטים בכל יום ונמצא משתמש בו שנים עשר יום מותר הואיל ועם המלך התנו בכך ויש אומרים שקנאו להשתעבד בו כמה עד שיפרעו משלם ולא ינכו לו בשכירותו כלום שקנאו המלך עד שיפרעו ומכחו זכה הלה ואם היה עבד כנעני אף הוא נלקח לגמרי בדין זה וצריך גט חרות כמו שיתבאר במסכת גיטין וראשון נראה יותר:

בני אדם הפחותים ומזולזלים ביותר ושאינם נוהגים כשורה אינם בכלל לא תרדה בו בפרך אלא מותר לרדותם ולהשתעבד בהם בחזקה לכך כתוב בתורה ובאחיכם בין לעולם בהם תעבודו ובין איש באחיו לא תרדה בו בפרך שתהא מלת ובאחיכם נדרשת לפניה ולאחריה והוא שאמרו ראיתו שאינו נוהג כשורה אתה רשאי להשתעבד בו כעבד שנא' לעולם בהם תעבודו ובאחיכם היה נוהג כשורה אי אתה רשאי להשתעבד בו כעבד שנאמר ובאחיכם בני ישראל איש באחיו וכו':

הנותן מעות לשליחו לקנות לו יין בימות הבציר בשעה שהוא בזול ופשע ולא לקח וכבר עברו הגתות והיין ביוקר בין שאמר לו יין סתם בין שאמר לו יין של פלוני שהוא חשוב אין לו עליו אלא תרעומת וכן בכל מיני הסחורות ולא סוף דבר בסתם אלא אפילו התנה עמו שאם לא יקנה לו יהא משלים לו כשעת הזול פטור אלא אם כן קנו מידו בבית דין חשוב במשכון על הדרך שכתבנו למעלה שזו אסמכתא הוא גדולי המפרשים פרשוה בנותן מעות ליקח בהם יין בזול ולמכרו בשעת היוקר למחצה שכר שאם לא עשה כן ובטל כיסו של חברו פטור וכמו שביארנו למעלה ומ"מ אם נתן לו יין להוליך למכור ולא הוליך נראה שהוא חייב לשלם אם נמצא עכובו פסידא דלא הדר ולא יראה כן:

המקבל שדהו מחברו באריסות ואחר שזכה הובירה ר"ל שלא חרשה ולא זרעה שמין כמה היתה ראויה לעשות ונותן חלקו שהרי כך כתב לו מתחלה אם אוביר ולא אעביד אשלם בדמיטבא ומפני זה לא דנוה בדין אסמכתא מפני שזה בידו היה לעבוד הקרקע בשעת התנאי וסמכה דעתו להשתעבד לשלם בדמיטבא ר"ל במה שהיתה ראויה לעשות ודעתו סומכת לגמור ולהקנות ואלו התנה אם אוביר ולא אעביד אני אתן לך מנה הרי זו אסמכתא שאין דעתו סומכת להשתעבד למנה ואע"פ שאף זה בידו לעבוד הקרקע ושלא להוביר בזו מ"מ יש בו גזום ומילתא יתירתא וכל שיש שם גזום אף במה שבידו אסמכתא היא ואע"פ שהיה לו לתרץ בכאן התם לא אמר מילתא יתירתא אפשר שכך הוא הענין כלומר התם בידו בלא שום הוצאה יתרה על הראוי ואין כאן שום גזום הכא לאו בידו כל כך וכל שמגזם על עצמו לשלם אסמכתא היא ויש מפרשים התם בידו ומאחר שבידו היה ולא עשה הרי הוא כמזיק בידים ואף אם אמר אם אוביר אתן מנה כל שהמנה נישום כחלק מה שהיתה ראויה לעשות חייב אבל אם יש בו יותר משומא זו אינו משועבד לאותו יתר שלענין אותו יתר מיהא אסמכתא היא ובשלישי של סנהדרין פירשנו ענין התם בידו בדרך אחרת: