מאירי על בבא מציעא קמד

מעתה גזל שדה ומכרה והשביחה ובא נגזל וטרפה שזה חוזר על המוכר וגובה את הקרן מנכסים משועבדים ואת השבח מבני חורין כמו שביארנו בפרק ראשון ומסתמא אף הלוקח ידע בגזלה והיאך גובה כלום ממשעבדי והלא לא ניתן ליכתב ולא היה לו לבעל השטר לקבלה אינו דומה שזו ניתנה ליכתב הוא שסומך הוא שיהא חוזר זה ולוקחה מבעלים הראשונים וכמו שאמרו בפרק ראשון ניחא ליה דליקום בהימנותיה:

מי שהוציא על חברו שטר חוב שאין יכול לקיימו ובא הלה והודה שכתבו אלא שאומר שפרע או שאמנה או פסים היה הואיל ואם רצה לכפור ולומר שלא כתבו לא היה בידו של זה לקיימו אף הוא נאמן בכל שטוען עליה ונפטר בהיסת עד שימצא המלוה לקיים את שטרו שהמודה בשטר שכתבו צריך התובעו לקיימו מ"מ ואין דנין אותה כמקויימת בהודאתו של זה עד שלא יוכל הוא עצמו לטעון עליה כלום:

המשנה התשיעית והכונה בה לבאר ענין החלק השביעי בענין פסיקה על הפירות והוצאת מעות עליהם על איזה צד אסור ועל איזה צד מותר והוא שאמר אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער אע"פ שאין לזה יש לזה היה הוא תחלה לקוצרין פוסק עמו על הגדיש ועל העבט של ענבים ועל המעטן של זיתים ועל הביצים של יוצר ועל הסיד משישקע כבשונו פוסק על הזבל כל ימות השנה ר' יוסי אומר אינו פוסק עמו על הזבל עד שיהא לו זבל באשפות וחכמים מתירין פוסק עמו בשער הגבוה ר' יהודה אומר אע"פ שלא פסק עמו יכול הוא לומר לו תן לי כזה או תן לי מעותי אמר הר"ם כשער הגבוה כלומר השער הזול באותו המין ויחייבו במובחר שבאותו המין ואין הלכה כר' יוסי ולא כר' יהודה:

אמר המאירי אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער ר"ל שבא זה ללות ואמר לו שיוציא לו מעות על סאה חטה ואין לזה סאה חטה שאם היתה לו יכול למכרה על צד שירצה או ליתנה כלה או חציה שכל שיש לו אין כאן רבית ומעכשו קנאה ואע"פ שלא משך שאין זה אלא אבק רבית וביש לו לא גזרו אלא שאין לו ומ"מ אף זה המלוה אומר הריני מוציא לך בה כשער של עכשו שאם יקבלנה ממנו בזול בשכר המתנת מעותיו הרי זה רבית קצוצה אלא שאף הוא מתכוין להוציא בה כשער של עכשו וממתין לו ואמר שאם לא יצא השער והוא שיהא קבוע ומפורסם אסור אע"פ שנתן לו מיהא כשער היוצא הואיל ואין השער ברור עדין כל כך שכל שער שאינו ברור אינו עומד ומשתנה תמיד אבל אם יצא השער פוסק אע"פ שאין לו שהרי מ"מ אע"פ שאין לזה יש לזה והוא יכול ליקח בדמים אלו היכן שירצה:

היה הוא תחלה לקוצרים וכו' כלומר כבר ביארנו שכל שיש לו אע"פ שלא יצא השער פוסקין ובא ללמדנו שאם יש לו אלא שלא נגמרה מלאכתו עדין פוסקין עליו כאלו נגמרה מלאכתו לגמרי כיצד היה הוא תחלה לקוצרים ויש לו גדיש הרי זה פוסק עליו על סאה חטה ברורה הואיל ומ"מ יש לו גדיש אע"פ שלא יצא השער ופוסק בכל שער שירצה שכל שיש לו קנאו מעכשו כמו שכתבנו וכן על עביט של ענבים ר"ל שפוסקין על היין משבצר הענבים ונתן בעביט והוא כלי שנותנין אותם בו קודם שידרכום על הגת כדי לחממם וכן בזיתים פוסק על השמן משנתן הזיתים במעטן ועל הביצים של יוצר' ר"ל שפוסק על הקדרות משגבל היוצר את עפרו ועשאה ביצים והם חתכות עפר המגובל עגלות כל חתכה נעשית ממנה קדרה אחת ומ"מ יתבאר בגמ' דוקא שנתקנו בדפוס קדרה ואין חסרים אלא שיתיבשו ויכניסם בתנור ומ"מ אעפ"כ קורא אותם ביצים הואיל ועדין עפר מגובל הם:

וכן פוסק על הסיד משנשקעו עצים ואבנים בכבשן לשרוף וכן פוסק עמו על הזבל לזבל שדהו כל ימות השנה אף בימות הגשמים אע"פ שאין לו עכשו ממנו כלל מפני שמצוי הוא תמיד ור' יוסי חולק בזו ואין הלכה כדבריו וכן מה שאמר אח"כ וחכמים מתירין ר"ל דוקא בימות החמה והלכה כתנא קמא:

ופוסקין על שער הגבוה ופי' שער הגבוה הוא שער הזול שנותנין צבורי פירות בדמים קלים ואמר שכל שיצא השער פוסק לו על שער הזול שיהא בשנה זו והוא שיהא נותן לו עכשו דינר זהב בכור חטים וכן השער ויתנה עמו שאם בשעה שהוא נותן לו את הכור עמד על עמדו או נתיקר שיהא נותנו בדינר זהב שכבר נתן לו ואם הוזל שיהא נותנו בשער הזול שבאותו זמן והטעם שמאחר שהתנה עמו כן הרי המעות פקדון אצל המוכר ואם מעכב מליתן לו כאותו השער אחר שהתנה מקבל עליו מי שפרע הא אם הוציא לו מעות כשער עכשו ולא התנה עמו כן והוזלו נותן לו כשער הוצאת המעות ואם חזר בו לוקח הוא מקבל מי שפרע ור' יהודה חולק בזו לומר שאע"פ שלא פסק כפסק דמי שסתם דעתו של אדם על שער הזול ואין הלכה כדבריו:

זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא אלא שיש בקצת ענינים שבה תנאים כמו שיתבאר ונמצאת למד שכל שאנו צריכים ליש לו דוקא שיש לו הא אם היו לו חטים חוב אצל אחרים ונטל מעות עד שיגבה את שלו ויתן לו אסור הואיל ומחוסרים גביה הרי הם כמי שאין לו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

שער זה שביארנו עליו שכל שיצא פוסקין עליו אע"פ שאין לו אין אומרים דוקא שער היוצא בזמן שגדולי העיר פותחים אוצרותיהם או בזמן שהספינות באות מלאות בר שהוא שער הנמשך הרבה אלא אפילו שער שלא בזמן פתיחת האוצרות וביאת הספינות ומ"מ דוקא שער היוצא במדינה גדולה אבל העיירות והכפרים אין שער היוצא בהם נקרא שער לענין זה אף לעצמן מפני שאין שער שבהן קבוע ושער המדינה הוא הוא שעליו סומכין אף בעיירות והוא שאמרו בתלמוד המערב כל העיירות הסמוכות לטבריא כיון שיצא השער בטבריא פוסקין:

היה השער משתנה מתבואה ישנה לחדשה שהישנה שהיא משתמרת יפה נמכרת שלש סאין בסלע והחדשה כל כך שאינה משתמרת יפה נמכרת ארבעה סאין בסלע עדין אין פוסקין שאין זה יציאת שער עד שתתיבש התבואה החדשה ותאצר שיהא השער שוה לחדשה ולישנה שבשעה זו מתחיל השער להיותו קבוע וקודם לכן אין פוסקין על החדשות ר"ל שיהא נותן לו באותו זמן ד' סאין בסלע שהרי יתיבשו באותו זמן ואלו היו יבשות עכשו היו נמכרות שלש בסלע וכן אין פוסקין על הישנות שיהא נותנן לו לזמן כשער חדשות של עכשו הא על הישנות כשער ישנות של עכשו פוסקין:

יצא שער הלקוטות והם העניים המלקטים שממהרים למכור ויצא שער שלהם לארבעה בסלע ושל שאר בני אדם לשלש בסלע פוסק ללקוטות כשער שלהם וכל שכן לבעל הבית כשער שלו אבל אינו פוסק לבעל הבית כשער הלקוט עד שיתאחרו מעט שיהא השער שוה לזה ולזה ששער הלקוטות אע"פ שהוא קרוי יצא השער לענין הלקוטות אינו קרוי יצא השער לענין בעל הבית כלל:

זה שבארנו שפוסקין על שער שבשוק אע"פ שאין לו אם חזר בו אין בו אלא מי שפרע שהרי מעות אינן קונות ואע"ג שמאחר שאין לו אין כאן חשש נשרפו חטיך והיה לנו לומר שאף מן התקנה לא יחזור אינו כן שלא חלקו חכמים בתקנתם ועוד שאם אין לו היום יהא לו למחר ושמא תאמר ואף לענין מי שפרע היאך הוא קנוי והרי לא בא לעולם אינו כן שכל שמוכר דבר לחברו ואינו בידו הואיל ונמצא עכשו לימכר אינו קרוי דבר שלא בא לעולם כמו שיתבאר בבתרא פרק רביעי ובתוספתא אמרו המוכר דבר לחברו בחזקת שיש לו ונמצא שאין לו לא כל הימנו לאבד זכותו של זה ומה שאמרו שדה זו לכשאקחנה תהא קנויה לך שאינו כלום דבר זה בפרט לא בא לידו ואין בידו להביאה עכשו בידו:

כשם שמותר לפסוק על הפירות כשער השוק אע"פ שאין לו הואיל ויצא השער כך הדין בענין סאה בסאה שביארנו עליה שאסור ללות סאה בסאה כל זמן שאין לו אם יצא שער השוק לוין סאה בסאה ופורע לו סאה אפילו הוקרה ומ"מ גדולי המפרשים פרשוה בשיש לו דמים שיכול לקנות בהם וכמו שאמרו הא חיטי בחיני וכו' וענין מה לי דמיהן מה לי הם כמו שביארנו ויש אומרים דוקא בלא קביעות זמן כמו שביארנו ענין כלו למעלה והוא מה [שאמרו] כאן לווין על שער שבשוק וכן אמרו כגון בי רב דיזפי חטי בתשרי ופרעי בטבת ר"ל שהיו לווים חטים בתשרי על סמך שער השוק ופורעים בטבת אע"פ שבשעה שלווים אין להם ושהחטה יקרה יותר בשעת הפרעון ויש מפרשים לוין על שער שבשוק בפסיקת מעות על הפירות ואע"פ שהותרה דרך מקח הייתי סבור שדרך הלואה מיהא אסור ובא ללמדנו שאף דרך הלואה והוא שיאמר הלויני מעות עד זמן פלוני ואני אתן לך באותו זמן פירות כשער עכשו מותר ואף הם גורסין בני בי רב דיזפי זוזי בתשרי ופרעי בטבת ר"ל שפורעים בטבת חטים כשער תשרי ואע"פ שאמרו למעלה היה נושה בחברו ובא ועמד על גרנו ואמר וכו' אם יש לו מותר אם אין לו אסור ובזו הרי אין לו אינו דומה שהרי באותה שעה לא על דעת חטים הלוהו ואפילו לא הלוהו לגמרי על דעת חטים אלא שאמר אם אין לו מעות יפרע לו חטים כך וכך כשער של עכשו הרי זה כמכר ומותר:

המוליך חבילות סחורה ממקום הזול למקום היוקר ואמר לו חברו הנח לי ואני אתן לך לזמן פלוני כשער ששוה באותו מקום שאתה רוצה להוליכה שם אם קבל עליו המוכר שאם יביאה זה למכור שם שיהא אחריות הדרך ושכירות הבהמות עליו ונמצא שאין המוכר מרויח בהמתנתו כלום מותר ואע"פ שאחריות חזרתו על הלוקח שהרי באותו מקום מכר ושם חלה חובת הלואה עליו ואם היתה ברשות לוקח אסור שמעכשו חלה עליו חובת הלואה ונמצא נוטל שכר המתנה: